על אשר עם שחר לא שב

מכתבי יוני, ערכו והביאו לדפוס בנימין ועדו נתניהו , ספרית מעריב, 1978, 308 עמ', 90 ש"ח

בחצי הלילה הם קמו
והכו בקצה העולם
כבני רשף, טסו הגביהו עוף
להציל את כבוד האדם
 
אל ארץ צבי
אל דבש שדותיה
אל הכרמל
אל המדבר
אל עם אשר לא יחשה
שאת בניו לא יפקיר לזר
 
(מתוך השיר "אל ארץ צבי " מאת תלמה אליגון)
 
 
בקר קיץ ישראלי, 4 יולי 1976. אמא מעירה אותנו ואומרת – ילדים – קומו, קומו – צה"ל ששחרר את החטופים באנטבה. 
כזכור, מטוס אייר פראנס שהמריא מצרפת לתל אביב ב27 ביוני 1976 נחטף על ידי טרוריסטים גרמניים ופלסטינים והוטס לאוגנדה. החוטפים שחררו מקצת מהחטופים, והותירו בידיהם את הישראלים והיהודים. כחות צה"ל בפיקודו של דן שומרון טסו מרחק של 4,000 קילומטר ובמבצע צבאי חילצו את החטופים. בפעולה נפצע קשה סורין הרשקו, ונהרג סא"ל יוני נתניהו מפקד סיירת מטכ"ל. לימים נקרא המבצע על שמו. שנה לאחר נפילתו בקרב, כינסו בני משפחתו וחבריו בספר מכתבים שכתב. מימיו כתלמיד תיכון ועד למכתב שנכתב סמוך למבצע. הספר "מכתבי יוני" יצא לאור מחדש לציון שלושים שנה למבצע יונתן.
דומני כי כל מי שהיה פה בארץ הזו באותם  ימים זוכר את ההתפעמות מהמעשה בארץ ובעולם. כחו של צה"ל, האמונה באחריותה של מדינת ישראל לגורל אזרחיה בכל מקום שהם, כפי שהיטיב לתאר השיר "אל ארץ צבי" ממנו ציטטתי למעלה.כל אלה הפכו את הסיפור לאירוע מכונן בחשיבה הישראלית. גם הספר "מכתבי יוני" זכה להצלחה עצומה במונחי אותם ימים.  קורות חייו של נתניהו, ומותו בקרב ההירואי הפכו אותו לדמות ידועה ונערצת. מוסדות ציבור נקראו על שמו ברחבי הארץ, וגם לא מעט ילדים וילדות נקראו "יוני" לזכרו.  
 
 
 אני זוכר כיצד ציטטו ממכתביו של נתניהו בפעולות בבני עקיבא. הקומונריות המסורות נהגו להעתיק מכתבים מהספר ולתלות אתם על הקיר, על בריסטול שנצבע כקלף, ונשרף בקצה. שמעתי שכך עשו באותה תקופה גם ב"צופים". עיון  מחודש בספר יזכיר לנו כי הרבה דברים השתנו מאז.
אביא כאן מכתב אחד מתוך הספר, אותו כתב נתניהו לתותי, אז חברתו, בתוך מלחמת ששת הימים: 
 אהובתי,
זהו, נגמר קרב. אני בריא ושלם. עזבנו את מרחבי החול מלאי גופות המתים, השריפות והעשן, ושוב אנו בארצנו שלנו. אני אכול דאגה לשלומך. אולי בעוד ימים מספר, כשהכל יגמר, ונוכל להיות שוב יחד, אולי נחייך. כעת זה קצת קשה. כשמחייכים, משהו בפנים כואב. הלילה, ואולי מחר או מחרתיים, שוב נירה ושוב ימותו ויפצעו. אני אהיה בסדר – אבל חבל לי על האחרים.
תוץ, אני מתגעגע ואוהב. נסי לאתר את ביבי ולמסור לו שהכל בסדר.
 שלך,
יוני
 
כבר לא כותבים כך היום, ולא חושבים כך.  נראה כי יוני נתניהו היה ה"צבר" האחרון. 
קריאה ביקורתית היום, תמצא בספר דמות מורכבת. בן לאריסטוקרטיה ירושלמית, היודע מגיל צעיר שנועד לגדולות. נתניהו הצעיר אינו מהסס לזלזל באחרים . הוא מתאר עצמו כאיש הספר והסייף, אחד העשוי ללא חת שאין מכשול שלא יוכל לחצות. קצין צעיר היודע שאוניברסיטת הרווארד תמתין לו עד שיתפנה אליה.
יש שיאמרו שספרי מכתבים של נופלים אינם אתר ראוי לקריאה ביקורתית.  ואולי גם זה מסימני הזמן שחלף.
 

הטור יתפרסם מחר במדור "קראתי ספר" בעתון "הצופה"

3 Comments

  1. ישורון

    באיזשהו מקום- אפשר לומר שמבצע אנטבה וההילה שעוטפת אותו היה שירת הברבור של התפיסה הציונית הקלאסית,

    כל הסמלים המיתולוגיים האפשריים חוברו יחד, זוככו ויצרו מיתוס הסטורי רב עוצמה:

    אויב חסר מצפון ותחכום, בהנהגתו הגרוטסקית של הצורר אידי אמין

    שילוב בין אנטישמיות ערבית לאנטישמיות נאצית-
    (המחבלים הגרמניים שהיו שותפים לפשע)
    .
    הסולידריות הישראלית והערבות ההדדית שעמדה
    במבחן- (פעולה כה מסוכנת במרחק כה רב מישראל

    התחכום והתעוזה של הלוחם הישראלי- הטיסה הממושכת בהרקולסים והטעיית השומרים האוגנדיים באמצעות המרצדס השחורה כמו זו שהיתה לאידי אמין
    ,
    ומותו של מפקד כוחות הקרקע במבצע- צבר-לוחם עדין נפש, שמכתביו האינטימיים שהתפרסמו- חשפו את אישיותו המיוחדת כלוחם חולם שנפל על ערכי
    המולדת

    בראבו

    וכמו שזה נבנה בצורה כה מופלאה, מאמץ לא פחות מושקע בקעקוע של המיתוס הזה.

    ההתקפה שבוע שעבר היא שפריץ נוסף בזרם טפטופים שהתחיל מתחילת שנות ה90 וסימן לעצמו את הספקטאקל הזה-

    סדרות כתבות במעריב, הארץ וידיעות(הגדילו לעשות-השיגו הדלפה של התחקיר הצה"לי ,עשו cut&paste
    והגיעו למסקנות הסנסציוניות-מדהימות המתבקשות) ב93.

    מחקר של אחד, פרופ' אביגדור שחן בנושא.

    ועכשיו- מוקי בצר.

    וכמו סיזיפוס שנידון לגלגל אבן במעלה הר גבוה ולצפות חסר אונים בנפילתה,

    ככה חברות אנושיות ימשיכו לקדש אתוסים ולרסק אותם.

התגובות סגורות.