דב איכנולד הוא המנכ"ל של ידיעות ספרים. הוא חובש כיפה. איכנולד החליט לפני כמה שנים לעודד כתיבתם של יוצרים דתיים. (ראו למשל דבריו בכתבה "עמוס עוז הבא יהיה הסדרניק"). אחד הכותבים הללו הוא מיכאל שיינפלד, יליד 1976, בוגר ישיבת ההסדר במעלה אדומים. פירסם כמה ספרים בהוצאת ידיעות ספרים. הספר שכתב – "בא מלבנון" עסק בחוויותיו ממלחמת לבנון השניה. ספרו האחרון הוא "מים שאין להם סוף". הספר יצא באוגוסט 2008 . את הספר ערכה ננו שבתאי.
ננו שבתאי כתבה גם את הסיפור הזה:
מילא הפורנוגרפיה, מדובר בעניין משפחתי, ככל הנראה. אני סבור שיש כאן ניצול לרעה של הקשר והאמון בין סופר לעורכת שלו. זה לא אתי.
אני לא חולק שזכותה לחשוב מה שהיא רוצה על הספר, גם אני כתבתי ביקורת על שיינפלד, למרות הסיכון שאפגוש אותו בשבוע הספר והוא יעיף בי מבט עקום. לפחות לא הסתתרתי מאחורי "סיפור" שכזה.
חוץ מזה, ואולי הכי חשוב – ראו את ההתנשאות התל אביבית הנוטפת מהסיפור,הזלזול בכל מי שאינו אתה. מי אתם הסדרניקים מחוצ'קנים שחושבים שאתם יכולים להתפרץ כך אל עולם הכתיבה, אומרת ננו שבתאי. זה שלנו, לכו מפה. ספרות היא תחום שצריך להיות שמור כולו לצעירי תל אביב, המתוחכמים, הספרותיים כל כך.
לא יפה מה שעשתה ננו.
אפילו מגעיל
ובוודאי שאינו ראוי.
לא מכיר את הדמויות, הכותבים, הטקסטים, אבל נכנסתי ללינק של שבתאי. לא נורא בסך הכל, אם כי ברור מה העלה לך את הסעיף. אבל תחשוב הפוך, בלי קשר לכיפה – איך מרגיש עורך שמנחיתים עליו
לגמרי איתך ועם שלומית.
וזה בלי קשר לעובדה שבוודאי לא נעים לקרוא טקסטים דלוחים ולדעת שהם יהפכו לרבי מכר מסיבה פוליטית חברתית כלשהי ולא בזכות איכויותיהם, ולנסות להחניק את הבחילה.
(וזה לא אמור לגבי הטקסטים של מיכאל שיינפלד, שלא קראתי.)
בעיקר בהתנשאות התל-אביבית שלא מזמן כל כך בשעות אלה חוויתי התנגחות איתה.
גם אילו לא ערכה את הספר ההוא (שלא קראתי, אגב). פשוט לא יפה.
… וגס רוח זה
גלעד- ואני מניחה שאם ננו שבתאי לא היתה בתו של אהרון שבתאי שכתב שירים על התחת של זיוה, אולי גם היא לא היתה מגיעה לאן שהגיעה- אז מה לה להלין על 'הדתיים' או 'המתנחלים' שאולי מקדמים מישהו מקרבם- והרי לא הם אלה שהמציאו את השיטה אלא דווקא הברנז'ה הצפונית שאתה מלין עליה, ובצדק. (אגב, גם אני לא קראתי את ספרו של שיינפלד ולכן אין לי דעה ספציפית עליו, אלא רק על ההיטפלות האוטומטית למגזר שאינך נמנה עימו.
הסיפור משעמם דיו כדי שיקשה על הקוראים לחצות את שורותיו הראשונות. ננו דאגה לצמצום נזקים 🙂
שלמה המלך התלבט בשאלה זו בעצמו,ענה לה בשתי תשובות סותרות
הסיפור של ננו לא משהו – לא מתוחכם, לא מעניין ולא ממש עמוק. אבל לא מצאתי בו התנשאות תל-אביבית דווקא. ושום דבר מסוים על "צעירי תל-אביב".
טעם לפגם אני מוצא דווקא במחנאות של איכנולד.
אתה יודע מה, זכותו, שוק חופשי וכו'. אבל זכותה של ננו לכתוב מה שכתבה (ואני מניח שאם הוא רוצה, הוא יכול לפטר אותה).
אם אתה פרנואיד, נדמה לך שרודפים אחריך כל הזמן.
ובכל זאת הפעם מדובר לא רק ב"מענה", אלא במענה שיש בוא משום פרסום לכסילות המקורית
וחוץ מזה, אדב, ננו שבתאי היא משוררת מחוננת ומרגשת לפעמים. הסיפור הזה שלה אינו ראוי למאכל אדם הגון
שנאת מתנחלים היא דרך לא אינטיליגנטית וגם בזויה להתמודד עם הבעייתיות שבאקט ההתנחלות.
לצערי לא הצליחו בשמאל להסביר שאין שום דבר בעייתי במתיישבים יהודים ביהודה ושומרון.
הבעייה שלרוב לא מדובר בהתיישבות, אלא בשימוש במגורים למטרות פוליטיות, אידיאולוגיות, תיאולוגיות ומדיניות – מטרות שלפעמים מסייעות ולפעמים סותרות את מטרות הריבון הישראלי.
למעט רב ידוע בתקוע ועוד קבוצה – שקשה לי לעמדו את מספרה – של מתיישבים, ראויים תושבי יש"ע לתואר מתנחלים – אקטיביים או מובלים. הם לא ניסו להשתלב בקרב שכניהם, אלא לנשל אותם מזכויות פוליטיות וממשילות עצמאית, ומאוחר יותר גם מקרקעות ומשאבים אחרים.
הניסיון ליצור מכלל המתנחלים קטגוריה אחת, איננו ממקד את הבעייה באקט ההתנחלות, הוא מספק פורקן לצורכי שינאה.
הסיפור של ננו הוא פשוט עלוב מבחינה סיגנונית. טרחני, משמים, שטוח וכו'.
ממש ננו סופרת (לא יכולתי להתאפק).
אני דווקא מצאתי בסיפור ביקורת כנגד כל המנגנון הישראלי, תרבותי, צבאי וכו' וכו', ולאו דווקא על המתנחלים כגוף אחד