פרופסור אַגנאר האראלדסון קיפל את המכתב והחליק אותו חזרה אל תוך המעטפה המצהיבה הקטנה.
הוא שב והעיף מבט בכתובת שנכתבה בכתב זקוף ומצועצע: הֶגני איסילדארסוֹן, לוֹגאוֶגוּר 64, רייקיאוויק, איסלנד. הבול נשא את צדודיתו של מלך אנגלי נטול זקן, איזה אדוארד או ג'ורג', אגנאר לא היה בטוח מי מהם.
ליבו הלם בחוזקה והמעטפה ריקדה קלות בידו הרועדת. המכתב הגיע באותו בוקר במעטפה גדולה יותר שנשאה בול איסלנדי מודרני וחותמת דואר של רייקיאוויק.
זה היה הדבר שאגנאר ייחל לו. לא, זה היה מושלם.
מאחר שהיה מרצה לאיסלנדית באוניברסיטת איסלנד, אגנאר זכה לעסוק בכמה מכתבי-היד העתיקים ביותר של הסאגות של ארצו, כתבי-יד שהועתקו בידי נזירים בהקפדה מירבית על מגילות קלף מעור עגלים. עסיס אוכמניות שימש להם דיו, ונוצות מהכנפיים השמאליות של ברבורים – עטים. המסמכים הנהדרים האלה היו מורשתה של איסלנד ונשמתה. אבל אף אחד מהם לא יכול היה לגרום למהומה כה גדולה בעולם החיצון כמו הדף היחיד הזה.
ואף אחד מהם לא היה התגלית שלו.
(עמ' 7 )
טבעת למשול בם ולאתרם/ טבעת למשוך בם ולקשרם/בממלכת מורדור בה הצל לא נרדם" כך אומר שיר הטבעת בספר המופלא "שר הטבעות". שבעים שנה אחר כך נרצח באיסלנד פרופסור האראלדסון, מומחה לסאגות איסלנדיות עתיקות וחובב סטודנטיות. בלש אמריקאי-איסלנדי נקרא לסייע, ולא תמיד מצליח. ויש גם בחורה. או שתיים. כל אלה בספר "מקום שם רובצים הצללים" שכתב מייקל רידפאת' (מאנגלית: גבי סילון, הוצאת חרגול, הוצאת עם עובד). מייקל רידפאת' הוא מחבר ספרי מתח אנגלי שזכה להצלחה רבה במולדתו וספריו תורגמו לשפות רבות.
"מקום שם רובצים הצללים" הוא ספר מתח המתרחש באיסלנד. השוטר מאגנוס ג'ונסון, נשלח מבוסטון לרייקיאוויק אחרי שני נסיונות התנקשות בחייו, לאחר שדיווח למפקדיו על פרשת שחיתות במשטרה. הספר הוא מסוג "דג מחוץ למים", או במקרה של איסלנד – בקרח, ז'אנר השולף אדם ממקומו ה"טבעי" אל ארץ אחרת או סביבה חברתית אחרת בה הוא מתקשה לתפקד. רידפאת' משכלל מעט את הקונבנציות של הז'אנר וגיבורו מאגנוס ג'ונסון אמנם חי בבוסטון, אך הוא נולד באיסלנד, ושמו האיסלנדי הוא בכלל מאגנוס ראגנארסון, על שם אביו ראגנר, כנהוג באיסלנד, בה שורר המנהג לפיו אבא אמא והילדים לא חולקים את אותו שם משפחה, כמה מוזר. אליו מצורף, כמקובל, שוטר נוסף שהוא בדיוק ההפך ממנו, ועוד שוטרת שגם ההיא ההפך ממנו, אבל אחרת. מאגנוס מגיע לאיסלנד כדי לייעץ לארץ הקטנה שאנשים בה מעט כיצד להתמודד עם פשיעה בינלאומית, ומוצא את עצמו מצטרף לחקירת רצח של פרופסור אַגנאר האראלדסון, רצח הקשור באופן בלתי ברור למיתוסים עתיקים ואפלים, וגם לשר הטבעות. כן, הספר שכתב ג'ון רונלד רעואל טולקין והיה לסיפור האגדה המוכר ביותר של זמננו, כך נראה. והופקו ממנו סרטים נאים שהגבירו עוד ועוד את פרסומו בעולם. בתוך כך הוא צריך להתמודד עם חברה לשעבר עצבנית למדי, עם המבקשים להתנקש בו שוב (והפעם כמו שצריך) ועם השדים הרודפים את חייו מאז מתו אביו ואמו, בנסיבות שלא התבררו לו די צורכן.
האם אהבת את הספר? שאלה ידידתי י'. ובכן, התשובה מורכבת. לא קראתי אותו בנשימה עצורה, כי אמרו לי שזה לא טוב לאופניים, אבל נהניתי ממנו ביותר. יש גופות ויש בחורות ויש עלילה מותחת עם מהפכים, ושלא כמו ספרים אחרים חובקי עולם, העלילה לא ממריאה אל תהומות המופרכות. בספר מתח, כמו בקומדיה רומנטית, אתה מצפה למהפכות בתוך גבולות מוכרים ובטוחים. רידפאת' מצליח לפעול בתוך המגבלות בלי להפוך לאוסף קלישאות. גם הבחירה באיסלנד כאתר להתרחשות יש בה רעננות. אמנם לא הייתי מימי באיסלנד, אבל התיאור נראה לי משכנע למדי. ולכן אוכל לומר ללא חשש כי הספר מצוין, לא פחות, בתוך הז'אנר בו הוא פועל כמובן.
אבל משהו בכל זאת צרם לי. שר הטבעות אינו סתם ספר שאפשר ככה לבנות עליו עלילות ויריות וגופות ובוסטון. נכון גם דה וינ'צי לא היה קוטל קנים כלל וכלל, וזכה למין ציפור היושבת על גבו. אבל הוא לא גרם לי לקרוא אלף ומאתיים עמודים שלש פעמים ויותר .ותאמרו מה שתאמרו, לא תוכלו להשוות את המונה ליזה עם חיוכה המשונה לאלברת גילתוניאל, עליה נכתב השיר המופלא שצליליו מהדהדים בי כזריחת השמש מעל הים:
A Elbereth Gilthoniel,
silivren penna míriel
o menel aglar elenath!
Na-chaered palan-díriel
o galadhremmin ennorath,
Fanuilos, le linnathon
nef aear, sí nef aearon!
אז אולי תחשבו לכם כי בגילי המתקדם אני הופך לשמרן סנטימנטלי, ובכל זאת, כפי שאמרתי לא פעם, ישנם דברים שמוטב להניח להם כפי שהם, ולא להקימם מרבצם. ספינות טבועות למשל.