רצח בשדמות בית לחם

לפני שנים שודרה בטלוויזיה סדרת מתח.  גיבורת הסדרה הייתה סופרת של ספרי מתח. הזכירה לי קצת את סבתא שלי מנוחתה עדן, אלא מה, כל שבוע היה מת מישהו בסביבתה והיא בקסמה הרב ויכולותיה המופלאות גילתה את הרוצח. אני תמהתי לי מאיפה היא מוצאת כל כך הרבה גופות, והאם באמת כדאי להמצא בחברתה.

משתף הפעולה מבית לחם, מאט בינון ריס, מאנגלית: איריס ברעם, כתר, 2007, תשס"ח, 304 עמ', 89 ₪

את השאלה הזו לא תוכלו לשאול על גיבור ספרו החדש של מאט בינון ריס עוֹמַר יוּסף, מורה להיסטוריה בתיכון של האו"ם בבית לחם של האינתיפאדה השנייה.  המציאות מספקת לעוֹמַר יוּסף רציחות מלוא חופן. ואכן, שלא כמקובל בספרי מתח, נפתח הספר בהצהרה: "כל הפשעים המתוארים בספר זה מבוססים על מאורעות אמיתיים שאירעו בבית לחם. אמנם הזהויות והנסיבות שונו, אבל הרוצחים אכן רצחו והמתים – מתים".
עוֹמַר יוּסף, אלכוהוליסט לשעבר ואיש נכבד בהווה, לימד במשך שנים רבות היסטוריה את ילדי בית לחם, מוסלמים ונוצרים. אמנם הערותיו הפוליטיות היו לצנינים בעיני חלק מההורים, אך הוא הצליח איכשהו לשמור על משרתו.  הרשות הפלסטינית שולטת בבית לחם ואנשיה יורים לעבר גילה וכביש המנהרות, וטנקים של צה"ל משיבים אש מדי ערב. אך  עד כה הצליח עוֹמַר יוּסף לא להיות מעורב באלימות שמסביבו, ולחיות איכשהו את חייו עם אשתו ילדיו ונכדיו.
כשג'ורג' סבאח, תלמידו לשעבר, בן המיעוט הנוצרי בבית ג'אלא מואשם בשיתוף פעולה עם צה"ל, שבעטיו נהרג לואיי עבד אל  רחמן, מבוקש בכיר, הוא אינו יכול להחשות. עוֹמַר יוּסף משוכנע שג'ורג' סבאח אינו אשם ומשתף הפעולה האמיתי מסתובב חפשי ברחובות.
העלילה מסתבכת  והגופות נערמות, החשוד המובן מאליו אינו החשוד האמיתי, כל זה  כמקובל  בספרי מתח המחזיקים בך עד לדפי הסיום. אמנם דמות הגיבור הראשי- מורה שהיה אלכוהוליסט, לא לגמרי משכנעת, ונראה כאילו האלכוהוליזם מודבק כדי שיהיה לו קצת עבר אפל שייצור ניגוד לדמותו העכשווית שכמו נגזרה מסרט "ללכת שבי אחריו", אך בסך הכל מדובר בספר מתח לא רע בכלל. ריס יודע לבנות דרמה ולתאר דמויות משכנעות בדרך כלל, יחד עם קורטוב הומור. כל זה בתוך תיאור ריאליסטי למדי של קורות העת הזו. בלי ליפול לאוריינטליזם מנותק המתרפק על ה"מזרח האותנטי". 
 
אלא מה, קורא ישראלי אינו יכול להתייחס לספר כאילו הוא עוד מותחן של ריימונד צ'נדלר המתרחש בעיר האפלה שאין בה חוק, ואשר בו יוצא הבלש להלחם על האמת שלו כנגד כל הסיכויים. מאט בינון ריס כותב על בית לחם, העיר שעל הגבעה ממול, מהצד השני של הכוונת. בית לחם, גילה וירי על כביש המנהרות הם זיכרון חי וקרוב, בוודאי למישהו כמוני החי בגוש עציון שנים רבות. הנושא שריס בחר לכתוב עליו טעון פוליטית ורגשית, והבחירה לפרסם אותו בעברית אינה "ניטרלית".
מאט בינון ריס נולד בווילס, למד באוקספורד ומתגורר בירושלים. בשנים 2006-2000 שימש הכתב הראשי של השבועון "טיים" בישראל, והספר מבוסס על חוויותיו בזמן שסיקר את הסכסוך הישראלי-פלשתיני. ריס לא כתב מניפסט, ואת עמדתו אפשר לחלץ בעיקר מתוך מה שלא נכתב בספר. כך למשל אין אף ישראלי שמופיע כדמות בעלילה. הישראלים  מרוחקים, עושים כחפצם והם כוח שאי אפשר לעמוד בפניו. עמדתו לגבי מדיניות ישראל עמומה. לגישה הישראלית הסבורה שמי שרצח מתנחלים על כביש המנהרות סופו קרוב, וירי טנקים על בתים מהם נורית אש על שכונה ישראלית הוא מתייחס כעובדה, כמעט כוח עליון.
 
מספרו של ריס עולה כי הבעיות הפנימיות של החברה הפלסטינית הן העיקר, וצרתם הגדולה היא המאבק בינם לבין עצמם. ריס מתאר חברה המבוססת על כח, ומי שמשפחתו אינה גדולה מספיק, או שהוא בן למיעוט הנוצרי מוצא עצמו חשוף וחסר הגנה. בבית לחם של ריס המציאות היא של רשות שלטונית מושחתת, שלטון של כנופיות צבאיות שמשתמשות בכוחן גם למטרות אישיות, לסחיטה ובריונות סתם. הלשנה על משתפי פעולה, כדרך לפתרון סכסוך שכנים, ויציאה לפיגוע התאבדות כאמצעי לטיהור שם המשפחה. כל אלה מוכרים לנו מכותרות העיתונים. אבל אל תטעו לחשוב שריס מתפקד מחר לאחת ממפלגות הימין הישראליות. בספר מוצגת המציאות של המאבק הפלסטיני בישראל  כלגיטימית, המתח בו נבנה סביב הפללתו של ג'רג' סבאח כמשתף פעולה על לא עוול בכפו. רוצה לומר, לו היה משתף פעולה אמיתי, היה צריך לקבל את מה שנגזר עליו ולהיות מוצא להורג.  
ריס נוקט בגישה "רב תרבותית" למרות שהוא עצמו מלעיג עליה בתיאורו את מנהל בית הספר, האמריקאי שמאמין שברמדאן לא מתקלחים כשם שהוא מאמין לכל דבר שמספרים לו על "התרבות הערבית". לואיי עבד אל רחמן שרצח מתנחל בכביש המנהרות מתואר בספר כדמות רומנטית, נשוי לתלמידה לשעבר החומק בין הצללים אל אשתו הצעירה הממתינה לו בעיניים כלות. הוצאת הספרים, אגב, לא נאמנה לגישתו של ריס.  ואותו לואיי מתואר על הכריכה כ"מחבל פלסטיני".
ספרו של ריס מתמקד במורה עוֹמַר יוּסף ובמאבקו להיות אדם הגון הנאמן לערכיו. בכך הוא מסיט את הזרקור אל האדם הבודד, כמו אותו נער מפגר הנבהל מהמסוק המרחף למעלה, בלי להבין מיהו ומהו. ריס נמנע כמעט בכוח מלהביע דעה על הסכסוך הישראלי פלסטיני והמציאות המורכבת שבתוכה כולנו נמצאים. עם זאת – ריס לא כתב סתם ספר מתח להנאתם של הקוראים, וגם בחירה זו היא בחירה פוליטית. תסכימו לדעותיו או לא, נקודת המבט הזו מעניינת ומאתגרת.

יתפרסם בטורי "ספר חברה תרבות" במדור "סופרים וספרים" בעתון "הצופה" בסוף השבוע