בקר של לילה מפרך

הנה הגיע הבקר. חלק מהלילה ביליתי בהתכתשויות אינטרנט סביב הבעיות ב "רשימות". זו אותה ההתלבטות הישנה של מחבר ספר משלי שאמר "אַל-תַּעַן כְּסִיל, כְּאִוַּלְתּוֹ:    פֶּן-תִּשְׁוֶה-לּוֹ גַם-אָתָּה." ומיד הוסיף ואמר "עֲנֵה כְסִיל, כְּאִוַּלְתּוֹ:    פֶּן-יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו." (משלי פרק כ"ו פסוקים ד-ה). המון טוקבקים. עצתי לכם חברי הבלוגרים – אם תרצו הרבה "טראפיק", לכו והתכתשו עם בלוגרים אחרים. אם תצליחו לגרור למהומה בלוגרים מפורסמים, מיד אחר כך יכתוב מאן דהוא "הבלוגוספירה הישראלית סוערת". עם קצת מזל תגיעו לעמוד האחורי של YNET ותקבלו טוקבקים משמיצים משל עצמכם.

  שיפוץ האתר העצמאי שלי לקראת התהפוכות, לא מתקדם בינתיים. כפי שאולי שמתם לב, (זהירות – קטע טכני מתקרב), האתר שלי סובל מקצב תגובה נמוך. זה בגלל שהוא יושב על שרת של יאהו, שמשום מה לא נותנים תמורה לכסף שאני משלם להם. אולי בגלל שהם עסוקים בהסגרת מתנגדי משטר סינים, אולי כי הם סתם גרועים. בשל כך אני מתכנן לעבור לשרת של justhost' על פי המלצתה של חנית כהן שמסייעת לי במעבר. אני עדיין מתלבט בשאלה כיצד לשלב בין הארכיון של הבלוג שלי ב"רשימות" לבין הבלוג "ספר חברה תרבות" שיש ביניהם חפיפה רבה (למרות שיש הבדלים בגוונים). נראה.

ועוד התלבטות, איך להגדיל את תפוצת האתר הזה. נראה לי שאפצח במבצע "חבר מביא חבר". כל אחד שיביא מנויים לאתר, יזכה בהוקרתי. חשבתי על משהו בנוסח ההקדשות של בית הכנסת". "תודה לנדיב אליהו בן סעדון  הי"ו שהביא לאתר שלשה קוראים". אני מחפש עכשיו מעצב שלטי נחושת. 

השבוע התפרסם טור שלי ב"ידיעות אחרונות". פעם ראשונה, ואני מקווה שלא אחרונה. האירוע לא הותיר רושם מיוחד על עולם העיתונות הישראלי, אפילו וולווט לא כתבה פוסט נרגש. (טוב, היא בטח עסוקה עם האיחוד וכל זה). מה שכן, חברים לעבודה ניגשו אלי ושאלו בחשש –"זה אתה", (כאילו שיש עוד גלעד סרי בעולם).

ובעבודה? הפרויקט שאני עבוד בו מגיע לשלבי סיום. המטאפורה "הישורת האחרונה" כבר נטחנה עד דק, והרקורטן המשובח מלא בטביעות רגליים ממוסמרות. כולם לחוצים, זה ברור. עוד לא הגיע הזמן לברך על המוגמר, ונראה וכו'. כמו כל דבר בחיים יש פה שילוב של מוטיבציה חיובית עם רצון אנושי הגון וטוב "להראות להם". כמו שאמר האוירון, דומני, אחרי משחק מוצלח במיוחד "היום הראיתי לכולם על המגרש שאני לא צריך להוכיח שום דבר".

ובאותו עניין – תקראו את "נשמתה של המכונה החדשה" – פרק אחרון.

 

והמלצה קצרה לשעת בקר. שתראו שבתוך המהומות אני עדיין קורא ספרים. אספר לכם על  "השקרן מאומבריה", ספר של ביארנה רויטר שיצא בהוצאת "כתר". הספר מתאר את קורותיו של אחד, ג'וזפה עמנואלה פגמינו, שלפרנסתו שודד קברים בעת מגפת הדבר. עיסוק לא ממש סימפטי, אבל איכשהו הוא מצליח לעורר את אהדת הקוראים. פגמינו מצרף אליו למסעותיו את ארתורו, נער רפה שכל העושה את רצונו, ועושה נפלאות מהצד. קשה לתאר את העלילה בלי לפגום בחדוות הגילוי של תהפוכותיה, והקשרים הנוצרים בה בין הדמויות ומהלכיהן. אוכל לומר רק שהספר הזכיר לי מונח שלמדתי באנתרופולוגיה, טבע אותו האנתרופולוג קליפורד גירץ  והוא הפך למושכל יסוד באנתרופולוגיה של ימינו. המושג הוא "תיאור גדוש". תיאור עשיר בפרטים שמשאיר לקורא הרבה מאד ידע על מה שקורה, בלי להטביע אותו בפרטים. מי שקורא תיאור גדוש שכזה יכול להפיק את התובנות על המקום והזמן המתוארים. "השקרן מאומבריה" שהוא יצירה בדיונית כמובן, עשיר בפרטים ובתיאורים ובמחשבות. הספר הזכיר לי את התיאורים בספר  "רגל החזיר של האח ג'יניפרו" (שכתב אביעד קלינברגר)  אני לא מומחה להיסטוריה של ימי הביניים, או להיסטוריה כלשהי אבל הרושם נראה כל כך משכנע.

העורכת שלי מעיתון "הצופה",  לא הרשתה לסיים ביקורות במלים "כדאי לקרוא". היא היתה אומרת שאם הקוראים לא הבינו את זה עד הסיום, כדי לשפץ את הביקורת.

 

 בכל מקרה, כדאי לכם לקרוא את הספר החדש שלה.

 

בקר טוב

 

 

================

הודעה לקוראים – בשל השינויים באתר "רשימות" – הבלוג יעבור לכתובת www.seri-levi.com