ועשית הישר והטוב – כי זה הכול כסף

אתיקה טובה לעסקים, רות וולף, הוצאת ספרים ראובן מס, תשס"ח, 336 עמ', 96 ₪

דר' רות וולף היא קרימינולוגית ויועצת ארגונית, ועוסקת בתחום האתיקה העסקית.  בספרה "אתיקה טובה לעסקים" היא מנסה לעסוק בשלל נושאים חשובים. היא פותחת בשאלה "התנהגות מוסרית מהי", ומיד עוברת לסוגיה "למה אתיקה טובה לעסקים". וולף מדברת על תרבויות אתיקה שונות, תוהה כיצד אפשר להוביל את העובדים להתנהגות אתית, מדברת על מנהיגות מוסרית ועל אתיקה בין עובדים ללקוחות.
ספרה של וולף ארוך ומפורט, לעתים מייגע. היא מפרטת כרוכל גישות שונות לסוגיות שהיא דנה בהם, וידענותה בתחום ניכרת. הספר יכול לשמש בסיס טוב לדיונים בסוגיות של מוסר ואתיקה. הספר, כפי שמעידה עליו המחברת "מיועד לאנשי עסקים, למנהלים, לרואי חשבון, לעורכי דין ולכל מי שטיפוח מוסרי בארגון יקר לו".
 
במקרים לא מעטים יצירת קוד אתי אינה אלא אופנה ניהולית. לאחר מרתון של דיונים בהנהלת החברה,  שלל פוסטרים נאים הכוללים ערכים חשובים תלויים בכל מקום בארגון, הודעות לעיתונות יוצאות ומפרטות את "המחויבות האתית" של הפירמה, לקהילה, למוסר ולעם כולו. אחר כך ממשיכים העניינים כסדרם.  אם זו הייתה הבעיה היחידה, מילא.
איני חושד במחברת הספר, ואני סמוך ובטוח שכל כוונותיה רק לטובה הן. קריאה ביקורתית בספר עשויה לחשוף את הסכנות החברתיות והמוסריות הטמונות בו. חלק מהבעיות שאצביע עליהן אינן ייחודיות לספר זה, אלא לכל העיסוק ב"קוד אתי" לעסקים.
אפתח בשמו של הספר. "אתיקה טובה לעסקים" שממנו עולה כי דברים שטובים לעסקים, טובים הם לבריות ויש לעסוק בהם. שהרי כל דבר שטוב לעסקים, הרי טוב הוא מעיקרו. וגם אם נדמה לנו לעתים שישנם פה ושם גנבים שאינם נתפסים במחתרת, ועשירים הנוטלים לעצמם עדרים של כבשות- רשים, רק מראית שווא היא. כי ענווים ירשו ארץ, ויעשו יופי של עסקים.
שאלת השכר והעונש בהנהגת העולם שאלה מורכבת ועמוקה היא, אך בוודאי שיצירת מחויבות על סמך הרווחים הצפויים ברבעון הקרוב היא בסיס רעוע, הן מההיבט המוסרי והן מההיבט המעשי. לא ניתן לבסס מחויבות מוסרית על תועלת מיידית.
וולף לא תוהה על שאלות יסוד מוסריות כמו: מה מקומה של אתיקה בחברה המייצרת ומוכרת  סיגריות, מפתה את לקוחותיה להתמכר לעיסוק מזיק שיוביל אותם אל המחלקה האונקולוגית. איש הגון אינו מייצר מוות ומוכר אותו בקיוסקים. העיסוק באתיקה הוא עלה תאנה לחרפה הזו.  
הרעיון שיש לקבוע בחברות מסחריות  קוד אתי שיקבע שיש לציית לחוק המדינה תמוה. קוד אתי צריך להתייחס להיבטים המקצועיים הספציפיים, לדרוש מעבר למה שמבקש החוק ולעסוק בדילמות מורכבות בהן יש התנגשות בין ערכים, לא לעסוק בשאלות בהן אמר המחוקק את דברו ולמצוא בהן פינות להתיר. תמיהה נוספת היא מדוע אותם סוררים שאין  מוראה של מלכות עליהם יכבדו דווקא את הקוד האתי של חברת מוצרי נייר פלונית, או מפעל למוצרי חשמל אלמוני.
ראו למשל את דילמה המוצגת בספר כ"בעיה אתית". עובד פלמוני חשוד שתקף באלימות עובדת. כעת מתלבט המנהל מה לעשות. אמנם, צריך לטפל בעובד התוקף, אלא מה – אותו עובד רב ערך הוא. ידען גדול ומנוסה ואם יגעו בו לרעה, רווחי הפירמה יפלו מטה מטה.
זאת דילמה אתית? זאת דילמה בין המוסר לבין הממון ואשרי מי שיעמוד בניסיון. הצגתה של דילמה כזו כ"בעיה אתית" מכשירה את השרץ.
בדיון ארוך ומפולפל מצליחה וולף גם להסביר מדוע תשלום שוחד לפקידי ממשלה כדי לקדם את עסקיך הפרטיים, מנהג ראוי הוא. היא כמובן מסייגת את דבריה, בפטרונות הנחזית  להיות רב תרבותיות, למדינות בהן השלטון רופף ו"זהו מנהג המדינה". היא מתעלמת לחלוטין מהבעיה המוסרית הכרוכה בשיתוף פעולה עם מושחתים העושקים את בני עמם.
ולא דיברנו על סוגיות הקשורות ליחסי עבודה. האם מפעל המשלם לעובדיו שכר מינימום ופחות מזה יכול להתהדר ב"קוד אתי"?  יחסה של וולף לעובדים נע בין נאיביות לפטרונות. בתחילת הספר היא טוענת ש"הדגם של כלכלה המתייחסת  למיקסום הרווחים ולתועלת בעלי המניות בלבד מזמן פשטה את הרגל" ומעידה כי מזה זמן רב לא קראה טורים של עיתונאים כלכליים. 
 

 
למרבה הצער, בעידן שלנו, אותם דברים שאין בני האדם צריכים להסתפק בהם, פרסומם כבר אינו ידוע לכל ויש לחזור אל הבסיס המוסרי, להעמיקו ולחזקו. ספרה של וולף, למרות כוונותיו הטובות, אינו תורם לכך, נזקיו רבים הם מתועלותיו, ועל כך יש להצטער.

יתפרסם בטורי "ספר חברה תרבות" במדור "סופרים וספרים" בעתון "הצופה" בסוף השבוע