כנסיית השכל, כנסיית הקבר – על תרבות וחברה

הלכתם לחתונה של הבן של משה מהעבודה. החתן והכלה התלבשו בצורה משונה, האוכל היה לא מוכר. מוזיקה כזו אתם לא שומעים בבית אף פעם. בדרך הביתה, כשהידקתם את חגורות הבטיחות, אמר אחד – אוי ואבוי,איזה מין חתונה זו הייתה, יצאנו רעבים – האוזניים כואבות, וראית איך התנהגה הדודה של הכלה? פשוט מביך. לא נורא, עונה לו אחר, זו הייתה חוויה אנתרופולוגית. פעם שמעתי סיפור, שאיני יודע אם אמת הוא או אגדה, המספר כי בזמן העלייה הגדולה של תחילת שנות התשעים התפרסמו שתי מודעות "דרושים" מטעם הסוכנות היהודית. בראשונה היה כתוב "דרוש סוציולוג למחקר בקרב העולים מרוסיה". בשנייה נאמר "דרוש אנתרופולוג למחקר בין העולים מאתיופיה". הסיפור מציג את הדעות הקדומות אודות העולים, כמו את המחשבה על תפקידה וטבעה של האנתרופולוגיה.
אנתרופולוגיה נתפסת כמדע החברה בו חוקרים ומגלים את המוזר, האקזוטי, השונה מאיתנו. מדע המביט מלמעלה למטה אל כל אותם אחרים, בדרך כלל שחומים ולא מובנים.

"אנתרופולוגיה חברתית ותרבותית" שכתבו ג'ון מנגן ופיטר ג'אסט, מנסה להסביר לנו מהי באמת האנתרופולוגיה, ומה עושים אנתרופולוגים. המחברים הם פרופסורים לאנתרופולוגיה באוניברסיטאות אמריקאיות והספר יצא לאור במסגרת סדרת המבואות של אוניברסיטת אוקספורד.
מנגן וג'אסט סוקרים את תחומי העניין של האנתרופולוגיה החברתית והתרבותית. הם מסבירים מהי עבודת שדה, כלי המחקר המרכזי של האנתרופולוג. מספרים על האתנוגרפיה – שהיא היצירה הספרותית מדעית – תוצאתו של מחקר שדה. מדברים על מושג ה"תרבות" וגלגוליו ותוך כדי כך עוסקים בסוגיות המרכזיות באנתרופולוגיה. אובייקטיביות אתנוגראפית וכיצד ניתן אם בכלל להשיג כזו. הם דנים ב"רלטיביזם תרבותי" – המונח המשמש את הגישה הטוענת שיש לבחון כל תרבות במונחיה שלה, ולא להחיל קריטריונים תלויי תרבותו של החוקר על תרבויות אחרות. הם אינם מתחמקים מדיון  במשמעויותיו המוסריות והפוליטיות, של עמדה כזו. האם רצח נשים נואפות הוא מעשה פסול, או שנניח לחברות מסורתיות לפתור את בעיותיהן בעצמן?.
ג'אסט ומנגן מדברים על נישואים  משפחה ובית, ומראים לנו שיש מגוון רחב של צורות משפחה. "המשפחה הגרעינית"  -אבא, אמא, וילדיהם החיים ביחד ביחידת מגורים מובחנת, צורת חיים הנחשבת כדבר המקובל והמובן מאליו – אינה נורמה בכל העולם. בוודאי לא כשמביטים להיסטוריה הקרובה. הם מדברים על "קבוצות שארות" – קבוצות חברתיות המייחסות לחברים בהן "קשרי דם", ואגב מזכירים לנו ש"קשרי דם" הוא מטאפורה ולא תיאור ביולוגי. הם מספרים על הקשר בין צריכת ראווה למעמד חברתי, על מקומן של מתנות ואירועים עתירי הוצאות כספיות, במקרים רבים מעבר ליכולותיו של המארגן.
המחברים כותבים על  דת וחברה, ועל הקשר המורכב בין הטרנסצנדנטלי לבין הקונקרטי. בין האל השוכן ממעל, לפרות שעל האילן. פרק מעניין במיוחד נקרא "אנשים והעצמי שלהם". מספרים על הצדיק ר' אריה לוין, שכשהלך עם אשתו לרופא סח לו לפי תומו – "רגלה של אשתי כואבת לנו". סיפור זה מדגים כיצד גבולות האני והעצמי אינם כל כך מובנים מאליהם.
המחברים מראים כיצד מה שנתפס בעינינו כמושכל ראשון –  היציבות והייחודיות של העצמי אינה אלא דבר תלוי תרבות. גישתנו, לפיה אנחנו יצורים אוטונומיים המורכבים מגוף שגבולותיו תחומים היטב, ורכיב רוחני כזה או אחר אותו אנחנו תופסים כ"אני", איננו כך בכל התרבויות. בחברות שונות אנשים רואים את עצמם קודם כל כחלק מקולקטיב שהוא עליון להם וקודם ליחודיותם כפרטים. גישה זו מטרידה את מי שהתרגל לפרספקטיבה הפסיכולוגיסטית מזמן פרויד וממשיכיו. שהיא כל כך מוטמעת בתרבותנו כך שאנו מתקשים להבין שאפשר לראות אחרת, ולא מעטים יטענו בתוקף שזוהי האנושיות ואין בלתה.  הספר מסתיים  בתובנות המרכזיות של הפרספקטיבה האנתרופולוגית.
"אנתרופולוגיה חברתית ותרבותית" שכתבו ג'ון מנגן ופיטר ג'אסט הוא ספר מצוין, שנהניתי מאד לקרוא. בתרגומה הנעים מקפידה ריקי אופיר להשתמש במושגים העבריים המקובלים באקדמיה, והספר כתוב בצורה ברורה ורהוטה, גם למי שאינו בקי בתחום ובמושגיו. מנגן וג'אסט סוקרים בהגינות ובאחריות את תולדות האנתרופולוגיה, עומדים על סגולותיה וגם על הקשיים איתה היא מתמודדת.

למדתי כמה שנים במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, והאנתרופולוגיה חביבה עלי באופן מיוחד. אך גם אינכם חובבים תחום דעת זה, אומר כי לטעמי הכרת הדיסציפלינה האנתרופולוגית והדרך בה היא מביטה על העולם הוא חלק הכרחי בארגז הכלים האינטלקטואלי של כל אדם משכיל.
אנתרופולוגיה מראה לנו את הדמיון בין החברות האנושיות הנראות מבחוץ שונות כל כך. היא מנתחת את הגיונן הפנימי ומראה בהיבט השוואתי כיצד חברות שונות מתמודדות עם אותם אתגרים אנושיים ומוצאות להם פתרונות. כיצד נוצרים דפוסי נישואין המבטיחים המשכיות יחד עם שמירה על הסדר החברתי ומה שנתפס בו כראוי ונכון. מי יתחתן עם מי, ומי אינו ראוי לבוא בקהל. הסדרים כאלה מצויים בכל חברה אנושית מוכרת. מהמחקר האנתרופולוגי נלמד עד כמה נפוצה בקרב עמים שונים המחשבה שהם "העם הנבחר". בחלק רחב מהתרבויות שם העם הוא המקביל הלשוני למלה "אנושי".
מצד שני היא מראה את המגוון הרחב הקיים בהתנהגויות האנושיות. האנתרופולוגיה מאתגרת את תפיסותינו אודות מה שנחשב "טבעי" ו"מובן מאליו". לימוד תרבויות אחרות יראה עד כמה עניינים הנראים לנו ייחודיים לתרבותנו אינם אלא דפוסים אנושיים מוכרים בחברות אחרות, אך מופעלים בצורה שונה. כפי שמציינים המחברים בפרק הסיום, מחקר אודות "צניעות" ילמד אותנו כי לכל חברה מונחים משלה לצניעות. כל חברה תתייחס למושגיה שלה כאל הנכונים. המחמירים יותר מהם יתפסו כצבועים ומתחסדים, והמקלים כמופקרים חסרי תרבות.

אנתרופולוגיה היא מדע הומניסטי. אך יותר מכל היא מלמדת אותנו ענווה. כולנו בני אדם, אב אחד לכולנו ואל אחד בראנו.

התפרסם בנוסח שונה מעט בטורי "ספר חברה תרבות" בעתון "הצופה"