קמצ'טקה

הדבר האחרון שאבא אמר לי, המילה האחרונה ששמעתי מפיו, היתה קָמ'צַטקָה.
הוא נתן לי נשיקה שורטת, עם זיפים בני כמה ימים, ואחר כך נכנס לסיטרוֹאֶן. המכונית התרחקה לאורך פס הכביש המתפתל, בועה ירוקה שהגיחה ונעלמה מאחורי הגבעות, בועה שהלכה והצטמקה עד שלא ראיתי אותה עוד. נשארתי עומד במקומי, הקופסה של 'סיכון' נתונה תחת זרועי, עד שסבא הניח את ידו על כתפי ואמר לי הולכים הביתה.
וזה היה הכול.

[—]

הפרדה התרחשה בתחנת דלק על כביש 3, במרחק של כמה קילומטרים מדוֹרֶגוֹס שבדרום מחוז בואנוס איירס. ישבנו שלושתנו לארוחת בוקר בבית הקפה הסמוך, אבא, סבא ואני, הזמנו קרואסונים וקפה עם חלב, שאותו הגישו לנו בספלי חרסינה בגודל של סירים עם הלוגו של דלק רֶפּסוֹל. גם אמא היתה שם, אבל בילתה את רוב הזמן בשירותים. משהו עשה לה קלקול קיבה, ואפילו את הנוזלים היא לא הצליחה לעכל. וגם אחי הקטן, הצוציק, שישן מרוח כולו על המושב האחורי של הסיטרואן. הוא תמיד היה זז בלי הפסקה בשנתו, כולל הידיים והרגליים, כאילו תבע את זכויותיו על המוחלט, כיאה למלך החלל האינסופי.

(פתיחת הספר – עמ' 11)

אזכיר לכם שלש עובדות חשובות בטרם תקראו את הספר הנפלא "קמצ'טקה" שכתב מרסלו פיגרס. (תרגמה מספרדית והוסיפה אחרית דבר: רינת שניידובר, הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד 2012)

• קמצ'טקה היא חבל ארץ בצפון מזרח אסיה. באזור הרי געש פעילים וטמפרטורה לא נ וחה במיוחד, והוא מאוכלס בדלילות.
• RISK הוא שם של משחק פופולארי בו השחקים מנסים לכבוש את העולם על ידי השמדת צבאות האויב.
• בין השנים 1983 – 1976 שלטה בארגנטינה דיקטטורה צבאית. התקופה מכונה "המלחמה המלוכלכת",  והיא התאפיינה בדיכוי אלים של האוכלוסיה, עינויים וחטיפות של מתנגדים לשלטון. מעריכים כי שלושים אלף איש נחטפו באותם ימים. חלקם הושלכו ממטוסים אל הים. גורלם של רבים מהחטופים אינו ידוע עד היום.

הספר "קמצ'טקה" יצא לאור בספרדית בשנת 2003, המחבר מרסלו פיגרס נולד בבואנוס איירס ב-1962, סופר ותסריטאי עטור פרסים. הספר היה לרב-מכר בעולם הדובר ספרדית, ואף עובד לסרט שהיה מועמד לפרס האוסקר. הסיפור מובא בקולו של אדם מבוגר המספר את זיכרונותיו עת היה  "בן עשר. ילד רגיל למראה, להוציא, אולי, את השיער הסורר שנוטה לסמור מעל ראשי כמו סימן קריאה."  ילד מתוחכם שאוהב לשחק, מאמין בגיבורי על ורוצה להיות כמו הארי הודיני, אמן ההיחלצות, כשיגדל. הוא מספר על אחיו הקטן "הצוציק", ילד משעשע שנוטה לפרש את העולם בדרך מילולית מאד, על אמו, שהוא מכנה אותה "הסלע" ועל אבא שלו האמיץ והחכם. חברי הילדות והאהבה הראשונה. על טיולים משפחתיים במכונית הסיטרואן המקרטעת, ועל סדרת הטלוויזיה "הפולשים" המספרת על חייזרים שנראים כבני אדם אך מבקשים להשמידם. בשל הסכנה הגוברת הוריו מחליטים להימלט מהבית למקום נידח ולהתחבא שם בשמות בדויים. וכך הוא הפך ל"הארי" של שם הודיני, הצוציק נהיה "סימון" ובא בחר את שמו של גיבור הסדרה "הפולשים". הארי ואחיו מעבירים את זמנם במשחקים בגינה, בהצלת קרפדות ואימוני היחלצות וכל הזמן, ברקע  אופפת עננת האימה את קסם הילדות. כך הוא מספר על ה"דודים" שהיו באים לבקר בבית ובסוף שנת 1975 הפסיקו להגיע.אחד מהם – הדוד רודולפו, נפטר, והוא מספר "לא שאלתי את אבא ממה נפטר הדוד רודולפו. וגם לא היה שום צורך בכך. אף אחד לא מת מזקנה בגיל שלושים".

הסיפור, שסופו ידוע כבר מתחילת הספר, נע קדימה ואחורה בזמן. הנאיביות הילדותית משולבת בקולו הבוגר של המספר, ומאפשרת למרסלו פיגרס, המחבר, להתחמק ממכשלת התיאור בקולו של ילד שאינו מסוגל להבין או לבטא את מה שהמחבר שם בפיו. וכך הוא מצליח במשימה המורכבת של תיאור ילדות בצילה של מציאות קטסטרופלית הפולשת אל תוך הילדות, ומשנה את כל סדר החיים הרגיל, בו ילדים משחקים בחצר הבית שטופת השמש ב"ילדות חסרת דאגות". קמצ'טקה הזכיר לי גם את יצירת המופת הקולנועית "קריאת העורב" של קרלוס סאורה. קמצ'טקה אינו כולל תיאורי אלימות קשה, או סיפורים מזעזעים אך האימה נמצאת בכל דף. כששמעתי לראשונה על תרגום הספר לעברית, תהיתי לעצמי מי קורא לספר על שם ארץ מ"ריסק", כי האסוציאציה היחידה שלי לחבל הארץ הנידח הזה היתה המשחק, בו העולם השטוח פרוס לפניך, והוא עמוס בצבאות מפלסטיק בצעי אדום שחור וכחול המבקשים לכבוש אותו.  האמת, אף פעם לא הייתי מוצלח במיוחד במשחק, ומשה וצבי, חברי מהתיכון,  היכו אותי שוק על ירך. אולי בגלל שאבא שלי לא שיחק איתי כשהייתי בן עשר. ואכן,להפתעתי התברר לי שקמצ'טקה שהספר נקרא על שמה היא המטאפורה המכוננת של הסיפור ומשלבת את חצי האי הקר והשומם, עם משחקי הילדות ומקום המאבק הפנימי המאפשר להתמודד עם העולם הצובא עליך מבחוץ ומבקש את נשמתך.

קמצ'טקה כתוב בכישרון רב. הספר מתאים גם לבני נוער, אך הוא מומלץ במיוחד לאלה מבינינו המדברים  על "חסרונות הדמוקרטיה" המשתעשעים במחשבות על שלטון מקצוענים או חכמים או סתם אנשים ש"יודעים מה לעשות" כל דברי ההבל הללו, אפשר לחשוב עליהם רק באויר הצח של החירות, ולהשלות את עצמך שאם השליט החדש יהיה בדיוק מהצד שלך, הכל יהיה בסדר ונראה "להם" שלא תמיד ברור מי הם "ההם" הללו.  צריך לזכור כי  בסופו של דבר, הבחירה היא בין דמוקרטיה לדיקטטורה, אין אחרת. והדיקטטורה, בין אם תעלה לגדולה בכח הכידונים או בתמיכתן של קבוצות אוכלוסיה חזקות יותר או פחות, לעולם תהיה דיקטטורה.  וכפי שמספר לנו מרסלו פיגרס, והיטיב לנסח  ג'ורג' אורוול – דמותה של דיקטטורה היא של מגף הרומס פני אדם, לנצח.

==

לקריאת הפרק הראשון של הספר

קמצ'טקה – הסרט