"אז בגן, כשיהונתן אהב אותי והכריז שרק איתי הוא מוכן להתחתן וצרח עד לב השמים כשאמא שלו לקחה אותו הביתה באמצע החתונה, אני אהבתי את מיכל עם הקוקיות הוורודות. ואחר כך את איילת, ואחר כך את מרים ואת תמי ואת מוריה"(עמ' 71) |
שעשני כרצונו, יעל משאלי, ידיעות אחרונות ספרים, 2007 תשס"ז, 215 עמ', 88 ש"ח
לקריאת המאמר בNRG יהדות :
כשאתה אומר ש'שעשני כרצונו' הוא אמירה חברתית שיש לה סיפור" זה די מוציא את החשק לקרוא. כי סיפורים מגויסים זה בדרך כלל ממש לא לעניין. מהמשך דבריך לא הצלחתי להשתכנע שבכל זאת כדאי.