יום הבלוג הוא יום חג, כאילו, לבלוגים. נסיון – נואש אולי, להגביר את תפוצתם. בדרך כלל בלוג הוא כמו מסיבה שאיש לא בא. המון בלוגים יש בעולם, מעט קוראים. פה ושם סלבריטי (אמיתי או סלבריטי רשת) פותח בלוג שכולם קוראים, וכל השאר מדשדשים באלמוניותם. אבל בכל זאת – אמליץ …
לפני שלשה חדשים רכבתי לבר בהר, מהבית וחזרה. זה לא היה קל. היום הייתי שם שוב. כלומר, אני עובר שם מעת לעת בדרכי לעבודה, אבל היום רכבתי לשם על אופני. שזו הדרך החוקית היחידה שאני מכיר, לכל מי שרוצה לשתות שם קפה.
י קשה לכתוב על דברים כואבים, במיוחד כשאת חווה אותם בעצמך. כשאת חווה את הכאב, זהו הדבר הקשה ביותר שאפשר להעלותו על הכתב. ובכן, לא קל להיות אשה בחברה הבדווית. למסקנה זו הגעתי לאחר שהתנסיתי בכך על בשרי, ובעיקר לאחר שחוויתי בעצמי את הכאב שבאכיפת רצון הכלל, הקולקטיב הגברי, והגרוע …
תכננתי לרכוב לרחובות, או אולי לקרית גת. לא הסתדר לי עם ההסעה חזרה, ויוסי בכלל בטבריה. החלטתי לרכוב במסלול אחר. בכלל אני בעידן של החלטות. החלטתי לרכוב עם קליטים, לשנות את היחס של גלגלי השיניים, ולהפסיק לעשן. להפסיק לעשן – זו לא היתה בעיה מיוחדת. אף פעם לא עישנתי. בקשר …
תכננתי לרכוב לרחובות, או אולי לקרית גת. לא הסתדר לי עם ההסעה חזרה, ויוסי בכלל בטבריה. לכן החלטתי לרכוב במסלול אחר. בכלל אני בעידן של החלטות. החלטתי לרכוב עם קליטים, לשנות את היחס של גלגלי השיניים, ולהפסיק לעשן.
לפני הרבה שנים קרה משהו נורא. אולי מלחמה גרעינית, אולי משבר פוליטי. איש אינו יודע, זה היה מזמן כל כך. ועכשיו אין מים זורמים, וגם חשמל בל ימצא. הדרכים נטושות ומעלות עשב וגם מפעלי התעשייה הענקיים נשארו חרבים, מכוסים בצמחיה עקשנית שכיסתה אותם כשהשנים חלפו. דורות עברו ואיש אינו …
כל רוכב אופני כביש יודע שהכביש עומד במקומו, העליות עולות והירידות יורדות, בלי לחשוב בכלל על הרוכב. האם הוא עייף, כבד, או סתם לא בכושר. בתור אחד שעונה דרך קבע על שניים מהקריטריונים הקודמים, אני מחפש לי כל פעם מסלולי רכיבה. כאלה בהם אוכל להנות מהרכיבה בלי להרגיש ששם …
כל רוכב אופני כביש יודע שהכביש עומד במקומו, העליות עולות והירידות יורדות, בלי לחשוב בכלל על הרוכב. האם הוא עייף, כבד, או סתם לא בכושר. בתור אחד שעונה דרך קבע על שניים מהקריטריונים הקודמים, אני מחפש לי כל פעם מסלולי רכיבה. כאלה בהם אוכל להנות מהרכיבה בלי להרגיש ששם תהא …
לפני שנים אחדות, כתבתי סקירה על ספרו של סמי שלום שטרית "המאבק המזרחי בישראל". פתחתי כך: " סבא שלמה וסבתא נדרה ,ההורים של אבא, נולדו בצנעא. סבא אביגדור וסבתא דבורה, ההורים של אמא, נולדו במזרח אירופה. ואני נולדתי חום בהיר." גדלתי בהתנחלות שהייתה אז ממש קטנה. סביבה אשכנזית. היו …