שבע יפול צדיק – ורוכב אופניים לא כל שכן

נפלתי שוב, ואפילו בבית לא הצלחתי לחלץ את הקליטים תוך זמן סביר. חבל לי להפסיד את הזמן שדרוש לי לרכיבה על נפילות ופציעות

החלטתי לשלב . בבית אתאמן עם הטריינר על הקליטים וכו', ובחוץ בינתיים עם נעלי הספורט הישנות והטובות.

בשבת חשבתי לי מה אני רוצה לעשות עם כל הענין הזה של האופניים. קראתי שוב בספרו של חנוך מרמרי והתעצבנתי שוב על האוירה התחרותית שהוא מציג שם. לוזר, אבל תחרותי. אני רוצה להנות מהרכיבה, ולהנות מעצמי. להרגיש חפשי לנסוע רחוק. לרכב אל השקיעה כזה. וכמובן, הבטחתי לעצמי להפחית חמשה עשר אחוז ממשקלי העצמי. בלי להחליף חלקים לקרבון. זה אומר הרבה אימון אירובי, והרבה סבלנות.

לא יודע אם האופניים שלי הם בדיוק הדגם המתאים לזה, אבל השקעתי מספיק כסף לחמש שנים הבאות, כך נראה לי. צריך לשרוף קצת קילומטרים לפני שאדבר על משהו אחר.

אני רוצה לרכב רחוק. בקצב שלי, אבל רחוק. לצערי אני עדיין לא בכושר מספיק בשביל להצטרף אפילו למסלול העממי של מסע האופניים של צה"ל, אבל אני מקווה.

להגיע לעשרות קילומטרים, אחר כך מאה. ואולי מאתיים

מאאתיים, כמובן

באזור שבו אני גר אין מספיק מישורים לאימונים קלים, כבר התלוננתי על זה לא פעם פה. לכן יש לעשות מעשה ולהפסיק להתלונן. בפסח אעשה סיור לנסות את הקונספט. ככה בלי לחץ של זמן לחזור. הורדתי ממועדון הטורינג הישראלי רשימה מומלצת של ציוד למסעות ארוכים, ואכין לי משהו בהתאם.

ואל תנסו את זה בבית

http://www.youtube.com/v/QCvjihO3Dv0&hl=en<\/embed><\/object><\/div>";" alt="">