שכרתי אופניים ויצאתי לטיול עם המשפחה, את אומרת. אני די בכושר, אז למה חזרתי כל כך מסכנה. הרגליים בערו והסרעפת ביקשה חופשה לשנה או שנתיים.
ובכן, התשובה פשוטה, יחסית.
כפי ששמת לב, אני מגיע לביתך עם שני זוגות אופניים. לא בו זמנית, טרם פיתחתי הטכניקה, אבל מעת לעת אני מחליף ביניהם.
כשאני יוצא למרחק, ורוכב בכביש, אני נוטל עמי את אופני הכביש, תפארת הטכנולוגיה, קלים כנוצה. גלגליהם דקים – 2 ס"מ בסה"כ רוחבם, הכידון מעוקל והכסא קשה כאבן.
כשאני רוכב בדרך העפר המכונה "דרך האבות" אני נוטל את אופני השבילים שלי -מאובקים, כבדים יותר, צמיגים רחבים ומחוספסים והכידון שלהם אחר.
בין אופני כביש לאופני שביל קל להבחין. אני מניח שהמשכיר לא שיגר אתכם לטיול בעמקים עם אופני כביש כמו שלי, כי פרנסתו היתה מתקפחת מהר. הם עדינים מדי לשביל.
לכן אני מניח שלרשותכם עמדו סוג כזה או אחר של אופני שביל.
בסדר, הבנתי – אבל למה לא היה לי נוח, את שואלת.
קודם כל – מידות. ואין כוונתי לעבודת המידות החשובה כל כך, אלא לגובה וליחס האורכים בין חלק הגוף העליון לזה התחתון. אופניים, כמו כמעט כל דבר בעולם, מתוכננים עבור גברים. גברים גבוהים יותר בדרך כלל, והחלק העליון, ממושבם ומעלה, ארוך יותר יחסית. ככה נבראנו.
לכן כשיושבים על הכסא ומושיטים יד לכידון, לנשים זה יהיה פחות נוח. במיוחד לנשים כמוך שאינן, איך לומר, מתנשאות מעל חברותיהן.
עניין שני הוא בולמי הזעזועים.
אופניים יכולים להיות עם בולמי זעזועים קדמיים, ואז קוראים להם "זנב קשיח", עם בולמי זעזועים מלפנים ומאחור ואז קוראים להם "שיכוך מלא", או ללא בולמי זעזועים ואז קוראים להם התעללות בחסרי ישע. אופניים כאלה מיועדים לרכיבה בשכונה, או בשבילי עפר מהודקים היטב. (אופניים עם בולמים עולים יותר כסף, כמובן) ראיתי בתמונה של המשכיר שלכם אופניים כאלה. יכול להיות, שהאופניים שרכבת עליהם נולדו כ"זנב קשיח" ומחוסר תחזוקה הולמת, בולמי הזעזועים הקדמיים הפסיקו לתפקד.
משקל האופניים אף הוא משפיע. במיוחד משקל הגלגלים והצמיגים, מסיבות פיזיקליות שלא כאן המקום לפרטן. ויש גם את מבנה השלדה, שהבדלים בלתי נראים לעין לא מקצועית יכולים ליצור הבדל של ממש.
אבל – החשובה מכולם היא מערכת ההילוכים.
הסבר נרחב יותר תמצאי כאן אבל בקצרה אומר שהילוכים נועדו כדי לחלק את המאמץ. תיאורטית, להרים שק של חמשים קילו בפעם אחת, או עשרים וחמש פעמים שק של שני קילו – זה אותו מאמץ. זה נכון, אבל עדיין יותר קל (גם אם יותר איטי) להרים כל פעם שק של שני קילו. 
בהילוכים מצמידים לגלגל האחורי סט של גלגלי שיניים, וגם לארכובה אליה מחוברות הדוושות (פדלים בלעז) סט אחר של גלגלי שיניים. היחסים ביניהם, יוצרים את האפקט.
אני יכול לעשות לך את החישובים אם תרצי, אבל זה באמת מייגע. כדי לאייר את הדברים אומר לך שאני למרות הניסיון המסוים שיש לי, לא הייתי יכול בכלל לעלות את העלייה שליד הבית שלך ללא הילוכים גם אם חיי היו תלויים בכך, בעוד שעם יחסי ההעברה הנכונים אני עולה את זה בלי להתנשף או להיחנק חלילה. באופן תיאורטי, אפשר לעלות כל עליה שבעולם, אם יש גלגלי שיניים ביחסים המתאימים. באופן מעשי, נהוג לשים הילוכים לפי הצורך. אגב, בירידה צריך יחס העברה אחר, הפוך לזה שבעליה.
באופניים ללא הילוכים, קשה לאין ערוך לרכוב. הילוכים לא מתאימים או העדרם יוצרים עומס רב על השריר הארבע ראשי (ראי בתמונה), גורמים לו לייצר חומצת חלב מה שיוצר את תחושת ה"שריפה", וכמובן לדופק גבוה.
אז לא צריך לוותר, הצטיידי באופניים המתאימים לך וצאי לדווש.
אופני כביש או אופני מסלול, אופני הרים, סלעים, שפנים או יעלים, לי יקח עוד זמן עד שאעלה שוב על זוג אופניים.
השרירים, אתה מבין. אני עוד צריכה לבלות איתם פה על כדור הארץ אי אלו שנים, ולא עושה רושם שהם עומדים לסלוח לי בקרוב על ההתעללות.
לגלעד ולרוכבת.
הנה עשר עצות לרוכבים המתחילים. הן נכתבו מזמן, אבל עדיין יעזרו לכל רוכב/ת מתחיל/ה.
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Articles/Article.aspx?ForumId=652&aId=33556
וגם תפריט לרוכבים המתחילים, שאולי ראוי לעדכון כבר אבל עדיין שווה עיון:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forumId=652&a=33748&c=4243&sc=0&ssc=0
המשיכו לרכוב!
איציק