גברים וגלגלי שיניים

יחסי ההעברה הם המרכיב המשמעותי ביותר לטעמי בכל הקשור להתאמת האופניים לרוכב. הרבה פעמים, שאלת המשקל (העצמי, ושל האופניים) אינה כל כך משמעותית כמו היחסים בהילוכים. (הסבר קצר למאותגרים טכנולוגית. יחסי העברה הם היחס שבין גלגל השיניים הקדמי לזה האחורי (בתמונה). ככל שהגלגל הקדמי קטן יותר מהגלגל האחורי כך קל יותר לרכוב. את גודל גלגלי השיניים מודדים על פי מספר השיניים. והיחס הוא חלוקת מספר השיניים של הקדמי בזו של האחורי).

 כמה חודשים אחרי שהתחלתי לרכוב, בעצתו של משה המכנופן, החלפתי את הקסטה האחורית לאחת נוחה יותר. בזמנו היה זה שדרוג מועיל במיוחד, ולא הצטערתי עליו. בעזרתו הצלחתי לכבוש את כל גבעות הסביבה, כולל טיולים באזור גבעות לוזית ובית שמש. היום אני כבר רוכב את אותן עליות בהילוך יותר גבוה, ובמהירות הרבה יותר גבוהה. הדופק לעומת זאת, נשאר נמוך. ובכל זאת, כחלוף שנה, למרות ההתקדמות רבה, עדיין עליות של ממש (נס הרים למשל, נס הרים כמשל) נראות לי עדיין  בלתי עבירות, או לכל היותר עבירות בקושי, משהו שאחר כך אצטרך לנוח יום יומיים או לצאת לפנסיה עם ועדה רפואית. אני רוצה להרחיב את טווח הרכיבה שלי, בלי לכלול בו נסיעה באוטו, שמבזבזת זמן יקר ופוגעת באיכות הסביבה. יש מידה מסוימת של חוסר הגיון בנסיעה באוטו ומשם רכיבה באופניים. לשם כך עלי לרדת לבית שמש ולעלות בחזרה, דרך צובה, צור הדסה או נס הרים. אחת יותר גרועה מהשנייה. רציתי גם להצטרף ליום אחד לפחות לגלגאלין, אבל החברים החליטו לכבד אותנו בהצטרפות לעליה ממודיעין לירושלים, בדרך הקשה ביותר.   יכולתי כמובן להמשיך ולהתאמן לרוב, ולהגיע לכך עם מה שיש לי היום, בעוד שנה אולי. בסופו של דבר אחרי התייעצויות לרוב עם מכרים ידידים ורוכבים מנוסים, ובעידודה של אשתי החלטתי. לשנות. החלפתי את הקסטה האחורית לכזו המותאמת לאופני הרים, והחלפתי גם את המעביר האחורי, כי היה צריך. (את השינוי עשיתי ביום ששי, וחוץ מסיבוב קצר של עשר דקות עוד לא רכבתי רכיבה של ממש. עדכונים עוד יבואו.)

חשוב לציין שלשאלה הטכנית הזו משמעויות תרבותיות רבות בקהילת האופניים רווית הטסטוסטרון. גברים אמיתיים לא נכנעים לקשיים ורוכבים כנגד הרוח, כתבתי על זה כבר כאן. גברים אמיתיים מהסוג הזה, מפחדים מאד מדעתם הביקורתית של חבריהם האמיתיים ולא יודו לעולם שקשה להם, בכך שירכיבו על אופניהם הילוכים "קלים", המיועדים לבחורות, או זקנים מעל גיל 70. התקנת קסטה ומעביר של אופני הרים, נחשבת באותם חוגים לעבירה חמורה. זה "לא טבעי", כמעט כמו שעטנז או כלאיים. משהו שאתה לא יכול להראות בכביש איתו, ובטח לא בבר בהר.

אני חושב שמדובר באופניים שלי, שצריכות להתאים למה שמתאים לי. ועכשיו עם השינוי,  אני אוכל ליהנות משני העולמות. אופני כביש קלים ומותאמים לרכיבת כביש, יחד עם יחסי העברה כמעט כמו של אופני הרים. קצת  פחות קלאסי, נכון, אין מה לעשות נגד זה. מקסימום אתגנב לבר בהר דרך השביל האחורי, שלא ירגישו.

הרחבה טכנית – למעונינים 

האופניים שלי צוידו בקראנק קומפקט* 34,50 וקסטה אחורית 12-26 . החלפתי אותה ל11-28 . מה שהיה כרוך בזמנו בהחלפת גלגל, כי הוא לא התאים לקסטה הזו. 

חשבתי שהפתרון הטוב הוא להחליף לטריפל, חששתי בגלל המחיר הגבוה ובגלל הסרבול בהחלפת הילוכים.( המחיר הגבוה הוא בגלל שנדרשת החלפה של חלקים רבים. טריפל מסורבל יותר בהחלפת הילוכים בגלל שלשת הגלגלים) בסופו של דבר, בסיועו הטוב של אבירם (מ"החנות ברח' בילו" בירושלים) החלפתי את הקסטה האחורית לקסטה של אופני הרים, 11-34. כך לא הפסדתי את המהירות של הגלג"ש הקטן, שנשאר 11 , והרווחתי יחס נאה במיוחד בגלגל הגדול. המחיר הוא "חוסר רציפות" בין הגלגלים, הנובע מהעובדה שהקסטה מכסה טוח רחב למדי. אני חושב שזה לא נורא כל כך, אני לא ממש ממהר. לקחתי קסטה של שימאנו, והייתי צריך גם להחליף את המעביר האחורי (זה החלק שמאפשר את שינוי ההילוכים בקסטה, ראו בתמונה למעלה) למעביר של אופני שטח. אבירם הציע SHIMANO DEORE LX . כל הסיפור עלה כשליש ממחיר החלפה מקומפאקט לטריפל. אם מתי שהוא אחליט שאין לי צורך בזה, השינוי בחזרה למצב הקודם הוא פשוט וקל. (כמובן, אם אתה מכנופן ולא טכנופוב).  

 —-

*קומפאקט-דאבל-טריפל – הסבר המושגים. מתוך BIKEZONE (קראנק הוא החלק אליו מחוברות הדוושות ועליו גלגלי השיניים הקדמיים).

באופני כביש מצויים שלושה סוגי קראנקים:

דאבל קלאסי – מגיע עם שתי פלטות (גלגלי שיניים): פלטה גדולה של 53 שיניים ופלטה קטנה של 39 שיניים.

טריפל – קראנק עם 3 פלטות (בדומה לאופני הרים): הגדולה תהיה בדרך כלל עם 50 שיניים, הבינונית עם 39 שיניים והקטנה עם 30 שיניים.

קומפקט – קראנק הקומפקט הוא החדשני יותר מבין סוגי הקראנקים. הקומפקט הוא קראנק בעל שתי פלטות בלבד בדומה לדאבל הקלאסי, אך בניגוד אליו, לפלטות שלו מספר שיניים קטן יותר. יתרונו בכך שהוא משלב בין יתרונות הטריפל ויתרונות הדאבל: בשל הפלטה הקטנה, לרוב בעלת 34 שיניים, לרוכב קל יותר להתמודד עם העליות, בזכות יחס הילוכים "אנושי" יותר משל הדאבל הקלאסי. ביחס לטריפל הוא חוסך במשקל של גלגל שיניים אחד והעברת ההילוכים בו חלקה יותר, ללא הצלבות גדולות מדי בקסטה האחורית.