"הארץ" ספרים פירסמו לכבוד החגים רשימה נכבדה של ספרים שעתידים לצאת לאור בשנה הקרובה. מניסיוני עם רשימות כאלה, ועם תכניות בכלל, לא תמיד הכל מצליח. ובכל זאת, אני מניח שרובם לפחות יצאו לאור. מאחר שחיבה יתירה יש לי לספרי עיון ליקטתי כאן את אלה שתפסו את תשומת לבי.
הראשון, ספרה של אורית אבוהב
קרוב אצל אחרים: התפתחות האנתרופולוגיה בישראל * אורית אבוהב רסלינג
סיפורה של האנתרופולוגיה בישראל ב-75 שנות קיומה ועיצובה כדיסציפלינה מדעית שהושפעה מהשינויים הדרמטיים שהתחוללו בחברה הישראלית: על פי הספר האנתרופולוגים הישראלים תמיד עשו את מחקרם קרוב, בבית, ומאופיינים באנתרופולוגיה ביקורתית אכפתית ומעורבת, למטרות לאומיות או למאבקים חברתיים וליעדים מוסריים.
"אנתרופולוגיה אכפתית ומעורבת" – האם זה מה ש"אם תרצו" מתלוננים עליו כל כך? מעניין יהיה לראות.
לימודי תרבות
סוציולוגיה של התרבות * מוטי רגב האוניברסיטה הפתוחה
ספר מבואי הסוקר ומציג מושגים, כיווני מחקר וגישות תיאורטיות מרכזיות בסוציולוגיה של התרבות בת-זמננו: היחסים בין תרבות פופולרית לאמנות, הסביבה הארגונית של ייצור התרבות והאמנות, המסורת הביקורתית, מחקרי צריכה תרבותית ומיון אמנותי והגלובליזציה התרבותית.
אני שונא כשמדברים על "צריכה תרבותית" אבל ניתן לו צ'אנס בכל זאת.
תקוות הנאורות * מתן אורם מאגנס
הספר עוקב אחר תפישתו התיאורטית של יורגן הברמס, מן החשובים שבהוגי זמננו. אורם מנתח את הסוגיות המרכזיות בהגותו החברתית והפוליטית ובוחן את עמדותיו הביקורתיות בקשר למודרניות. הברמס מציג את אתגריה המרכזיים של הדמוקרטיה המערבית כתהליך דינמי של פיתוח דמוקרטי. לתפישתו, הסולידריות הקהילתית היא בבחינת גורם מנחה בפוליטיקה הדמוקרטית המודרנית.
הברמס, מה עוד יש להגיד
האובייקט הנשגב של האידיאולוגיה * סלבוי ז'יז'ק רסלינג
הספר מציג בצורה שיטתית כמה מעקרונות המחשבה שז'יז'ק מוסיף לפתח עד היום, בהם החיבור בין הגל, לאקאן ומרקס. בספר זה ז'יז'ק מציג לראשונה את פרשנותו הידועה למושג הפטישיזם, כמושג שמראה כיצד חפצים חושבים או מאמינים במקומנו: כיצד בחפץ טבועה מחשבה שאינה ניתנת להיחשב. מאנגלית: נועם יורן.
אההמ, אהממ. זה מה שיש לי להגיד
המלים והדברים, ארכיאולוגיה של מדעי האדם * מישל פוקו רסלינג
היום מדעי האדם חורגים מתחום הידע: הם כבר פרקטיקות, מוסדות. מישל פוקו מנתח את הופעתם, את קשריהם ההדדיים ואת הפילוסופיה המשתיתה אותם. מסקנתו הביקורתית היא שה"אדם" לא הופיע בידע שלנו אלא לאחרונה ממש. מצרפתית: אבנר להב.
אני תוהה על פוקו, האם כבר נס ליחו. לפני עשר שנים בערך, כשהתחלתי ללמוד לתואר שני קראו לו "סנט פוקו".
האתיקה של האותנטיות * צ'רלס טיילור שלם
שאון התזזית של התרבות הפופולרית וגילויי החומרנות הבוטה צופנים בחובם אידיאל מוסרי – אידיאל האותנטיות. הקלקול התרבותי עורר כנגדו בוז אליטיסטי ומסתגר, ופיתה רבים אחרים להיסחפות צינית בשטף ההבל. בניגוד לתוקפנות ולייאוש, טיילור טוען שרק חשיפת אידיאל האותנטיות ושחזור המסורת שהולידה אותו תצייד את האדם בכלים הדרושים להבין את מצבו ולתקן את חיי החברה והתרבות. מאנגלית: פנינה זייץ.
האם זה משהו בנוסח דב לנדאו, תלונה שמרנית על התמכרות לפייסבוק? בכי תמרורים על תכניות ריאליטי? כך או כך – המרדף אחרי הגביע הקדוש של האותנטיות, הוא משהו שאולי אכתוב עליו פעם ספר.
יהדות בישראל
יצירת יהדות ישראלית חדשה: ש"ס כאתגר * בתיה זיבצנר ודוד להמן רסלינג
סיפור צמיחתה של ש"ס כתנועה חברתית: הספר מתאר את כניסתה והשתרשותה של ש"ס באזורים מאוכלסים על ידי ספרדים ואת המקוריות של מנהיגיה בגיוסם של רגשות עמוקים על יסוד של זהות עדתית, מסורת דתית ותחושות של קיפוח כלכלי-חברתי. הספר חולק על התפישה כאילו ש"ס היא רק אמצעי מזדמן למניפולציה פוליטית ומראה שהתנועה מתבססת על מחויבות דתית אותנטית ושבחרה בשיטות המאפשרות לקבוצות מודרות מהחברה להיאבק ולקחת חלק בתהליך קבלת החלטות וחלוקת המשאבים. מאנגלית: עידית שורר.
ש"ס כתנועה חברתית מעניינת אותי מזמן. "מחויבות דתית אותנטית" נשמע כמו שם מוצלח מאד לפרק בספר שהוזכר למעלה. (וגם ללהקת רוק חדשה).
מעברי ישן ליהודי חדש: רנסנס היהדות בחברה הישראלית * יאיר שלג המכון הישראלי לדמוקרטיה
הספר שואף למפות את מגוון ההיבטים של תופעת רנסנס היהדות ולתאר את התפתחותה השיטתית וההדרגתית. המחקר מבוסס על שיחות עם פעילי ארגונים חברתיים ובחינת השאלה כיצד הרפואה האלטרנטיבית, טכניקות טיפוליות ואפילו העוסקים באקולוגיה קשורים להתפשטות התופעה בחברה הישראלית. בסיכום הספר מתבררים שני רכיבים חשובים של רנסנס היהדות: מן הצד האחד, הקושי להתחרות בכוח המשיכה של תרבות ההמונים הצרכנית לעומת סכנת הגלישה לפונדמנטליזם; ומן הצד האחר, ההשלכות הרחבות שיש לתופעה ובראשן יצירת יהדות ישראלית, שלעיצובה שותפים דתיים וחילונים.
את המכון הישראלי לדמוקרטיה אני לא אוהב. אבל את יאיר שלג כן.
הרי אתה מחודש לי * עירית קורן מאגנס
הספר עוקב אחר ניסיונותיהן של נשים דתיות מודרניות לאתגר את טקס הנישואים המסורתי ולהתנגד לו, ובד בבד להישאר חלק ממנו. הן בוחרות להביע מתחת לחופה את התייחסותן לרכיבים שונים במסורת באופן שישקף את תפישת עולמן השוויונית והאורתודוקסית. הספר משקף מהפכה המתחוללת בחברה הדתית בצל המפגש המורכב שבין מסורת למודרנה ובין אורתודוקסיה לפמיניזם.
כבר שנים אני עוקב אחרי הפמיניזם האורדתודוקסי. בהערכה, לעתים בהשתאות.
חברה ישראלית – כללי
ממני והלאה: ישראלים בוחרים לא להביא ילדים לעולם * אורנה דונת ידיעות ספרים
מיהם האנשים הבוחרים להמשיך בחייהם מבלי להפוך להורים, ובכך – במישרין או בעקיפין – לקרוא תיגר על הטאבו הגדול מכולם? האם בחירה כזאת בישראל של שנות ה-2000 נחשבת לגיטימית?
דבורית שרגל – מאחוריך.
כיצד נעשתה ישראל לקפיטליסטית? * אמיר בן פורת פרדס
הספר בוחן את עיצוב המבנה של החברה הישראלית החל בהקמתה ועד לזמן הזה, לצד התנהגות מקבלי ההחלטות ועיצובם את פניה הכלכליים של ישראל
כיצד באמת, אני שואל. נראה מה יש לו לחדש אחרי תמר בן יוסף.
ועוד אחד
הפילוסופים הגשמיים * רוברט ל' היילברונר שלם
הספר סוקר את תולדות התפתחותה של המחשבה הכלכלית דרך התמקדות בחייהם ובמחשבתם של התיאורטיקאים הגדולים בכלכלה דוגמת אדם סמית, תורסטין ובלן, קרל מרקס וג'ון מיינרד קיינס. מאנגלית: גיא הרלינג.
תורסטין ובלן, מזמן רציתי לקרוא עליו. הוא המציא את המונח "צריכת ראווה" . קרל מרקס, כמובן. וקיינס, שלעת בלותו היתה לו עדנה.