תולדות החיים הם משהו שקרה. לפעמים מזמן. נכון, יצא לי לראיין לעבודה מועמדים שלא היה קשר הדוק מספיק בין דף קורות החיים לחיים עצמם, אבל בדרך כלל זה ככה. וכשהשנים חולפות, אתה מסתכל על האני ההיסטורי שלך ותוהה – אני עשיתי את זה? זה אני בתמונה עם המכנסיים המצחיקים והשפם? דברים כאלה. אני, למשל, וזו עובדה היסטורית מתועדת וממוסמכת היטב בארכיונים רשמיים, למדתי שנה שלמה מתמטיקה בחוג למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. חבשתי את ספסלי האוניברסיטה בצלם של מורים דגולים כמו פרופסור מתניה בן ארצי ואליהו ריפס. הכרתי באופן אישי סדרות מתבדרות ברוח, וכאלה שמעדיפות להתכנס בכיכר ובמקומות אחרים. גידלתי במרתף פולינומים ארוכים, שהיו זוחלים על הרצפה בשמחה כשבאתי להאכיל אותם. את האינטגרלים המשולשים החזקתי בקופסת ביסקוויטים ישנה במטבח. ואפרופו מטבח, תמיד העדפתי את הלוגים שלי טבעיים. (היה קשה אז להשיג אורגניים). החיים עברו להם בנעימים ורק עם משוואות דיפרנציאליות לא הסתדרתי, היה להן אופי ערמומי ועקשן, בלתי מתפשר. כשהיינו מתווכחים הן היו נעלמות בחבורות אל השדה. כך או כך, עם תום השנה הראשונה, פילדס ואני הבנו שזה לא זה והלכתי ללמוד סטטיסטיקה, נושא שבממוצע הסתדרתי איתו הרבה יותר טוב, וקיבלתי תעודה יפה שאני יודע חשבון, ועד היום אני מתעצבן כשמחשבים ממוצע על נתונים קטגוריים. עבירה שכל סטודנט וחוקר במדעי החברה דש אותה בעקביו. למה נזכרתי בפרק עלום זה בעברי? שאלה יפה.
אה. זה בגלל הספר שקראתי "המשוואות הגדולות – עשר פריצות דרך במחשבה האנושית" שכתב רוברט פ' קריז (מאנגלית: חנה עמית, הוצאת כתר). לספר , כמו לשיר "עיני דרורים" של לואיס קרול, יש עוד שם "פריצות דרך במדע מפיתגורס ועד הייזנברג". ואכן, הוא פותח,כצפוי במשפט פיתגורס. כן, זה עם משולש ישר זוית, שתי צלעות וכל היתר. הספר עוסק במה שלא מלמדים במחלקה למתמטיקה (בשנה א', הרי לא נשארתי שם כדי לברר את ההמשך) והוא ההיסטוריה של המדע. איך ומתי נוצרו הרעיונות הגדולים הללו. משוואות, אם נבחן אותן באופן לוגי חמור הן טאוטולוגיה, משני צידי סימן השוויון ניצב אותו דבר. ובכל זאת, כמו שיודע מי שתירגם את השיר הידוע בשם What was was,was was, עצם ההעמדה שלהן בצורה הזו מספקת לנו ידע רחב מאד על העולם, המושגי ולעתים גם הפיסיקלי. משפט פיתגורס מראה לנו קשר מפתיע בין חלקים שונים של צורה. המשפט 2+2=4 מגלם בתוכו בצורה אלגנטית את הרעיון הבסיסי של האריתמטיקה. קריז מבקש לעסוק בכמה מהמשוואות שהוא מכנה אותן "גדולות" ולספר לנו בקצרה 'מי גילה אותן, איזו אי שביעות רצון היתה מונחת ביסוד גילוין, ומה אומרות המשוואות הללו על טבעו של עולמנו". בשל כך, ומן הסתם בשל הרצון לכתוב ספר שגם יקראו אותו, הוא לא עוסק בתגליות מתמטיות כמו החשבון האינפיניטסימלי (שאם תלמדו אותו היטב תדעו למה אי אפשר לצבור תאוצה) או בתורת החבורות. קריז מספר על חוק התנועה השני של ניוטון, על חוק הכבידה האוניברסלי, על אוילר ועל החוק השני של התרמודינמיקה. בתוך כך הוא מהרהר על טיבם של "חוקים" מתמטיים ופיזיקליים.
הוא כמובן מדבר על המשוואות של מקסוול שהביאו אל אם כל המשוואות הידועות, E = mc2 . משם, בנימה מדוכדכת מעט הוא עובר לפיזיקה הקוונטית, ענין שגורם צער לכל חובב חתולים ולכל מי שמאמין באובייקטיביות ובמדעיות הטהורה של הפיזיקה, ונאלץ להסתפק ב"פשר קופנהגן" המסביר לנו שהאור הוא חלקיק בימים א,ג,ה גל בימים ב,ד,ו ושבת מוקדשת לחשיבה על הנושא.
רוברט פ' קריז אינו רק היסטוריון, הוא גם מיסיונר של חשיבה 'מדעית' המוקסם ממנה ומנסה להדביק בהתלהבותו את הקוראים. מפעם לפעם הוא משתלח בעדינות בחבריו אנשי מדעי החברה והרוח, וקצת פחות בעדינות באנשים דתיים. אולי בשל נטייתו החילונית הוא נמנע מלעסוק בנושא, שאותי העסיק מאז ועד היום, והוא הקשר המופלא שבין משוואות לטבע הנצפה, ועוד יותר מזה, הקשר שמתברר לאחר שנים בין תיאוריות מתמטיות לפיזיקליות. הוא מדגים זאת בספר כשהוא מדבר על חשבון מטריצות לפיזיקה הקוונטית,שני נושאים שלכאורה לא קשורים. זו שאלה פילוסופית ותיאולוגית. האם המתמטיקה היא תגלית או המצאה, ואיך הכל מתחבר כל כך יפה. בסוגיה מרתקת זו עוסק למשל הספר "האם אלוהים הוא מתמטיקאי?" שכתב מריו ליביו (מאנגלית:עמנואל לוטם, הוצאת אריה ניר). אבל, כפי שאמרתי לא פעם, לא אוכל להאשים מחברים שכתבו ספרים על נושאים שמעניינים אותם ולא על אלה שלי חשוב לקרוא, ואסתפק בעובדה שלמרות התלהבותו, קריז לא טוען שהמתמטיקאי הוא אלוהים. כך או כך, קריז מצליח ליצור ענין ולספר לנו על משוואות ועל בני אדם, בדרך שתתאים גם למי שאינו מגדל פולינומים, וגם למי שחושב על עיסוקים כאלה, כי המתמטיקה היא ענין מופלא, הלא כן?
יופי של רשימה – תודה.
למתמטיקאים שהצליחו לפרוץ מעבר לידוע ולגלות (להמציא?) את המשוואות "הגדולות", היתה מן הסתם ראייה פיוטית של העולם. כך שאתה לא כל כך רחוק מהם.
אביב
משולש ישר זוית- שני ניצבים וכל היתר.
במשטרה – אגב – הניצת גדול מכל היתר