מדורי הכלכלה של העיתונים היומיים אינם חשודים באהדת יתר לסוציאליזם, או בכלל לצד השמאלי של הויכוח הכלכלי. בולט במיוחד בעמדתו האידיאולוגית מדור הכלכלה של "מקור ראשון". (גילוי נאות – גם אני מפרסם מעת לעת מאמרים בעיתון "מקור ראשון" אך איני עובד בעיתון ומעולם לא הייתי). בהובלתו של ערן בר טל המדור מציג עמדה אידיאולוגית בלתי מתפשרת, לא מהססת, וחד משמעית. מוסף "כלכלה" בעריכתו הוא עמוד האש לפני המחנה, ומציג תמיכה לאורך כל הקו בקפיטליזם של שוק, בתאצ'ריזם, רייגניזם שמות שונים לאידיאולוגיה שאני מעדיף לכנות "קפיטליזם ניאו ליברלי". בר טל אינו מסתיר את עמדתו האידיאולוגית ובכמה הזדמנויות קראתי דברים משלו בהם הוא מצהיר על כך בריש גלי. חברי המערכת ומרבית הכותבים במוסף, נאמנים לקו המערכתי המוצהר, ותומכים בקפיטליזם הניאו ליברלי בכל עוז ובכל הזדמנות. זכותם, תאמרו. זה נכון, כמובן. יתרון נוסף מבחינתי הוא הנכונות להציג את העמדות הקפיטליסטיות כפי שהן, בלי רצון להתחנף למישהו או להסתיר את עמדותיך האמיתיות. זה מקל על הויכוח ומאפשר שיח ציבורי ממוקד יותר בתכנים ולא בסיסמאות.
בגליון השבת שעברה, ערב שבת שובה, סמוך ליום הכיפורים, כתב בועז ארד טור שכותרתו " 'לתת' ולא לקחת" נוזף בערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון הסיוע 'לתת' על קריאתו למדינה ליטול מהארגון את האחריות לביטחון תזונתי לאזרחיה. וינטרוב סבור שזהו "ביטוי מצער של חסר הבנת ההבדל בין פעילות התנדבותית מרצון לבין הערכות המדינה בכוח הכפייה". ארד סבור שהעברת האחריות למדינה, שפירושה העלאת מסים, היא כפיות טובה כלפי החברות שתרמו מכספן למטרות החשובות שהארגון מייצג. כדי לשכנע בעמדתו הוא מביא מכתב מאת מחבר עלום שם שנכתב לפני עשרות שנים, ובו עיקרי הביקורת על "ממשלה גדולה" ועל מנגנוני הרווחה. ביקורת הטוענת שמרבית המסים ישמשו למימון המנגנון הממשלתי ולא למטרות החשובות שבשמן הועלו המסים. יותר מהביקורת על בזבוז כספי משלם המסים, הוא מביא ממחבר המכתב את הטענה כי "תכנון פירושו ריכוזיות, וריכוזיות היא מילה נרדפת לרודנות". וממשיך וטוען כי מדינת רווחה תגרום לאנשים חיי בטלה.
ארד טוען ללא היסוס כי
"אם לאנשים יש "זכות" לתוצרי עבודה (לצורך העניין למזון) שלא הם יצרו, הרי שיצרני הערכים איבדו את זכותם לרכושם וחירותם. לא יכולה להתקיים זכות להרוס זכויות ולשעבד"
הקשר בין 'חירות' לחופש להחזיק ברכושך, הקשר בין מסים לשוד האזרחים,כל אלה טענות מוכרות, שיש להתמודד איתן. לא אעשה זאת פה בשל קוצר המקום.
ובכל זאת – קראתי את הטור והתפלאתי, ממש שפשפתי את עיני. העמדה האידיאולוגית אינה נעצרת כשמדובר בביטחון תזונתי, הוא מסתפק בסוגריים ואומר "לצורך הענין מזון" בשטף הטיעון ומתעלם מעבודה ש"בטחון תזונתי" היא מלה אחרת למניעת רעב, או תת תזונה. שירעבו, הוא אומר, רק שלא יעלו את המסים. נזכרתי בג'ונתן סוויפט ו"ההצעה הצנועה" שלו, וכמובן, בנביא ישעיהו שאמר מזמן, וקראנו זאת בבית הכנסת אתמול:
הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ–פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. ז הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. ח אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח; וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ.
לפני כשבועיים רושם ערן בר טל כי התקשורת נגד העשירים, ודוגמא לדבר הוא מביא את לב לבייב. בדיוק אותו לבייב שחייב 7 מיליארד שקל לתושבי מדינת ישראל. זה לא קפיטליזם – זה סתם התלקקות לאנשים עשירים.
ביטחון תזונתי זו יופי של סיסמא הבעיה זה המימוש. האם תושבי לב תל אביב מוכנים לוותר על כוס קפה בכדי להעניק לתושבי מאה שערים ביטחון תזונתי? ומה עם תושבי רהט? למעשה עמיר פרץ בזמנו טען שאחת מהסיבות להחזיר את מזרח ירושלים היא שהתושבים העניים שם מעיקים על תקציבי הרווחה.
אז דיבורים זה יפה, אבל מאחר שצריך גם תוכנית לישם את הדיבורים היה רצוי שמנכל לתת יציין במפורש את מי הוא רוצה למסות ובכמה, ומה הוא בדיוק מציע שיקרה כשלמדינה לא יהיה כסף בשנות מיתון כמו 2001 (המיתון היום הוא מיתון צעצוע).
מעבר לזה, חלק מהאנשים שנמצאים בדרגה של צורך בביטחון תזונתי פשוט לא יודעים איך לקבל את מה שמגיע להם מהמדינה.
וכמובן שלא כל מי שאוסף אוכל ביום שישי ב3 בשוק הוא עני מרוד. יש לי שכן שאוסף בקבוקים למחזור ואני מוריד אליו את כל הבקבוקים שלי כי בשבילו זה כסף ובשבילי הכסף לא מצדיק את מאמץ הסחיבה לנקודת המחזור. לכאורה הוא עני, אבל הוא גר באחד מהאזורים האטרקטיביים של רמת גן ואם היה עובר למקום פחות אטרקטיבי יכל להרויח אולי 1000 שקל בחודש מהפרשי שכר דירה.
לפני מספר שנים גרתי ברמת השרון בשכונת מורשה. בבנין גרה משפחה עניה באמת – לא היה להם חיבור לגז וראיתי את האישה מפלחת תפוח מחנות הירקות ולמרות זאת היה להם אוטו (ישן) ומחשב. מורשה היא לא שכונה טובה אבל נראה לי שעדיין הם יכלו לעבור דירה לנוה עמל בהרצליה וליצור מזה הכנסה.
לפחות עבור חלק מהאנשים שארגון לתת תומך בהם, הבעיה לא תיפתר על ידי עוד כסף.
חוץ מזה, בגאליציה (ובמאה שערים) אנשים לא היו צריכים שיבוא שוטר פולני שירביץ להם בשביל לעזור לשכנים שלהם. ארגונים כמו לתת ומדנת הרווחה הם פשוט דרך מאוד נוחה לאנשים למרק את המצפון שלהם ולהעלים עין ממה שמתרחש אצל השכנים שלהם עם הטיעון המנצח של "מה אתם רוצים ממני, אני תרמתי במשרד".
לא קראתי את הכתבה שציינת ולא ברור לי למה הוא התכוון.
אם הוא נכנס לפינה של מניעת רעב, וכפי שציינת – נסחף אחר משנתו ושכח שיש כמה מקרי קצה שהם בבחינת פיקוח נפש כפשוטו – בכך הוא הכניס גול עצמי וחבל (גם אני קצת קפיטליסט בעוונותי).
אני רוצה לקוות שאולי הוא התכוון שהטקסים המעט מיותרים של "לתת" ודומיו (שנעשים מתוך כוונה טובה) תועלתם מועטת ונזקם מרובה: אם למישהו אין מה לאכול – בוודאי שחבילת מצרכי מזון מראש השנה ועד פסח לא תספיק לו, אבל כן תשחית את מידותיהם של אלו שלוקחים כי נותנים.
הממשלה צריכה לדאוג שלא יהיו רעבים- לא רק ב-א' בתשרי וב-ט"ו בניסן, אלא גם ב-כ"א בחשוון או ג' באדר ב', וכל זה על פי קריטריונים ממלכתיים ולא בשיטת "מי אמר אני ולא קיבל".
להבין שקלוויניזם ויהדות אינם יכולים לדור באותה החברה.
הקפיטליזם".
http://www.notes.co.il/tomer/24047.asp
"האתוס הפרוטסטנטי ורוח הקפיטליזם
"מראש שם ובר את הדגש על "רוח הקפיטליזם", כלומר על אותה נטייה פנימית לעבוד למען הרווח ולמענו בלבד. התפתחותה של אותה מנטליות קפיטליסטית, היא שעניינה את ובר, ואת הבאתה לעולם הוא מייחס לזכות, או נכון יותר לגנות, הקלוויניזם."
קל(ווין): לרצות יותר
התוצאה היתה חיים שהוקדשו, מתוך תכנון מוקדם, לצבירה של כסף ורכוש, בשילוב עם הימנעות חמורה מכל התרת רסן, הנאה ספונטנית או בזבוז. זהו דפוס של פעילות ללא כל היגיון פרגמטי עבור האינדבידואל – לבד מהגיון דתי. העמל אינו רק אמצעי כלכלי – הוא דרך רוחנית, ויש ללכת בה באדיקות מחושבת. הערכת ההתנהלות הארצית, היומיומית כצורה הגבוהה ביותר של פעילות מוסרית שהאינדבידואל לוקח על עצמו היתה דבר חדש לחלוטין. המשמעות הדתית שהעיסוק המקצועי הוטען בה נתנה לראשונה למקצוע את המשמעות של “calling” או “vocation”, מילים שאין להן, ולא בכדי, תרגום עברי. אדם ראה במקצועו שליחות, ובהדרגה – זהות. הצלחה במקצוע פירושה היה גאולה, לא פחות, והצלחה נמדדה, אז כמו היום, בכסף.
חשוב לעמוד על הטרנספורמציה המנטלית שהתרחשה: עד אז, ובמשך מאות שנים, היה בגדר מובן מאיליו ששכר נמוך הוא יצרני, כלומר שעובד יעבוד יותר, ככל שיקבל פחות כסף לשעת עבודה. ובאמת, אם היו מעלים שכרו של פועל פשוט, היה הלה עובד פחות, כדי להרוויח אך ורק את הסכום הקבוע שנדרש היה לו לקיום מיידי – זה פשוט לא נראה הגיוני לעבוד עבור כסף שאינך צריך; במילים אחרות, אין זה "טבעי" לרצות עוד ועוד כסף. אחרי הרפורמציה הרגיש הפועל צורך דתי לאסוף ממון, ומשכורות גבוהות יותר היו מדרבנות אותו לעבוד יותר.
היהדות, שמאז חורבן הבית והגלות לקחה על עצמה קוד התנהגות חמור, מחושב ודקדקני, לא הולידה מתוכה את רוח הקפיטליזם. במחקרו על היהדות הקדומה מסביר זאת ובר בכך שבעוד שעמל ופרנסה תמיד נחשבו ראוים ומכובדים במסורת היהודית, המקצוע אף פעם לא הפך לשליחות, וזאת מפני שהיהודי לא שואב את הביטחון בגאולתו מהצלחת הקריירה שלו. להצליח זו לא מצווה. כמו כן, בהיותם תמיד מקובצים בקהילות סגורות ונבדלות בגולה, ובאמצם חוקים כלכליים של איפה ואיפה (עניין הריבית הידוע), לא יכל ממילא כל אתוס כלכלי שהיו חדורים בו להתפשט לסביבתם.
למרות שדתיות מהסוג הזה, כמו גם ביטויו מעוררי היראה של הקפיטליזם הגלובלי נחסכו מובר (הוא מת בן 56, ב- 1920), כבר בזמנו הוא לא יכול היה לחזות טובות לאנושות. בסוף חיבורו מכנה ובר את הקפיטליזם "כלוב", ומבכה את אלו שיאלצו להכלא בו. אם לא יקומו נביאים חדשים, הוא מזהיר, או יוולדו מחדש רעיונות ואידיאלים ישנים, כל מה שישאר הוא התאבנות מכניסטית, מפרכסת מתוך חשיבות עצמית. "מומחים ללא רוח, תאוותנים ללא לב; האינות הזו מדמיינת שהיא הגיעה לרמה תרבותית שלא היתה כדוגמתה".
מרק ק., הקלווניזם,שהוליד את רוח הקפיטליזם, נוגד את רוח היהדות. ביבי רוצה מדינה י-ה-ו-ד-י-ת ודמוקרטית ,לא?
אבקשך להקפיד על תרבות ויכוח
הודעתך "ללא נושא" נמחקה
גלעד, אני מבין שזה מקרה קלאסי של הפוסל במומו פוסל.
אזרח, הקלויניזם הוא חלק מתנועת הרפורמה בנצרות. הוא נולד במאה ה16 בתקופה בה לא היתה משמעות רבה לאידאולוגיות כלכליות כי ל99% מהאנשים לא היה מספיק חופש בשביל שיהיה להם רכוש ממשי משל עצמם. זה היה 200 שנה לפני אדם סמית ו300 שנה לפני ובר. ובר יכול לחשוב מה שהוא רוצה אבל אני לא מוצא תיעוד לכך שובר טרח לבקר בארצות הברית ולעשות מחקר ממשי על קהילות קלויניסטיות.
אז אתה מצטט לא פחות ולא יותר בלוג שמצטט אדם כלשהו שהחליט 400 שנה אחרי קלוין מה קלוין התכוון ומה האנשים שהלכו בדרכיו חושבים וכל זה כמובן בלי שום מחקר מדעי.
בוא תחשוב. איפה נולדה תנועת הרפורמציה? בגרמניה, איפה קלוין פעל? בצרפת ושוויץ אז אם ובר צדק איפה הייתה מצפה לראות את לידת הקפיטליזם? לא בארצות כמו אנגליה (למעשה סקוטלנד) שהשלטון בהן אימץ את הרפורמה כדת של נוחות ולקח זמן עד שהוא כפה אותו על האזרחים.
לכבוד השנה החדשה למה שלא תחליט לנסות לבטא מדי פעם דעות עצמאיות משלך ותפסיק להסתתר מאחורי סינר של דעות של אנשים אחרים? יש בזה משהו שמפתח את האישיות. אתה יודע, אנשים ממש עשויים להעריך את הדעות העצמאיות שלך….
הסיבה שמחקתי את הודעתך הקצרה היתה משום שכינית את "אזרח" שהוא מגיב ותיק אצלי בדרך לא מכובדת.
אשמח אם תמשיך להגיב אצלי, לחלוק ולהתווכח
חג שמח
כל הציוויים הם אישיים! החובה המוסרית לעזור לעני ולרעב היא חובה אישית! צריך לחנך לחמלה ולמעשה האישי ולא להפקיע את האחריות לטובת המדינה. לכן, כמדומני, ארד התנגד לקריאת לתת להפוך את היפה שבעשייה שלהם לנחלת המדינה. זו החטאת הרעיון של לתת ושל המגזר השלישי בכלל. כשעמותות גדולת הן מייד רוצות להתמסד ולהפוך להיות חלק מהממסד השלטוני. זה רע. זו החטאה גדולה
מה שארד התכוון (מידע אישי) הוא שארגון לתת שמציג יכולת להעביר 90 אגורות מכל שקל לנזקקים מסוגל לגבות מליון שקל ולהעביר 900 אלף…
וכל זאת מתוך יישום של בחירה ורצון לעזרה הדדית וסולידריות.
ממשלת ישראל גובה שקל ומעבירה 10 אגורות לנזקקים… מה שאומר שיצטרכו מיסים כפייתיים בהיקף של 900 מיליון ש"ח על מנת להעביר את אותם 900 אל"ש לנזקקים… תוך כדי דריסת זכויות, כפייה ופגיעה בעסקים שמנסים בקושי להתפרנס.
המאמר מוצג כאן:
http://www.anochi.com/index.php?option=com_content&task=view&id=974&Itemid=1
לא הבנתי מה הטענה במאמר, הבנתי רק את הטענה של בועז ארד, ועל פניו אני מסכים איתה. אני מבין שכותב הבלוג לא מסכים אבל לא הבנתי מה הנימוקים שלו.