3000 – 300,000 – חשבון נפש וגוף

 

השבוע השלמתי 300,000 כניסות לבלוג שלי ב"רשימות". השבוע השלמתי את הקילומטר ה 3000 על האופניים. בשניהם, התוצאות יותר גבוהות ממה שחששתי, נמוכות ממה שציפיתי. אני יודע שאם ארכב כל יום חמישים קילומטר, אגיע רחוק ומהר. ואם אכתוב כל יום פוסט, יהיו לי הרבה יותר קוראים. נו אז מה. אני גם יודע שאם אכתוב כל יום פוסט וארכב חמשים או ששים, יהיו כאלה שירכבו גבוה יותר וחזק יותר, וכאלה מפורסמים וקריאים ומובילים ומה שתרצו שימשיכו להשיג אותי בכל קנה מידה. וידוע שצדה השני של האמביציה הוא חוסר שביעות רצון תמידית.

 ואני גם יכול להגיד לעצמי, ככה בשביל להתנחם, (כי אדם אני להתנחם), שאני עובד ממש קשה ויש לי משפחה לגדל ועניינים רבים לענות בהם. ושיח ושיג לי, ולפעמים אני בדרך רחוקה ולפעמים סתם ישן. זה הכל עניין של רצון, ירעמו באזני רצי האולטרא מרתון, את הכל מצליחים אם רק רוצים – יאמרו הכותבים החרוצים. ותעבוד על החרוזים והמשקל, יוסיפו המשוררים. כן, יחרו יחזיקו אחריהם הספורטאים – צריך לעבוד על המשקל.

ואפשר גם לשחק במספרים להגיד – אם היית רוכב רצוף, עכשיו היית במרחק 3,000 קילומטר מהבית, על הר בגובה 32 קילומטר. אבל זה לא ממש מעודד. מה הייתי עושה שם לבד?

ואשתי אהובתי אומרת – מה זה חשוב. אתה רוכב? אתה כותב? זה הכל. תמשיך כך, ויהיה טוב. כבר טוב, למעשה.

אז יש הפי אנד? לא. למה שיהיה. אבל צריך ללכת לכבס את הכפפות, ולהלחם בממשק של רשימות ולפרסם עוד פוסט.

חג שמח שיהיה.