כל מה שגבר צריך לדעת

ולפעמים כשאני כך לבדי

אני חוזר לסמטאות ילדותי,

אל נעורי שנעלמו עם השנים

לחברים שלי ההם הישנים.

אני חוזר אל הצבעים והקולות

אל העיניים התמימות והגדולות,

אני חוזר אל השכונה, אל עץ התות

אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט.

היינו ילדים וזה היה מזמן

אני וסימון ומואיז הקטן.

היינו ילדים וזה היה מזמן

אני וסימון ומואיז הקטן.

(מתוך "אני וסימון ומואיז הקטן" – יוסי בנאי)

כשאני הייתי בגילך, לפני הרבה שנים הכל היה אחרת. שיחקתי בשכונה "דודס" ו"חמור ארוך". היו לנו בלורות צבעוניות, ובכיס המכנסיים הקצרים היו אוצרות שמצאנו. היינו יוצאים בבקר, מתפלחים מבית הספר והולכים לים. אמא לא דאגה לנו, כך היה מקובל. בימים ההם לא היו מחשב ואינטרנט והחברים שלנו היו אמיתיים, לא כמו היום.

אכן, יופי של ילדות, רק לא שלי. אני גדלתי במקום אחר בכלל. הילדות המדומיינת הזו נישאת בזיכרונם של גברים רבים, בגיל העמידה ומעבר לו. יש כאלה שכתבו על זה שיר נוסטלגי עם מנגינה כובשת. אחרים עשו מזה סרט. קון והאל איגולדן, שני אחים בריטים כתבו את "הספר המסוכן לבנים". הספר שישיב מלחמה לתרבות הפלייסטיישן והאינטרנט. הספר כולל מידע חשוב ושימושי כפי שמבטיח הספר "איך לבנות בית על העץ, איך להקפיץ אבן על המים, איך ליצור את מטוס הנייר המהיר בעולם, איך לשחק ב"דודס", איך מכינים קשר מוט, מי היה שודד הים הנועז ביותר, איך יוצרים מלכודת דגים, איך זורקים חיצים אל המטרה, מי היה רוברט סקוט, איך מזהים כוכבים בשמים, איך יודעים את גילו של עץ, מהם שבעת פלאי עולם, איך יוצרים חץ וקשת ועוד ועוד…"

הספר בנוי פרקים פרקים, וכוללים את כל מה שבן צריך לדעת. נוסטלגיה מוכרת היטב, ככל הנראה – הספר הפך לרב מכר עולמי, וזכה בכמה פרסים. לספר, אגב – אתר אינטרנט משלו, ווידאו קליפ ביוטיוב. מלחמה או לא, למכור צריך. לספר יצאה מהדורה מותאמת לקורא הישראלי. והיא כוללת בנוסף לידע החשוב כיצד לשחק פוקר, הסבר מלומד על 'מרס תורכי' בשש בש. (סוג מכובד במיוחד של נצחון בשש-בש, למקרה שלא ידעתם).

"הספר המסוכן לבנים" אינו רק נוסטלגיה וגעגוע למשחקי ילדות והמחברים לא רואים בו רק חזרה אל העבר הישן והטוב. הם טוענים כי

נערים וגברים בימינו דומים בכל מקום כפי שהיו תמיד, גם בעבר, והם מתעניינים בעצם באותם נושאים. הם אולי ינסו לכבוש עולמות חדשים כאשר יתבגרו – ובכל זאת ימשיכו להתענין בסיפורים במידע ובהוראות העשיה שנכללים בספר הזה עבור עצמם ועבור בניהם" (מתוך הפתיחה לספר).

לדעתי הספר מבקש להגדיר מחדש מהי גבריות ראויה ונכונה. לא במקרה הספר נקרא "הספר המסוכן לבנים". סכנה ובנים הולכים ביחד. הוא מנסה לשחזר, בצורה נוגעת ללב אפילו, את ערכי הגבריות הישנה. מטוסי נייר בבית הספר, קשרי חבלים, מלחמה ושאר משחקים קשוחים. הספר כולל סיפורים רבי הוד על גברים שלא נכנעו ולא פחדו ממאומה. חלק מהמעשיות החינוכיות לכאורה הללו מעוררות בי תמיהה. האם רוברט סקוט פאלקון, שיצא אל הקוטב הדרומי, לא למען ההישג המדעי אלא למען כבוד האימפריה הבריטית, הוא דמות מופת? הרי באותו זמן הנורבגי רואלד אמרסון כבר היה בדרך לקוטב. הוא גם הגיע לפניו. (באקט של התחשבות הוא השאיר לו פתק. – "הייתי פה, ד"ש בבית – רואלד" או משהו מעין זה) רוברט סקוט פאלקון, ועוד כמה בריטים קשוחים ועזי נפש, איבדו את חייהם בקרח בגלל עודף טסטוסטרון למען מטרה לא חשובה. ובאשר לסיפורי המלחמות – מדוע יש לחנך ילדים לסיפורי מלחמה בלי להתמודד עם שאלת מוסריותה של המלחמה? האם החיילים הבריטיים שנלחמו בבני זולו היו גברים עזי נפש, או חבורה של שכירי חרב רוצחים בחסות ממשלה אימפריאליסטית?

חזרה אל העבר ראוי לה שתהיה מלווה בביקורת עצמית על טיב הערכים האמיתיים והמדומיינים שעבר זה נושא עמו. לא הייתי רוצה לחזור אל גבריות נוסח "שבט דוב המערות". וחוץ מזה, לא יודע איך אצלכם, כשאני הייתי ילד – רק החנונים הממושקפים היו קוראים ספרים.

הספר המסוכן לבנים, קון איגולדן והאל איגולדן, מאנגלית: אלכס דורון, עורך המהדורה הישראלית: יונתן ויצמן, גלורי, 2008, תשס"ח, 240 עמ', 128 ₪

תהיה גבר – תשפיל את עצמך

מסע אחר אל הגבריות עורכים הרב דוב ברקוביץ ותלמידיו בספר "שעשני גבר – תלמוד בעין הסערה". הרב דוב ברקוביץ ראש "בית אב – ליצירה והתחדשות בתורה" יחד עם תלמידיו: אביעד, אלי, אריאל, דוד ויאיר (החמשה ביקשו שלא לציין בספר את שמות המשפחה שלהם) הם לומדים את מסכת קידושין ומתמודדים עם יסוד הקניין שבה. הלימוד הוא יותר מאשר עיון בדף גמרא או שניים. הם צועדים בהיסוס אל תוך שדה המוקשים של הזהות הגברית בעידן החדש. או כפי שהם אומרים "שעשני גבר הוא יומן מסע רוחני, בו עוסקים רב ותלמידיו באופן אינטימי ויצירתי בבחינת יחסי בני זוג כביטוי ליצר הכובש והמשעבד שביסוד הגבריות. התלמידים מעמיקים במשמעות של קניין ובעלות כביכול על אדם אחר ומנתחים את ההשפעות של הבעלות על הזהות."

הקו בו נוקטים התלמידים והרב בספר הולך בעקבות הגישות הפסיכולוגיסטיות המבקשות לחבר את האדם ל"עצמו הפנימי". השיח הפסיכולוגיסטי מתורגם אל הטקסט התלמודי ונקרא מתוכו. הספר פותח בתיאור מטאפורי על הגבריות והנשיות, הנסמך על ההבדלים הביולוגיים בתהליך ההולדה. הגבריות, המוצגת בפתיחה היא כזו של כניסה, הובלה, אל מול הנשיות הקולטת, מופרה. ברקוביץ ותלמידיו, כמו האחים איגולדן, מחברי הספר המסוכן דלעיל חוזרים אל העבר המיתולוגי. אל הגבר הכובש השולט, שבכוחו ובגבורתו מנהל את העולם. אך אל תטעו, הם אינם מבקשים לקדש אותו אלא מתמודדים, בקושי, עם הדרישות שהוא מציג. כבר קדמוני אחרות (חיותה דויטש ב"הצופה" ואמונה אלון ב"מקור ראשון") שטענו כי הלימוד שמביאה החבורה קשה לשייך אותו אל הטקסט התלמודי וערכיו. הלימוד המוצע בספר הולך מרחק רב מהכוונה הפשוטה של הדברים. תפיסת הגבריות והנשיות של המקרא והתלמוד, בין אם נאהב זאת ובין אם לא, לא כללה בתוכה רגישויות של זמננו.

כך או כך – הגבריות שמציג הספר מהססת, מתלבטת. מתמודדת בקושי עם דרישות העבר, לקנות ולכבוש, ועם תפיסות ההווה המצוות על כבוד לאישה, רגישות והבנה. הגברים בספרו של ברקוביץ, דעתם אינה נוחה מגברים אחרים המקלים ראש בגבריותם ובאחריות הרגשית אנושית הנובעת ממנה. "ברכת החיים שביסוד חיי הגבר והידיעה האינטימית על ברכה זו כמפרה חיים חדשים בעלום התחלפו באהבה עצמית ובחיפוש אחר מימוש הגאווה הגברית. מתרבה מספר הגברים המוכנים לתת זרעם ללא שום התחייבות לקיים יחס אישי עם האישה ועם פרי זרעם". (מתוך הפתיחה) אך אינם מצליחים להגדיר מחדש מה הם רוצים מהגבר החדש, מה הם רוצים מעצמם. מתוך ההתפתלויות האפולוגטיות המנסות לדייק ולהבחין בין "ביאה" ל"בעילה" בין קניין לקדושה עולה מבוכה גדולה.

שעשני גבר – תלמוד בעין הסערה, דוב ברקוביץ, ידיעות ספרים, 2008, תשס"ח, 205 עמ', 88 ₪

התפרסם בטורי "ספר חברה תרבות" במדור "סופרים וספרים" בעתון "הצופה"