שני ספרים לשבת חורפית

 

יומן חוף ברייטון

עד לא מזמן, לא קראתי מספריו של מייקל מרשל סמית. קיבלתי את הטרילוגיה שלו "אנשי הקש", אבל איכשהו לא יצא. העורכת כתבה עליהם סקירה, וכשכתבתי טור שבועי כמעט ולא היה לי זמן לקרוא ספרים שלא אכתוב עליהם. סמית המסכן המתין על המדף.

לאחרונה, הגיע אלי הספר "אחד משלנו" שכתב מיקל מרשל סמית, קראתי ונשביתי בקסמו. לא הרבה אחריו הגיע עוד ספר, ספרון למעשה, שכתב סמית הנ"ל. קראתי אותו, כמובן. הספר, נקרא "המשרתים" והוא אם תאמינו לכריכה האחורית, הוא  "אגדה אורבנית אפלה המגוללת סיפור מסתורי ומצמרר". ובכן, עצתי לכם מאז ומתמיד הוא לא להאמין לכריכות אחוריות של ספרים. חלקן מנסות לשדל אתכם לקנות את הספר, אחרות מפתות במוניטין של המחבר ובספריו הקודמים. הגרועות מכולן מדליפות לכם פרטי עלילה משמעותיים, המתרחשים בדף מספר חמשים. "אחרי שסמיתי הזקן מגלה שאשתו לשעבר אינה אלא רוצח שכיר בתחפושת של נזירה קתולית, החיים לא נראים אותו דבר, וגם הדוור נראה חשוד באופן מיוחד".

ובכן, הסיפור הוא פנטסיה ריאליסטית, לא "אגדה אורבנית" כמו הסיפור על החתול במיקרוגל, או הבחורה שמשאירה את המעיל על הקבר אלא מעשה המתרחש בעיר החוף ברייטון. מארק בן האחת עשרה מגיע לעיר, יחד עם בעלה החדש של אמא. איש לא נחמד שלא רוצה לקנות לו קולה, ובאופן כללי לא נחמד אליו ולא מתנהג יפה לאמא שלו, שמרגישה קצת לא טוב. ואחרי שמארק הקטן פוגש זקנה הגרה בדירה קטנה מתחת לבית, החיים לא נראים אותו דבר, והמשרתים נראים חשודים באופן מיוחד. קשה להוסיף פרטים בלי לקלקל את הקסם. הספר הוא רומן התבגרות, הכולל בתוכו חמשה אירועים בלתי אפשריים עוד לפני ארוחת הבקר, נוגע ללב באופן חורפי כל כך. להתכרבל בשמיכה ולקרוא.

המשרתים, מייקל מרשל סמית, מאנגלית: עומר כביר, הוצאת ינשוף – מובי דיק, תש"ע, 2009,215 עמ', 89 ש"ח

בדקה התשעים ותשע

ויכוח ישן נושן לי עם חברתי הסופרת, עד כמה מותר למתוח מטאפורות. כשהיא מרשה לעצמה לפרוע גבולות של ניב, אני לעתים חושף ניבים. תקשיבי – אני אומר לה-  שעון החול לא מתקתק, ואי אפשר לנתץ פרות קדושות, (וזה גם עלול להיות מסוכן). אני טוען שאם לא מכירים את בסיס הדימוי והמטאפורה, מתיחה והרחבה שלה עשויות להיות בורות סתם, וחוסר טעם במקרה הקיצוני. (וזה הרבה יותר חמור, על בורות עוד אפשר להתגבר). תראו מה קרה ל"ברירת המחדל" שהיתה הפתרון העדיף והפכה לכינוי לחוסר ברירה, או "חלום ושברו", שנשמע לאנשים כמו חלון שבור.

לכן, שמחה וגיל מילאו את לבי כשקיבלתי היום, קצת לפני שהחמה מראש האילנות נסתלקה, את ספרו החדש של רוביק רוזנטל, הנקרא "מילון הצירופים" רוזנטל, כפי שכתוב על הכריכה האחורית, הוא לשונאי רב מונטין ובר סמכא. רוזנטל (פעם הייתי מתבלבל בינו לבין דורון רוזנבלום, איש שנון לשעבר הכותב בעתון הארץ ומתמחה במיחזור) כתב את "מילון הסלנג המקיף" , "הזירה הלשונית" ועוד. המלון כולל ח"י אלפים צירופי לשון, מהמקרא והתלמוד, מהספרות וממדורי הספורט בעתונים. מ"אב ביולוגי" ועד ל"תת תרבות". בכל צירוף מביא רוזנטל את המקור, הסבר ומוסיף מקבילות.למלון מצורף תזאורוס (מפלצת קדמונית המשמשת כותבים להרשים את העורכים שלהם). יופי של ספר.

עם ספר זה, אגב, לא מומלץ להתכרבל. הוא עב כרס וכבד מאד, בהרדמכם עלול הספר ליפול מהיד ולפגוע באברים חיוניים.

מילון הצירופים – 18,000 מטבעות לשון בעברית החדשה- מקורות גלגולים ושימושים, רוביק רוזנטל, הוצאת כתר, תש"ע, 2009 , 962 עמ', 169 ש"ח