עוד חודש עבר

השבוע רכבתי שוב בחוץ, את מסלול הבית שלי. יש פה עליה וירידה וכביש בין עירוני וכביש קצת פחות סואן, בנחת הוא לוקח לי שעה. אני לא אוהב לרכב בתוך הישוב שלי, בגלל המבטים המשונים. מבחינתי זה מסלול לא רע, שאני מרגיש טוב איתו בתור התחלה ליחוס, כל עוד אני משתמש כבד בגלגל הקטן, הטווח שלי לא רחב מדי, מה לעשות. ככל שמהירותי תגבר ארחיב אותו לעוד ועוד ישובים עד שיהפוך למסלול נאה במיוחד

שלשום מצאתי נתיב חביב באזור עמק האלה (מרחק של עשרים דקות מהבית שלי) שבו אין הרבה עליות, והוא יוכל לשמש אותי כמסלול מתאים לרכיבת מישור. כי אצלנו יש הכל, חוץ ממישור. נראה לי שהתנועה שם לא מי יודע מה לחוצה ביום ששי בבקר

נסעתי שם ברכב ומדדתי, ביום ששי הזה אני מתכנן ליסוע לשם ולבדוק באופן אישי

אני מעדיף להשתמש כמה שפחות בטריינר, ולנצל בכל הזדמנות את מזג האויר הנאה.

התחלתי לקרוא ספר שקניתי באמאזון –long distance cycling – build Strength, Skills and Confidence

ספר חביב ונעים, בלי הסברים מדוע אתה חייב, אבל חייב, לקנות משהו חדש לאופניים ולשדרג אותם עד בלי די

בכלל, לא הבנתי את ענין השדרוגים הזה. כלומר, אולי אבין בעתיד, אבל בינתיים לא ברור לי מה רע בהילוכים שיש לי, ומדוע אני צריך להוריד 15 גרמים בשלדה, כשהרבה יותר דחוף להוריד 15 ק"ג  במשקל הגוף שלי

כפי שכבר כתבתי פה, הספר של מרמרי כולו שיר הלל לקנית חפצים בלתי נחוצים לאופניים. עוד חולצה לארון ועוד איזה משהו שעשוי מקרבון די אוקסייד רב פעמי. משהו כזה

בינתיים קניתי רק דברים שאני סבור שהם מועילים באופן ישיר לרכיבה. אמנם הכל יקר באופן מחריד, אבל ככה זה בתעשייה הזו. אנשים נהנים לשלם הרבה, וחלק מהמחיר הולך לטובת איכות ולא רק מיתוג, אז זה לא נורא

אז מה המטרה שלי? קודם כל כושר גופני בסיסי. שלא אצטרך להתנשף כמו קטר קיטור אסתמטי בכל עלית מדרגות אומללה. חוץ מזה – אני אוהב לרכב. אני רוצה לצאת למרחקים של ממש. 100 ק"מ, אולי 200

תחרותיות? אין בי שמץ, רק עם עצמי. מה אכפת לי כמה מהר נוסע איזה מסומם תורן על הרי האלפים באופני מיליון הדולר שלו? לא אכפת לי. אז באותה מידה לא ממש חשוב לי באיזה מהירות עולה מישהו את נס הרים, אם המישהו הזה הוא לא אני