הדבר הכי חשוב באופניים זה לרכוב. את זה יאמרו לכם כולם. הם לא יספרו לכם שאם אתם מנסים גם לעשות עוד שנים שלשה דברים בחיים, זה לא כל כך פשוט. נכון, בעיתון תמיד תוכלו למצוא את סיפורו האופטימי של יוסקה, ששקל 250 קילוגרם, ועכשיו הוא שוקל להצטרף למרוץ איש הברזל בפעם השלישית. הכול תלוי בכוח הרצון, הם מספרים לך. נכון, וגם בעבודה שמתחילה בעשר וחצי ומסתיימת בארבע ורבע. ומשפחה שיודעת לעשות לך כביסה ולנפנף לך לשלום. כי בשאר הזמן אתה רוכב או ישן (או שניהם).
אני נוסע כל בקר די רחוק. כמעט שמונים קילומטר, ובדרך עובר בארץ רוכבי האופניים. ושם אני רואה מדי בקר רוכבים חסונים מטפסים את נס הרים, או סתם מדוושים להם בכביש 444 . אני בדרך כלל מקנא בהם, אבל מיד אני חושב שהם בטח מפוטרי הייטק שאין להם עבודה וכל מה שנשאר להם מחיי הפאר אלה האופניים, או שהם ספורטאי עלית שאין להם ספונסר וכבר גמרו את כל הכסף של ההורים, לבי נכמר ואני עוצר בצד לנגב את הדמעות.
לפני זמן מה החלטתי שלא עוד. כלומר אני ממשיך לרחם עליהם, אבל גם אני צריך לרכוב בבקר. זה לא כל כך פשוט. באזור הזמן בו אני חי השמש מואילה בטובה להציץ רק בשש ועשרים. וחוץ מזה, בהרים קר. המפתח הוא להתארגן, כך קראתי באיזה מקום. אז עם החושך עוד אפשר להסתדר. יש לי פנס יפה ומעיל רוח צהוב וזוהר. אף משאית לא תדרוס אותי שלא בכוונה. הבעיה היא מזג האוויר. אני רוצה לדעת מה המצב לפני שאני יוצא, רצוי ערב קודם. כדי להכין לעצמי בגדים, אני צריך לדעת כמה קר יהיה. לא דומות עשר מעלות, שאחרי שלשה קילומטרים חם לך, לאחת וחצי, ששם גלידי קרח נוזלים לך מהגלגל האחורי.
הרוח איתן, המלאכה נעשתה חי שמים
תנסו אתם לדעת ערב מראש מה הטמפרטורה מחר, בבקשה. ברדיו אומרים – בירושלים (שזה די קרוב, רק 200 מטר יותר נמוך) הטמפרטורות מחמש מעלות בלילה, עד שתים עשרה ביום, כמה מעלות יהיו בשש בבוקר? זה כמו החידות המילוליות על ראובן ושמעון. ולקינוח הם אומרים שתהיה עננות נמוכה והטמפרטורות ירדו. (ההגיון אומר שבשביל העננות הנמוכה העננים ירדו, אבל מה אני מבין). ואני לא רוצה לדבר על דני רובס, שאומר את התחזית בטלוויזיה. מאז שעזב את הבדיחות הטפשיות בגלי צה"ל הוא מרויח המון כסף, אבל אני לא מצליח להבין מה קורה שם. יש המון שקפים, ודברים עפים לפה ושם, ויש גם ותחזית לשבועיים, ליתר בטחון. אבל כל מה שאפשר לקלוט בביטחון הוא שמחר יהיה יום רביעי, ושבאוקלהומה זקנה אחת נפלה לשלולית. יש גם את האתר הזה, של מזג האוויר שאתה שם את העכבר וחבורת זבובים רודפת אחריו. הם יגידו לך ש"הטמפרטורות גבוהות יחסית לעונה" – זה אומר שאתה מוציא מהמגירה את החוברת עם הממוצע הרב שנתי ויודע מיד הכל. (בדרך כלל מתברר לך שבמקום שתי המעלות הרגילות, יהיה שלש וחצי.) ולא דיברנו על גשם. אבל בדרך כלל אין גשם, יש רק דיבורים עליו. ואם הוא גשם מקומי, אנחנו נוכל להסתדר. אני די ותיק פה באזור.
לכן פיתחתי שיטה חדשה. אני מתעורר, מסתכל החוצה ורואה שחושך, מרכיב את המשקפיים ומנסה לראות אם יש גשם, לפי העץ אני יודע כמה רוח יש. אחר כך אני יוצא לשביל שליד הבית. אם אני מצליח לחזור בחיים סימן שאפשר לרכוב. ולפי עוצמת מכת הקור אני מחליט כמה שכבות ללבוש. הצלחתי כבר כמה פעמים לצאת בלי להעיר את החתול, ולא לאחר יותר מדי לעבודה. דווקא היה נחמד ומרענן.אני מנסה לא להתלונן יותר מדי, סבתותינו הקדושות היו חוצבות בקרח וטובלות לשמור על דבר ה' ועל מצב הרוח המשפחתי, אז מה זה קצת רוח בצווארון בשביל הכושר. חוץ מזה, אין בפני מי להתלונן. אצלנו בישוב אין פועלים שקמים מוקדם, רק ציפורים, וגם הן מוציאות את הראש מתחת לכנפיים ואומרות שששש.
מעניין מה מניע אותך לנסוע ככה מוקדם בקור הזה
המון אנרגיות יש לך.
גם אני רוכבת בבוקר וקררררררר. הבנתי מנסיון שצריך להיות לי חם. אחרת זה לא זה. אם יותר מידי חם לי אחרי זמן מה, אני מורידה את המעיל, אחריו יגיע תור השרוולים וכן הלאה. אפשר לעצור דקה בצד לקלף שכבות.
התשובה שלי למישהי, מה שמניע אותי לצאת עם שחר לכביש – בין היתר, היא התחושה של אחרי הרכיבה. ככל שאני רוכבת יותר, אני רוצה עוד,
קוראים לזה התמכרות ….
מאיפה האנרגיות? רכיבה מייצרת אותן. מאז התחלתי לרכוב אני הרבה יותר נמרץ
ולאנה – אני מעדיף שקר לי קצת כשאני יוצא. אחרת אחרי חמש דקות חימום אני צריך לעצור ולסחוב איתי הכל
אני יוצאת כל בוקר בשעות האלו, אבל לא על אופניים ולא לשטח אלא אל מכון הכושר.
ובהחלט קרררר בדרך מהדלת אל האוטו ומהאוטו למכון
אחר כך כבר נהיה חם מאוד על המסילה.
והמרתון ומירוץ האופניים בקוטב הצפוני?
אללא יוסתור, לא יאומן מה אנשים מוכנים לעשות. הלוואי עלי.
פינגבק:חשיפה לצפון – טור ליום ששי | ספר חברה תרבות