נמסיס

על הספר "נמסיס" מאת יו נסבו (מנורווגית: דנה כספי, הוצאת בבל) טור אורח מאת חיותה דויטש, סופרת ועורכת. בין ספריה: "נחמה" ו"ככה נראית גאולה"

בואי, אומר הארי לביאטה, נעשה מה שהייתי עושה עם אלן, שותפתי הקודמת. נתבונן בזירת הרצח לא כדי לחפש בה תשובות לשאלות שלנו. אלא כדי לראות ולהקשיב למה שיש לה לספר לנו.

nemesis_front.jpgאלן, שותפתו הקודמת של הארי הולה ב'אדום החזה', (הספר הקודם בסדרה), היתה אישה פקחית ויקרה. הברית שהייתה ביניהם היתה ברית אחים של שותפים למשימה: שני אנשים טובים שמנסים להלחם ברוע בדרכים יצירתיות וחכמות בתוך משטרה מלאה בבעלי אינטרסים, או בסתם טפשים, בעודם מחפים זה על זה הן במאבק ברשע והן במאבק בטפשותם של הקולגות. אלן נרצחה בדם קר בסוף הספר הקודם. הארי לא קונה את הפתרון המשטרתי המקובל באשר לזהותו של הרוצח, ונשבע לגלות מי הרוצח האמיתי ובינתיים, הצמידו לו כשותפה זמנית את ביאטה. לביאטה כשרון נדיר: היא זוכרת כל פרצוף שראתה אי פעם, גם באקראי. תפקידה במשטרה הוא לפענח סרטי וידאו. הספר מתחיל כשאישה נרצחת במהלך שוד. שוב ושוב צופים הארי וביאטה בצילום השוד שהונצח במצלמות האבטחה של הבנק. "משהו פה לא מסתדר", אומר הארי. וביאטה עונה לו באנחה של אדם זקן: "תמיד משהו לא מסתדר".

"כולם שואלים מה הטעם בחיים, אף אחד לא שואל מה הטעם במוות".(עמ' 7)

נמסיס היא אלת הנקמה מן המיתולוגיה היוונית, נמסיס היא גם שמו של הספר, וגם הנושא שלו: נקמה. נמסיס הוא שמה של יצירת אמנות. האמנית, אהובה לשעבר של הארי, ממוצא צועני, מזמינה אותו לביקור בביתה, ביקור שלאחריו הוא מאבד את הכרתו ל12 שעות והיא מתגלה כשיריית אקדח בראשה. רצח? התאבדות? מה היה שם? מה הקשר בין הסיפורים השונים שעלילותיהם המסתוריות נמהלות זו בזו? התשובה הבסיסית היא נמסיס, נקמה, שהיא המוטיבציה והמנוע למעשי הפשע של אחדים מגיבוריו הפחות סימפטיים של הספר, וגם הפיתוי שגיבוריו הטובים של הספר משתעשעים בו: הארי רוצה לנקום את מות חברתו הטובה, שותפתו מהרהרת באפשרות לנקום את מותו של אביה. הסיפורים כולם בנויים מחומרי יסוד בראשיתיים, קמאיים: שנאה וקנאה בין אחים, בין יריבים, בין אהובים.

הנקמה גורמת לאדם להרוג את רעהו, מה גורם לאדם להרוג את עצמו?

– "רבים מעמיתי חקרו מדוע אנשים מתאבדים. אתה יודע מה התגלה כסיבה הנפוצה ביותר?"

– "זה מסוג הדברים שקיוויתי שאתה תוכל להגיד לי." הארי נאלץ לזגזג בין האנשים על המדרכה הצרה, כדי שיוכל להוסיף ללכת לצדו של הפסיכולוג העגלגל.

– שהם לא רוצים להמשיך לחיות," אמר אאונה. (עמ' 89)

השאלה מה מבדיל את הארי הולה, השוטר הנורווגי העצוב מאוסלו, מבן דמותו האמריקאי הטרידה אותי לא מעט במהלך קריאת שני הספרים שהוא גיבורם (אדום החזה ונמסיס). בלשים-גיבורים עצובים פגשנו לא מעט בספרות ובקולנוע האמריקאיים. השוטר שאת דמותו מגלם ברוס ויליס בסדרת 'מת לחיות' הוא דוגמה לגיבור כזה וכך הוא גם הבלש הקשוח של הסופר ריימונד קראבר, שבני דמותו הונצחו בסרטים כמו הנץ ממלטה, או צ'יינהטאון. הבלש מהסוג הזה – ובנקודה הזו נעוץ סוד קסמו וחינו – איננו גיבור מיתולוגי העשוי ללא חת, להפך, הוא מפחד, מהחיים בדרך כלל, ויש לו מגרעות רבות. אבל למרות עגמימותו, שתיינותו, וחייו שבזבל – הוא מצליח להיות איש טוב והגון, לפחות רוב הזמן. הנה הפרדוכס: הוא מיואש מהאפשרות שחייו ישתקמו, אבל הוא לעולם לא מתייאש מהצדק.

בדרך חזרה למלון שאלה ביאטה אם הכל ברור לו עכשיו.

"מבחינה טכנית, כן, מעבר לזה, אני אף פעם לא לגמרי מבין התאבדות". הוא השליך את הסיגריה, וזו שרטטה קשת של ניצוצות על רקע החשיכה הכמעט מוחשית. "אבל כזה אני". (עמ' 269)

בהארי הולה, הבלש הנורווגי, הושתלו כאמור, מרכיבים מתוך הדנ"א האמריקאי הנ"ל, ובכל זאת, הוא שונה. אולי זה הקור הנורווגי המקפיא, אולי זו תחושת הפרובינציה מול העולם האמריקאי שנתפס קליל וקסום יותר, על ידי הגיבורים הנורווגים. כל משפט בספר אומר – פה זה לא אמריקה, והסופר הוא לא הרלן קובן. שום דבר מהיר או נוצץ לא קשור לעולמות השבורים, והלא פתורים, שאת הפאזל המפוזר שלהם מנסה הגיבור להדביק. ציפיותיו של האיש מנורווגיה, על פי הספר לפחות, נמוכות הרבה יותר מאלו של עמיתו האמריקאי: הוא אינו מצפה לגאולה אישית, למימוש עצמי או לאהבה מנצחת. די לו בפנים חביבות מולו אחת לזמן מה, ובקצת חום.

3 Comments

  1. פינגבק:נמסיס | מטרוניתה

התגובות סגורות.