ימי החנוכה שאך זה עברו, עתירים הם בדרשות אודות תרבות. תרבות יוון מול תרבות החשמונאים, מהי תרבות אמיתית ועוד כיד הדמיון הטובה על הדרשנים. הממולחים שבהם דורשים את הפסוק "תרבות אנשים חטאים" על מופעי האמנות של ימינו שאינם לרוחם.
אותם דרשנים ואחרים איתם מתעלמים ממורכבות המושג "תרבות" ומהמשמעויות השונות שהוא נושא. עם תחיית השפה העברית הוטענה המלה הישנה "תרבות" בשלל משמעויות שנלקחו משפות אחרות, משמעויות רבות ואף סותרות.
לכאורה – הכל פשוט וברור. "תרבות" ייצגה באופן עמום כלשהו את העם, אמונתו ומהלך חייו. היו תרבויות מתקדמות, ואחרות פרימיטיביות. בו בזמן, באופן שהוא גם מתלכד וגם סותר, תרבות היא מכלול הייצור האמנותי. שירה, ספרות, מוזיקה וציור. "תרבות גבוהה" מתארת טעם משובח ומשוכלל הרגיש לדקויות ועשיר בהבחנות, ומולה תרבות פופולארית המונית. קונצרט של הפילהרמונית מול משחק של בית"ר ירושלים, אם תרצו.
אך כחלוף הזמן, עם התפשטות הכתיבה והמחקר אודות תרבות, המובן מאליו כבר אינו ברור כל כך. תיאוריות אבולוציוניות של תרבות כבר אינן נחשבות בנות תוקף. התברר כי גם תרבויות "פשוטות" לכאורה נושאות בתוכן מורכבות רבה, ובכלל קשה מאד, אם בכלל אפשרי לדרג תרבויות בסולם כזה או אחר. פרנץ בועז, מרסל מוס ואחרים מהדור השני של האנתרופולוגיה התרבותית כבר לימדונו כי דירוג התרבויות הזה אינו אלא גלגול מתוחכם של הגזענות. אם פעם ייחסו תכונות לקבוצות אנושיות על פי מאפיינים ביולוגיים כביכול, היום קוראים לזה תרבות. (בעולם השידוכים, כך שמעתי, קוראים לתופעה "מנטליות שונה"). פוקו ובורדייה לימדונו על יחסי הכוח שבתוכם פועלים מושגי התרבות הגבוהה והנמוכה. ו"אסכולת פרנקפורט" החביבה עלי, דיברה על הקשר המורכב בין יצירות אמנות לחברה קפיטליסטית.
בה בעת הפכה המלה תרבות לחלק מהשיח. בגוגל מצאתי 810,000 אזכורים ל"תרבות" ובאנגלית 25,800,000. חדי העין שביניכם הבחינו שגם כותרתו של טור זה כוללת בתוכה את המלה "תרבות".
ה"לקסיקון לתיאוריה של התרבות" יצא לאור לראשונה ב-1999 ותורגם לאחרונה לעברית בהוצאת רסלינג. הספר, שערכו אנדרו אדגר ופיטר סדג'וויק – שני
מרצים בכירים במחלקה לפילוסופיה של אוניברסיטת קרדיף, מנסה לתת בידי התלמיד, החוקר והמתענין בתחום מפת דרכים. עורכי הספר, אנדרו אדגר ופיטר סדג'וויק, מבקשים לומר כי התיאוריה של התרבות היא "תיאוריה רב-תחומית המבקשת להתעלות מעל לגבולות הדיסציפלינאריים של שדות השיח המסורתיים, ועם זאת היא מודעת לגבולותיה שלה כתוצר תרבותי-היסטורי. מתוך כך היא מהווה תיאורית-על ביקורתית לתחומים כגון: סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, היסטוריה, גיאוגרפיה, ארכיטקטורה, ספרות ופילוסופיה, ועומדת במרכזם של לימודי התרבות."
באמצעות מאות ערכים קצרים יחסית מציג הספר מושגים חשובים בתיאוריה של התרבות. בין הערכים הרבים המופיעים בו תמצאו את ה'נרטיב' ה'פוסטמודרניזם' וה'פוסט סטרוקטורליזם' המתבקשים, יחד עם 'הרמנויטיקה' 'דקונסטרוקציה' ו'תיאוריה קווירית'. אליהם מצטרפים מושגים מתחומים קרובים המהווים תשתית לרעיונות הכלולים בתיאוריה של התרבות. פמיניזם, כתיבה נשית, אנתרופולוגיה תרבותית, ריאליזם רטוריקה ואפילו סוציוביולוגיה.
"לימודי תרבות" כתחום דעת מובחן היא דיסציפלינה אקדמית, חדשה יחסית שהתבססה החל משנות החמשים של המאה הקודמת. תכניות ללימודי תרבות נפתחות באוניברסיטאות רבות בעולם ואף בארץ. תחום דעת זה זכה לביקורת לא מעטה. ראו למשל את ההסתייגות של אוניברסיטת תל אביב בתשובה לשאלה מה בין תכנית "מחקר התרבות" שלהם ל"לימודי תרבות" – " קבוצת החוקרים במחקר התרבות מנסים לפתח דיסציפלינה (מקצוע שיטתי) עצמאית, לא כ"פרספקטיבה" בלבד במסגרת לימודי הספרות, או הלשון, הקולנוע וכדומה, כפי שמקובל בארצות הברית וגם בחוגים מסוימים בארץ. הדגש הוא על מחקר, לא על פרשנות של טקסטים ולא על "ניתוח משמעויות", וגם לא על בנייה או הצדקה של עמדה אידיאולוגית-ביקורתית או פוליטית."
טקסט קצר זה, כולל בתוכו את עיקרי הביקורת כנגד לימודי התרבות. על כך שזו אינה דיסציפלינה "אמיתית", כזו המשלבת עקרונות משל עצמה ולא רק שואלת מאחרים.
על נטייתה להגיב לטקסטים וליצירות בפרשנות שלעתים אינה ממין הענין, ועל היותה כפופה במקרים רבים לאג'נדה אידיאולוגית ופוליטית. אחרים מותחים ביקורת על נטייתם של חוקרי התרבות לכתוב טקסטים בלתי נהירים, עתירי מושגים חדשים, תוך שימוש במרכאות המיועד להוציא מלים מהקשרן המקורי. אדגר וסדג'וייק ערים לביקורות אלה, ומנסים בערכים האנציקלופדיים לתת מקום גם למבקרים ולהציג בצד ההשגים גם את חולשותיהן של התיאוריות.
כדרכה, הוציאה 'רסלינג' לאור ספר חשוב ומועיל, בתרגום מוקפד ועריכה נאה. הלקסיקון לתיאוריה של התרבות, מצטרף אל החבורה הנכבדת היושבת כבר בארון הספרים הרסלינגי.
לא קראתי (עדיין) את כל הלקסיקון, אך מעיון בערכים אני יכול להעיד שמדובר בספר מצוין, לא פחות. העורכים עוסקים בתיאוריות, חלקן מורכבות ומסובכות ומציגים בערך קצר יחסית את עיקריה של כל תיאוריה. הדיון עניני ומנומק ומה שחשוב מכל בסוג כזה של ספרות – ברור.
ה"לקסיקון לתיאוריה של התרבות" הוא ספר חובה לכל סטודנט במדעי הרוח והחברה, מוקד מרוכז של מושגים ורעיונות המצוטטים פעמים רבות, לפעמים בלי להבינם, או למצער להסביר.
עוד קבוצה שהייתי ממליץ לה לרכוש את הספר ולקרוא אותו מעת לעת הם פסיכולוגים וכלכלנים – שתי דיסציפלינות אימפריאליסטיות המבקשות לצמצם את כל הקיום האנושי לתחומן, תוך התעלמות ממקומה המרכזי של התרבות בהבנת מגוון הקיום האנושי.
וכמובן, הדרשנים – לקראת חג החנוכה הבא.
לקסיקון לתיאוריה של התרבות: מושגי יסוד, עורכים: אנדרו אדגר ופיטר סדג'וויק, מאנגלית: אהד זהבי, עריכה מדעית למהדורה העברית: ד"ר דרור ק' לוי, הוצאת רסלינג, 2007, תשס"ח, 464 עמ', 99 ₪
יתפרסם בסוף השבוע בטורי "ספר חברה תרבות" במדור "סופרים וספרים" בעתון "הצופה"
השאלה היותר מעניינת היא האם אדם צריך ללמוד להיות חלק מתרבות?
חלק מהסביבה הקרובה שלו?
העם שלו?
האם צריך לקחת קורס שמסביר מה זה:
נרטיב
פוסטמודרניזם
פוסט סטרוקטורליזם
הרמנויטיקה
דקונסטרוקציה
תיאוריה קווירית
??????????
באנגלית אני בקושי מתקשר…
ויש כמוני עוד רבים בישראל
למעשה, באחוזים, אחוז השונים ממני בטל בשישים
אז מה – אנחנו לא מתורבתים?
מי כן מתורבת?
אלו שדואגים לפער העצום בין ההבנה של הפרט לבין המילים הלועזיות הגבוהות?
בין ההבנה של הפרט לאמנות המודרנית לדוגמה?
אני לא סתם ציני – אני באמת לא מבין!
שיהיה רק טוב
צ
כל המלים הללו שאתה מצטט, אפשר ללמוד אותן
אפשר בקורס, אפשר לקרוא ספרים
הן לא יעשו אותך יותר מתורבת
פשוט תדע יותר דברים
אין הרבה אנשים שמכירים את תחום הידע הזה. גם אין הרבה פיסיקאים תיאורטיים, נגני ויולה או הולכים על חבל
מה זה מוכיח?