אחרי הפוסט הנוסטלגי למדי, ואחרי שנגמרו החגים, (מצטער, הייתי עסוק נורא) פוסט מרוכז על כמה ספרי עיון , שיצאו לאור בעת האחרונה.
מה קרה פה כשלא הרגשנו
הראשון שבהם הוא ספר של שכנה מ"רשימות", תמר בן יוסף, בן יוסף היא כלכלנית ועיתונאית, לשעבר סמנכ"ל תכנון וכלכלה במשרד התעשייה והמסחר, פרשנית ובעלת טור שבועי על מצב המשק ב"גלובס". כיום, מרצה על כלכלת ישראל במכללה האקדמית להנדסה בירושלים ובמקומות אחרים. בן יוסף מתמקדת בספרה במעבר לגלובליזציה ושוק חופשי של שנות ה-90 וה-2000. הספר "ברוכים הבאים לשוק החפשי", הוא ספר שצריך להיות על שלחנו של כל מקבל החלטות בתחום הכלכלי. (לבושתי לא נתתי לו את הבמה הראויה, המגיעה לו לדעתי. הוא המתין על המדף לסקירה ארוכה, וכשזו בוששה מלבוא עקב עניני עורכים ועיתונים, לא כתבתי עליו מאומה.) בן יוסף כותבת ברהיטות על נושאים מורכבים, שעליהם ממעטים לדבר. היא מספרת כיצד השתנה פה הכל, לאט אך ביסודיות. בן יוסף אינה "חברתית" ואינה שיכת ל"קפיטליזם החזירי" אם להשתמש בכינויים לשני המחנות, אך היא סוקרת ברצינות ומביאה שלל עובדות כדי לתמוך בטיעון לפיו מתחת לאף, בלי דיון ציבורי בכלל, ובמסווה של "אין ברירה, כך עושים כולם", עברה ישראל מהפך כלכלי שמשמעותו החברתית עמוקה ורחבה. הספר קריא במיוחד, גם למי שאינו אמון על העיתונות הכלכלית.
ברוכים הבאים לשוק החפשי, תמר בן יוסף, צבעונים הוצאה לאור, 2008 , 176 עמ’, 78 ש"ח
שנים הרכבתי משקפיים עגולים
דני רובס ויואב קוטנר יודעים בעל פה את כל ההיסטוריה של ג'ון לנון , מהקוורי מן ועד בנין דקוטה. רבים רבים אחרים כל שהם יודעים זה שהוא היה בביטלס והיו לו משקפיים עגולים. הם גם שמעו שהוא נרצח, מסכן. ויש בעולם אנשים, כמה עצוב, שלא שמעו עליו מעולם. הביוגרפיה "חייו של ג'ון לנון: כולנו רוצים לשנות את העולם" שכתב ג'ון וויז ג'קסון, לא מיועדת ליואב קוטנר, הוא יכול לכתוב כזו בעצמו, ולא לרובס, כמובן. גם לא לאלה שלא יודעים מי הוא לנון, ולמה בכלל חשוב לקרוא על חייו, אלא פועלת בתווך. ג'קסון פורש בידענות (או שמא בלקטנות מרשימה מכל הספרים אליהם הוא מתייחס) את קורות החיים של לנון. לא מחמיץ רכילויות מרושעות, וביקורת לא מחמיאה. לא תצאו מהקריאה מתפעמים מדמותו של לוחם השלום הדגול, נרגשים מהמוזיקה שלו או מבינים מדוע באותו רגע בהיסטוריה הוא חשב שהביטלס יותר פופולאריים מישו. פרקים אחרים בחייו מלאים בפרטים אך לא מחוורים די הצורך. מדוע למרות הצלחתו הוא חי בניו יורק בודד כל כך? האם באמת יוקו אונו היא "צהוב שחי על חיפושית מתה" כמו שאומרת הבדיחה המרושעת?
את הספר מסיים ג'קסון בתהייה מה היה קורה אילו לא מת לנון כשהיה בתחילתה של חזרה אל המוסיקה והכתיבה. ג'ון לנון היה איש לא נחמד, וגם לא הכי חרוץ ככה אומר תמיד בני המוזיקאי, יאיר, (שגם הוא יודע בעל פה את ההיסטוריה הנ"ל) רוב הסיכויים הם שהיה מסתכסך שוב עם מישהו. אני חושב שהיה יכול להיות אחרת, אבל מי ידע.
קשה לומר שמי שלא שמע מעולם על לנון יבין מספרו של ג'קסון במה כל העניין, ולמה זכה דווקא הוא לביוגרפיה. למה לקרוא דווקא את הביוגרפיה הזו של לנון, ולא אחת מאלפי האחרות, בוודאי תשאלו. אני מניח שסיבות של זכויות והזדמנויות פרסום הביאו דווקא את הספר הזה לתרגום בהוצאת "רסלינג". ולא בהכרח איכויותיו הנעלות מכל האחרות. קשה לחדש על לנון, הוא חי חיים קצרים לאור הזרקורים, אז אולי לא הצליח ג'קסון לכתוב משהו ממש חדשני ומרתק. כך או כך – הביוגרפיה לא רעה בכלל. ומה שלא פחות חשוב, היא תורגמה לעברית והיחידה בינתיים, ככל שאני יודע.
חייו של ג’ון לנון – כולנו רוצים לשנות את העולם, ג’ון וייז ג’קסון,מאנגלית: עידית שורר,הוצאת רסלינג, 2009 , תשס"ט, 250 עמ’, 89 ש"ח
אני עצמי עוד תוהה על הדבורנית הערמומית
הספר השני הוא "מוצא המינים של דרווין – ביוגרפיה של ספר", שכתבה ג’נט בראון. בראון מספרת, כמעט בהערצה, על צ’רלס דרווין וקורותיו סביב הספר החשוב "מוצא המינים". נכון, הספר כבר אינו טקסטבוק לסטודנטים בביולוגיה ומקומו הראוי הוא במדף "היסטוריה של המדע", אבל יש לתת לדרווין את הכבוד המגיע לו, סבורה בראון. הספר מרתק, למרות שגם היא חוטאת בכתיבה טלאולוגית על היצורים ש"פיתחו לעצמם אזניים ענקיות כדי לשמוע טוב יותר את כיפה אדומה", ומזכירה בחיבה את ההם שאין להזכירם בשמם במקום מהוגן. היא לא מדברת מספיק לטעמי על הדרוויניזם החברתי, ובכלל – לי, כמי שלא למד מעולם ביולוגיה ורכש את השכלתו בעניני אבולוציה מקורס אחת ב"לימודים משלימים" וכמה ספרים של דוקינס וגולד, היא לא חידשה כלום.
אבל, בכל זאת, מדובר בספר קריא בהחלט, הסוקר בעברית נושא חשוב.שווה לקרוא.
מוצא המינים של דרווין – ביוגרפיה של ספר, ג’נט בראון ,מאנגלית: ברוריה בן-ברוך,הוצאת ידיעות ספרים – ספרי עלית הגג, 2009 , תשס"ט, 196 עמ’, 88 ש"ח
ויש עוד – "מנהיגות וסמכות בחברה החרדית בישראל- אתגרים וחלופות" שערכו קימי קפלן ונורית שטדלר. ו"עולם ללא עוני – היזמות העסקית שכובשת את העולם" שכתב מוחמד יונוס, אך לשני אלה אקדיש פוסטים נפרדים בקרוב.
שלי, גם בבית וגם בסטודיו
אם הייתי נכנסת לכלא עכשיו
ׁ(או מוגלית, אבל אם הייתי מוגלית אז בטח לא היו מאפשרים לי לקחת אותם…עדיף כלא…)
הייתי מאושרת
אז כנראה, לא יודעת למה
רק זה של לנון
אם, תקבל דיווח.
תודה
למי שמעוניין להבין את התהליכים שעברו על ישראל בעשורים האחרונים.