קודם כל, גילוי נאות. אני גבר. כלומר מהבחינה הביולוגית, במקום שני כרומוזומי X קיבלתי מאבא ומאימא רק X אחד, וגם Y שהוא לא בדיוק כרומוזום, ככה אומרים. גם מהבחינה הסוציולוגית, עברתי חיברות לתפקיד הגבר. אני יודע לעלות לתורה, לעשות קידוש ולקלל את השופט כשהוא לא נותן לנו פנדל (ראו ברור!). חוץ מזה, אני נשוי, בערך מאז הבר מצווה. נכון, בגיל שש עשרה קיבלתי מהשר בורג המנוח תעודות זהות ובה היה כתוב שאני רווק, אבל ממש קצת אחר כך הכרתי את אשתי. (כלומר לא ידעתי את זה אז, אבל חיפשתי ניסוח יותר טוב מ"פגשתי מישהי שלימים נהיתה אשתי" שנשמע כאילו החליטו בשבילי, בפסיביות ענוגה מצדי). ויש לנו ילדים, ב"ה. גדולים אפילו.
יכול להיות שחבילת הפריטים הביוגרפית הזו פוסלת אותי מלדון בסוגית הבאת ילדים לעולם אצל אמהות לא נשואות מתורם לא ידוע. ואולי אני לא מבין את המצוקה הרגשית, ובכלל לא מבין כלום. יכול להיות.
ובכל זאת, בהמשך לפוסט של איילת בועזסון אבקש להתייחס לשאלה. איילת (את מרשה לי לקרוא לך "איילת", אני מקווה) הגיבה לטורו של רענן שקד ב"ידיעות אחרונות". שקד הנ"ל טוען כנגד המגמה החברתית המסתייעת בטכנולוגיה רפואית המאפשרת הבאת ילדים לעולם, כשאביהם לא יהיה מוכר להם לעולם, ובאופן מעשי יגדלו במשפחה חד הורית. (המשפחה היא חד הורית, לא האמא). הוא טוען, מנסיונו האישי, שלגדול ללא אב יכול לגרום נזק של ממש לבן הגדל ומתבגר.
איילת טוענת כנגדו, אם אתמצת זאת בקצרה, שילדים דפוקים גדלים בכל המשפחות, ושהבת שלה כבר מכירה את כל סוגי המשפחות. אפילו גרושות. כלומר, תתרגלו. זה העולם החדש, וזה מה שיש.
דרך של פטריארך
לטעמי, לא זו הבעיה ולא זו. כלומר, אם יש בעיה היא נוגעת גם לאמהות המחליטות ללדת בנות. שאותן בבוא הזמן תוכלנה לגדל וללמד את כל רזי הנשיות. ומצד שני, גם אם הילדה של איילת כבר מכירה משפחות חדשות עם שלשה אבות וארבע אמהות, לא בטוח שזה נכון וטוב, ולא בהכרח מנקודת מבטם של שני לוחות הברית או של אלוהינו.
הנושא שמטריד אותי הוא טובת הילד, או הילדה. והאמת? אין לי תשובה טובה. אנסה בכל זאת להציג את ההתלבטות שלי.
אני לא מסכים עם הדעות הטוענות ש"משפחה זה אבא ואמא, כך היה מעולם" לא מהניתוח הדתי לכאורה ולא מזה הפסיכולוגי פסיכואנליטי. הסיבה לכך פשוטה, זה פשוט לא נכון. צורות שונות של משפחות רווחו בעולם. המבנה המוכר לנו וה"טבעי" של שני מבוגרים ממין שונה החולקים משק בית משותף, מיטה משותפת ומגדלים צאצאים, בשטח גיאוגרפי מצומצם הוא תוצר של המהפכה התעשייתית. כלומר, תמיד היו אבא ואמא מעורבים בתהליך, (עד ימי לואיז בראון, לפחות) אבל המשפחה הגרעינית לא תמיד כללה אבא שמפצח גרעינים ליד הטלוויזיה. היו דודים, אחים גדולים, ופטריארך אחד (לא תמיד הוא היה שמן, אגב. זה לא הכרחי). מצד שני היו הרבה נשים מעורבות בגידול הבנים הקטנים והבנות.
ובכל זאת, החברה שלנו תומכת במבנה הזה, עד כדי שהיא טועה לחשוב שהוא "טבעי". פה ושם יש ניצנים של "משפחות חדשות", אבל גם הן רוצות ונאבקות להיקרא "משפחות". גם זוגות חד מיניים מתארגנים בזוגות ומפגינים ומוחים כשמונעים מהם להתחתן, ו"למסד את הקשר שלהם" ולהפוך אותו כמקובל – לשני מבוגרים (לאו דווקא) ממין שונה החולקים משק בית משותף, מיטה משותפת ומגדלים צאצאים, בשטח גיאוגרפי מצומצם.
ילדים שבאים לעולם בחברה המייחסת חשיבות לאב, נתקלים בבעיות מהרגע הראשון. בעת הרישום בתעודת הזהות, בגן, בבית הספר ובכלל. האם מוצדק להטיל את עול השינוי החברתי על הצאצאית הרכה? מדובר בסופו של דבר ברצון של האם להיות אם, לא להיות לבד.
טיעון יפה, אם כי חלש. קודם כל, אנשים מביאים לעולם ילדים מסיבות פחותות ערך מזו. כדי שחיים הקטן לא יהיה לבד. בגלל שככה זה אצלנו. בגלל אהמממ, אל תדאג יהיה בסדר שלשה ימים לא לקחת זה לא נורא.
אנשים גם מעוללים לילדיהם דברים קשים מאלה בשם אידיאולוגיות. כך למשל מאות אלפי תל אביבים חושפים את ילדיהם הרכים לסכנת מוות מזיהום האויר הנורא, יום יום ושעה שעה. אחרים מפעילים עליהם לחצים נוראים להיות מצטיינים בכתה בכל דבר, ובגיל עשרים ושמונה לעשות אקזיט מוצלח. החיים קשים, ומי יקבע מי מסוגל להיות הורה?
או למעשה – הלא מוסרית, הוא עצם הדיון שאתה מעלה.
כל הריון שנובע מפעולה לא חודרנית ושאינה מסכנת חיים, הוא קידוש החיים ונסיבותיו מקודשות בהתאמה.
סוגיית האבהות שאתה מעלה, מבלי להטיל ספק בחשיבות ההורים בחיי ילדיהם, היא סוגיה לא רלוונטית. יש מספיק ילדים בעולם שעדיף היה להם, לבריאותם הרגשית והפיזית ולשלמות נפשם, לו היו נולדים מתרומת זרע. אז?
ניתוק ההורות מהזוגיות מהווה מרכיב חשוב בפיתוח תרבות נשית ריבונית. כל אחת לוקחת את זה למקום המצאים לה, כל המקומות מוסריים.
לא נעים לי לקלקל את ה- self image האבהי, אבל בתעכלס – כל הילדים נולדים מתרומת זרע, ורוב הנשים נישאות כי בחשיבה תוצאתית – זו הדרך היחידה המוכרת להם ושמקבלת לגיטימציה מסביבתן, להקמת משפחה, כלומר ללידת ילדים.
לכן משמחות אותי נשים דתיות שבוחרות ללדת מתרומת זרע. הן מראות שיש יותר מדרך אחת למשפחה בריאה וילדים מאושרים.
אנקדוטית – המונח "משפחה חד הורית" היא ספין מילולי-מיתוגי. אני מתנגדת לו. לרוב הילדים (למעט תרומת זרע ושיבוט) יש 2 הורים, כנ'ל לאמהות ו/או האבות העומדים בראש התא המשפחתי הזה. ההגדרה היותר מדוייקת היא "הורות יחידנית" (הורות = פעולת ההורות). שפה מעצבת תודעה, ואין סיבה שנשרת את המוטיבציות המערכתיות בעזרת מינוח מתייג.
המעניין הוא שהיהדות מאפשרת פונדקאות (סחר באברים חיים תוך סיכון חיי הפונדקאית, שלא לדבר על ניצול מעמדי – אם לדייק) ואינה מאפשרת תרומת זרע (למעט יוצאים מן הכלל). כלומר – היתכן שהמוסר ה"אלוהי" שאתה מדבר עליו, הוא גזענות הלכתית פשוטה? כשהילדים שלנו גנטית אנחנו יכולים להרוג פונדקאית כדי ללדת לנו ילד, רק שלא ישא מטען גנטי שונה? (וכן – אני מכירה את הסיבות להלכה הזו). הנה לך שאלה מוסרית… 🙂
קודם כל, אני חושב שדיון בטובת הילד הוא דיון העוסק בסוגיות מוסריות.
מעבר לכך, הטענות שלי לא עסקו כלל וכלל בנושא הדתי, אלא בהבאת ילדים לעולם במקום בו הנורמות החברתיות שונות.
באופן כללי, אני לא רואה את עצמי דובר מוסמך של "היהדות" או חייב להשיב על כל טענה שטען מישהו בשם היהדות לדורותיה.
לפיכך ההתיחסות שלך (שלא הבנתי אותה) לנושא הפונדקאות ביהדות,אינה מעניני כרגע
אני כשלעצמי מתנגד בחריפות לפונדקאות וסבור שהיא סוג בזוי במיוחד של עבדות
אני חושב שאם כולם מבסוטים מסידור מסוים אז זה אחלה, בסדר, וזה בכלל לא קשור למוסר…
אני גם לא ממש מבין למה "טובת הילד" חשובה יותר מ"טובת ההורה".
וגם לא ברור איך זה מתקשר למוסר.
"כל הריון שנובע מפעולה לא חודרנית ושאינה מסכנת חיים, הוא קידוש החיים ונסיבותיו מקודשות בהתאמה."
פעולה לא חודרנית?
נראה לי שלא היית בשיעור של האחות
אתה כותב:
“ילדים שבאים לעולם בחברה המייחסת חשיבות לאב, נתקלים בבעיות מהרגע הראשון.” ואני טוענת – נתקלים בבעיות רק כי יוצרים את הבעיות. דוגמה קלאסית היא כן או לא ברית באמריקה. אחד מטיעוני המחץ בהם נתקלתי בארץ היה הנסיון לא להיות שונה מהשאר. ועיניים כחולות לעומת עיניים חומות זה בסדר?אנחנו מגדלים ילדים כאינדבידואלים ובעלי חשיבה חופשית, לא כדי להגביל אותם בתחומי הטעות של עצמנו. יש ילד עם עיניים כחולות ויש ילד שאבא שלו רופא ויש ילד שיש לו שני אבות וילד עם אמא אחת.
גלעד יקירי,
נהניתי לקרוא את פוסטך.
(כתמיד)
לצערי, אינני מסכימה עימך —
לא אחזור על טיעוניה של חנה בית הלחמי, שעימן אני מסכימה בכל פה ולב. אוסיף רק שאין מתכון לטובתו של הילד. ממחקרים שלי ושל אחרות מתברר שילדים ביולוגים עשויים לזכות באהבה אין קץ אך גם בנטישה אכזרית.
בנק הזרע הישראלי, עם כל הקריאה הביקורתית שלי את האדרת הפיריון על ידי המדינה היהודית, יוצר שמחה רבה בלבבות של נשים וילדים (ואולי גם גברים? )
אין אונס,
מדובר בהעלאה של אופציות נגישות בפני נשים.
כל טוב,
מאירה וייס
יש שעור אחד אחרי שעור באחות… 🙂
ברזולוצייה מדוייקת יותר: הזרעה מתבצעת בעזרת מזרק, פעולה פחות חודרנית משימוש בטמפון.
גלעד – למה לא מסכימים? הנה אנחנו מסכימים לגבי הפונדקאות.
אתה לא יכול לדון ב"נורמות חברתיות" במנותק ממקורותיהן התרבותיים (מה לעשות שבמקרה דנן – זה ספר החוקים היהודי), שלא לדבר על כך שאתה פותח את הטקסט בשיר הלל אישי לנורמה.
טובת הילד אינו אבא, או אמא – אלא, לפני הכל, אהבה וביטחון קיומי. לטעמי, מי שרוצה לגדל ילד לבד – עדיף לילד שיהיה זה מתרומת זרע ולא מאב מתנכר. להזכירך – גם לפני שהיה בנק הזרע, התרבות ה"נורמטיבית" הגברית הרב דורית היתה של פיזור זרע ללא אבחנה או לקיחת אחריות על הרך הנולד…
אגב, בכל המקומות בהם חייתי לאורך השנים – משפחות יחידניות היו חלק מהנורמה (ואם לפרט: ר"ג, ת"א, האג, אמסטרדם, שיקגו, ברגן אופ זום, רעננה).
של הבאת ילד לעולם שלא מתרומת זרע?
+
לאלמוני/ת – דיון בשאלה טובתו של מי להעדיף, צריך להעשות בכלים מוסריים. כמובן במקום שבו יש סתירה
למאירה נעמה וחנה – בפוסט הקצר כתבתי שני צדדים, אתן מייחסות לי מסקנה מסוימת כנגד הורות יחידנית מבחירה בשעה שכתבתי שיש כאן דילמה אמיתית, ואין לי תשובה טובה לה
לאיילת – לא "נתקלים בבעיות כי יוצרים את הבעיות". הבעיות קימות. נכון, אפשר לנסות ליצור עולם בו משפחה כזו היא הנורמה. תהייתי היא על הדרך לשם ומי משלם את המחיר.
ובכלל, צריך להבחין בין המציאות לבין דעתנו על המציאות. התיחסתי למציאות חברתית קיימת, לא הילתי ולא שיבחתי אותה. אני מתנגד מאד לניצול עובדים, אז אני אגיד שאין כזה בעולם?
כי צריך לייצר עולם בו לא רק משפחה כזו היא הנורמה אלא שונות באופן כללי היא דבר מקובל ולא מעורר חלחלה. ברגע שאנחנו מרימים גבה על כל מה ששונה מאיתנו או מהילדים שלנו – החל בצבע העיניים וכלה בצורת הבולבול, אנחנו מנציחים את העדריות ומדרדרים אותה.