|
"את הפסיכואנליזה המציא בשנת 1900 נוירולוג וינאי שרצה לחקור תהליכים נפשיים ולקבוע את האני על פי הלא-מודע והוא הניח שנוירוזה והיסטריה וכו' הן סימפטומים של טראומות סקסואליות מן הילדות, והוא המציא שיטות חדשות ומושגים חדשים כמו עיקרון העונג, סובלימציה, הדחקה, אגו, סופר-אגו, ליבידו ותסביך, שהיה יכול להיות או תסביך סירוס או תסביך אדיפוס. ובשנת 1938 הוא ברח מפני הנאצים ללונדון וארבע אחיותיו נספו במחנות ריכוז. וכאשר נודע למטופל למה הוא מדוכא ונוירוטי, מיד הוקל לו, מפני שזה היה נורמלי"(עמ' 65) |
אירופיאנה – קיצור תולדות המאה ה-20, פטריק אוז'דניק, איורים: יז'י סלבה, מצ'כית: רות בונדי, חרגול הוצאה לאור, הוצאת עם עובד, 2006 תשס"ו, 155 עמ', 65 ש"ח
מה תוכלו לומר על ספר העוסק במלחמת העולם הראשונה, פרויד, הציונות, הקומוניזם, גזענות, מלחמת העולם השניה, בני כת האיימיש, זיהום אויר, סוכן נוסע שפוטר בגלל מכוניתו הישנה, ומסכות גז לחיל הפרשים? כל אלה יחד הם גיבורי הספר "אירופיאנה – קיצור תולדות המאה ה-20" שכתב פטריק אוז'דניק הצ'כי. פטריק אוז'דניק, שגדל בצ'כיה והיגר ממנה לצרפת, תירגם את שוויק לצרפתית ואת ראבלה לצ'כית, כתב את "מילון הצ'כית הלא שגרתית" ופרסם קובצי שירה. למהדורה העברית של הספר נוספו איורים מעשה ידיו של יז'י סליבה, מאייר צ'כי נחשב במולדתו.
ב155 עמודים בפורמט קטן מנסה הספר הקטן לספר את ההיסטוריה של המאה העשרים. הוא מתחיל בשאלה מתי היא התחילה ומסיים בהרהור נוגה על "קץ ההיסטוריה של פוקויאמה". קשה להגדיר את הספר הזה. הרבה יותר קל להגיד מה הוא לא. הספר לא משתלב בז'אנר מוכר. לא רומן היסטורי ולא מסה עיונית מלומדת. בוודאי שלא תקציר אירועים למבחן היסטוריה, או אוסף פרטי טריוויה שיבטיחו לכם נצחון ב"מי רוצה להיות מיליונר". אפשר אולי לקרוא לו "העולם על פי אודז'ניק". סיפור שכתב איש חכם, מעשה טרגי קומי על עלילות האדם במאה העשרים, חכמתו וטיפשותו.
שפע של עובדות ישנן כאן, אך לא הן כשלעצמן היוצרות את הספר המקסים הזה. אודז'ניק מספר סיפור, הוא שוזר ומחבר פרטי היסטוריה, לא אוסף של תאריכים ושמות, בנוסח "הידעת כי" אלא שרשרת אסוציאטיבית פרועה לעתים, של אירועים תיאוריות וגישות חברתיות. בפרק על בארבי יש גם מחנות ריכוז, הקמת מדינת ישראל לעג קל לאנשי הפוליטיקלי קורקט ולרב תרבותיות. וכל זה מתחבר לרצף פרוע ומרתק. מדי פעם הוא מוסיף פרספקטיבות ממדעי האדם, פסיכולוגיה סוציולוגיה והיסטוריה באירוניה לקוצר ראותם. ראו בציטוט למעלה כיצד הוא מתאר ולועג בבת אחת לפרויד ולפסיכואנליזה, הדת החדשה של העולם.
אודז'ניק כותב משפטים ארוכים, המותירים את הקורא כמעט חסר נשימה. זהו ספר שצריך לקרוא אותו בבת אחת ולהתענג על הקצב ועל המראות החולפים כמו בחלון של רכבת מהירה. שרשרת של עובדות שהחיבור שלהם זו לזו הוא שיוצר את האמירה הביקורתית, לעתים משעשעת ממש אך תמיד מעוררת מחשבה. אודז'ניק מקדיש לא מעט מקום לאידיאולוגיות הגדולות של המאה העשרים ומראה אותן בקשייהן ובגיחוכן. שיר הלל לאנושיות ומה שהיא מסוגלת להיות, יחד עם תוגה על מה שקרה במאה העשרים רווית הדמים. אבל אין זה ספר שונא אדם מדוכדך ויש בו תקווה לרוח האדם הסוערת וממשיכה את חייה "כאילו כלום", בתקווה לעתיד טוב יותר, או למצער בתקווה לעתיד.
יתפרסם מחר בטורי "קראתי ספר" בעתון הצופה