באוקטובר 2005 פרסמתי במדור "סופרים וספרים" בעתון "הצופה" סקירה על הכרך השלישי של "אשה ויהדותה". התיחסתי בו למגמות ההתמתנות ב"קולך" לאחר פרישתה של חנה קהת. סיימתי את מאמרי בתהיה בזו הלשון(ההדגשה אינה במקור):
איני יודע מה יביא המחר בכנפיו. האם התמתנות קולך תביא לשיתוף פעולה אמיץ ולשינויים בדרכי נועם, כפי שמקווה ההנהלה הנוכחית. או ש"אילוף הסוררת" יהפוך את קולך ללב הממסד וישתק כל פעילות. קשה לדעת. ואולי, במקרה שכזה, היסודות היותר רדיקליים ב"קולך" לא יקבלו עליהם את השינוי, ובעוד שנה- שנתיים או חמש, יוקם ארגון חדש "צעקתך". |
מגמות ההתמתנות הללו, היו אז חבויות ולימים עלו על פני השטח. (ראו למשל את דברי מרגלית שילה). לאחרונה נבחרה רחל קרן כיו"ר קולך, אולי כחלק מהמגמה הזו.
היום, בעתון "בשבע" כותב העורך עמנואל שילה בטורו על דבריה האחרונים של חנה קהת אודות הנישואין בבתי הדין הרבניים. דברים שתנועת קולך הסתייגה מהם. עמנואל שילה, שמכתיר את הטור בכותרת החד משמעית "צעד שגובל בטירוף", מסים את דבריו כך (ההדגשה אינה במקור):
החלק המרתק בכל העניין הוא הוויכוח הפנימי שנוצר בתוך התנועה הדתית-פמיניסטית. מסתמן קו מחלוקת בין פמיניסטיות טוטאליות מהסוג של קהת, המצפות שהיהדות תיסוג לחלוטין מפני הפמיניזם בכל מקום בו נוצרת התנגשות, לבין כאלה המבקשות לנצל כל הזדמנות הלכתית (קריאת מגילה, ייעוץ בהלכות נידה), אך להימנע מרפורמות רדיקליות במקום שפירצה כזאת אינה קיימת.
|
עמנואל שילה ואני מכרים ותיקים. אי שם בשנות השבעים אפילו היינו שכנים ושיחקנו תופסת ומחבואים, והשפרצנו מהממטרות על עוברים ושבים. השנים חלפו, וכל אחד הלך לדרכו.
איני מציע כאן שעמנואל גזר את הכתבה שלי והדביק אותה על לוח המודעות במשרדו. יכול להיות שלא קרא אותה כלל, למרות שהשימוש בביטוי המדויק קצת משונה. ואולי סתם חשדנות היא מצדי לחשוב ש"בשבע" אינו מצדד בדעות כמו שלי ובשל כך נמנע מלתת קרדיט.
כך או כך, הרעיון התגלגל לו.
ומה שיותר חשוב אולי – דאגתו של אחד, היא שמחתו של אחר. ולהפך, כך מסתבר.
עדכון לפוסט 10/04/07
כתב לי עמנואל שילה שלא נמנע חלילה מלתת לי קרדיט. ואולי חשב על זה בעצמו, אולי סתם שכח. נפרדנו כידידים.