"יושבת הייתה דרך קבע מאחורי אחד השולחנות באולם קריאה 'יהדות' בספריה הלאומית שבגבעת רם: כפופה מעט, לראשה כובע ברט, שהליצנים אמרו עליו כי הוא מונח שם עוד מימי המהפכה הצרפתית. ….. המשוחחים עמה הבינו, שלפניהם אשה גדולה, אשה שעשתה היסטוריה. נחמה ליבוביץ תיווכה בין התנ"ך לבין היהודי המודרני, באופן שעשו דמויות מעטות בהיסטוריה של מאה השנים האחרונות. מעין אינטרפרטציה חדשה למסורת ישנה של 'גדול תורה' בדמות אישה." (מתוך המבוא)
נחמה ליבוביץ (1905-1997) היא דמות מוכרת בציבור הדתי לאומי. ספריה הם מאלה "ששום ספריה ביתית אינה שלמה בלעדיהם". כשהיינו ילדים אבא היה דורש מתוכו בליל שבת, ואחי הגדול היה מתלונן שאין לו כוח ל"שאלות לעיון והעמקה" שאין להן תשובות בסוף. כשלמדתי בישיבת הסדר, אמר לנו הרב שכדאי ללמוד את מה שכתבה, אפילו שהיא אישה.
השבוע יצא לאור הספר "נחמה – סיפור חייה של נחמה ליבוביץ" שכתבה חיותה דויטש. חיותה דויטש היא סופרת ועורכת. (עורכת כתב העת אקדמות, מנהלת ההוצאה לאור בבית מורשה בירושלים ועורכת מדור הספרות וההגות בעיתון הצופה. ספריה הקודמים: פגישה בבקעת גינוסר, (1999); נוח בצ'יינהטאון, קין בקסנדו – על דת ומוסר בקולנוע (2000)).לשם הגילוי הנאות אומר כי חיותה היא ידידה ותיקה שלי, ואת הספר פגשתי משלב הרעיון והסקיצה, דרך התחקיר והכתיבה ועד לגרסתו הסופית. (הדבר הראשון ששמעתי ממנה היה שבניגוד לדעה הרווחת, נחמה ליבוביץ אכן נישאה. מאחר שהתחתנה עם דודה, ששם משפחתו כשלה, היא נותרה ליבוביץ, כמו אחיה המפורסם)."נחמה" מספר על חייה של נחמה ליבוביץ, פותח בשורשיה של המשפחה, בקורלנד שבלטביה. משם, על פי סדר האירועים מתארת חיותה דויטש בכישרון את חייה הארוכים של נחמה ליבוביץ. הילדה, ששיחקה עם אחיה החכם ישעיהו, התלמידה והסטודנטית. עלייתה לארץ, לימודיה ומפעל ה"גיליונות" העצום שעסקה בו. כתיבה והפצה של שאלות לפרשת השבוע, כשהיא משיבה לכל פונה ופונה. צעיר וזקן, תלמיד חכם ותיק או מי שכיפת שמים לראשו. התקבלותה של נחמה ליבוביץ כמורה לרבים, והקשיים שלימים ניצבו לפני מי שביקש לחלוק על שיטתה. עד ליומה האחרון עליו מספרת חיותה דויטש סיפור נוגע ללב.
"אחרי סתימת הגולל על קברה של נחמה…..כשניגש יוסי יובל, בנו הגדול של ישעיהו, לאמירת הקדיש פנה לפתע אל כל הקהל הגדול והעצום שהתקבץ סביבו ואמר – "מי שמרגיש את עצמו כבן, מוזמן להצטרף עמי לאמירת הקדיש". מאות רבות של תלמידיה שהיו לה כבנים, נענו לקריאתו, ואמרו אחריה את ה'קדיש'."
חיותה דויטש לא מחפשת את ה"צהוב" ולא תמצאו בספר גילויים מביכים על נחמה ליבוביץ. (מסופקני אם יש בכלל בתולדות חייה פרטים כאלה). בעניין מערכת היחסים המורכבת בין נחמה לאימה, וגם בעובדה שלנחמה ליבוביץ לא היה ילד עד יום מותה, עוסקת חיותה דויטש ברגישות, בלי ליפול לקלישאות ולתובנות מסוג ה"פסיכולוגיה בגרוש".אך אין לטעות – "נחמה-סיפור חייה של נחמה ליבוביץ" אינו מז'אנר מעשיות הצדיקים. נחמה ליבוביץ שבספר "נחמה" היא אישה בשר ודם עם יתרונות וחולשות, הנראות לעתים כמוזרויות. חיותה דויטש מספרת ביד עדינה על סיפור האהבה החידתי בין נחמה לליפמן, דודה המבוגר. היא מנסה לבאר את פשר יחסה המזלזל להופעה חיצונית. חיותה דויטש לא נמנעת מלהציג נקודות בעיתיות באופייה, בשיטת הלימוד שייסדה ובהשפעתה, לא תמיד החיובית, על לימוד התנ"ך בישראל.ישנם כאלה, שיאמרו שאין כל טעם לקרוא, שלא לדבר על לכתוב ביוגרפיות. הנכון הוא לעסוק ברעיונות, בהגות. במיוחד כשמדובר בדמות כמו נחמה ליבוביץ- דבריה הם זיכרונה. לעילוי נשמתה, יאמרו הם, נלמד עוד גיליון מגיליונותיה. עוד יוסיפו ויאמרו אולי כי הספר ממעיט את דמותה, בכך שהוא מתאר את חייה האישיים, בתוך ביתה ואת יחסיה עם משפחתה. יעשו הם כרצונם. לטעמי, סיפור חייה של דמות, המציג אותה כפי שהיא יכול להשכיל ולהחכים יותר מליקוטי אנקדוטות המציגות את הגיבור כקדוש עליון, שאורחותיו ראויות הן לחיקוי אך אינו כאחד האדם.נחמה ליבוביץ לא הייתה פמיניסטית. חיותה דויטש כן (דויטש היא ממייסדות "קולך" ועד לאחרונה חברת הועד המנהל של הארגון). חיותה דויטש לא מנסה להפוך את נחמה ליבוביץ בדיעבד לפמיניסטית לוחמנית. לא וירג'יניה וולף, אפילו לא חנה קהת. נחמה ליבוביץ הייתה בת זמנה, והחזיקה בערכים שמרניים. ובכל זאת, כפי שאומרת חיותה דויטש בפתיחה, גורלה לא היה כגורל אחותו הבדויה של שקספיר. ובשל כך, עצם הכתיבה על דמות נשית אקטיבית, יוצרת ומשפיעה היא עצמה מעשה פמיניסטי. נתינת קול ודמות לאישה שיכולה להיות מקור השראה לילדות צעירות ולנשים."נחמה-סיפור חייה של נחמה ליבוביץ" אינו ספר למדני העוסק בהגותה של ליבוביץ ושיטתה התורנית, עתיר ציטוטים והפניות מלומדות. "נחמה" של חיותה דויטש גם אינו ביוגרפיה מחקרית עבת כרס, דקדקנית ונוקדנית. אמנם המחברת לא נטלה לעצמה חופש יצירתי ולא בראה מדמיונה מעשים ושיחות שלא הייתה עדה להם, אך זוהי יצירה ספרותית הכתובה על מנת שיקראוה. סיפורה של נחמה ליבוביץ הוא סיפור מרתק ומעניין, והוא הגיע לידיה של חיותה דויטש היודעת לספר סיפור כצורתו. נחמה ליבוביץ, הילדה – הנערה – האישה, ניצבת לעיני הקורא המוצא עצמו מרותק לספר.כתיבתה של דויטש רהוטה וידידותית לקורא הדתי, המכיר את העולם והדמויות, אך גם למי שלא קרא ושנה. היא יודעת למצוא את מקומה ככותבת, אך לא להפוך את עצמה למוקד הספר, כפי שיש נוהגים מחברים במקומותינו. בסופו של דבר – וזוהי מבחנה של ביוגרפיה – חיותה דויטש מצליחה לתת לנו רגע של הבנה, מי הייתה נחמה ליבוביץ, מה הנקודה הפנימית שלה ומה ענינה בעולם.נחמה – סיפור חייה של נחמה ליבוביץ, חיותה דויטש, ידיעות אחרונות ספרים, 2008, תשס"ח, 461 עמ', 98 ₪
ניתוח מעניין
יפה כתבת
חיותה באמת הצליחה להחיות את האדם, את האשה שהיתה נחמה
ועשתה זאת בכתיבה אישית מעולה.
אשה מדהימה ומרתקת.
קראתי והתאהבתי.
תודה על התוספות
קראתי את הספר של חיותה ונשבתי ,האם יש למשיהו מושג אם יש איזה שיעור שלה שצולם
היכן שהוא ?
פינגבק:ספר חברה תרבות » ארכיון הבלוג » I saw superman
פינגבק:שבוע הספר תשס"ט 2009 – בדרך אל היריד הצטיידו נא ברשימה | ספר חברה תרבות
פינגבק:תמר עילם גינדין והאחשדרפנים של דרידה | ספר חברה תרבות
פינגבק:אם אשמע קול אחר « ספר חברה תרבות