בבנק פינטו, בבנק

לפני קצת פחות משבוע סיפרתי לכם כי בין אם אתה סוציאליסט זועם או ליברטריאן מתלהם – המשטר הכלכלי חברתי של ימינו מחייב אותך להבין את כללי הממון והחיסכון. ולכן, לאחר ההקדמה, שלא לומר מבוא, ניגש לעניין. בפרקים הקרובים נדבר על הדרכים הקיימות להשקיע כסף, מתוך תקווה שבסופו של דבר יהיה לך יותר ממנו.   והיום נדבר על בנקים ועל סיכונים נחוצים ומיותרים.

נתחיל עם האפשרות הכי פשוטה. הפקדת הכסף בבנק. למעשה יש כאן עסקה בינך לבין הבנק (לא הסניף הספציפי, אלא החברה העסקית שנקראת "בנק דיסקונט" למשל). אתה נותן להם מאה שקל, ובתמורה לכך הם יתנו לך בעתיד 101 שקלים. נגיד. יש גם אפשרות שאתה תיתן להם כל חודש 10 שקלים, במשך שנה ואז בסוף השנה תקבל מהם 122 שקלים. שזה שני שקלים יותר ממה שנתת, בעקרון.

בעסקה הזו את מלווה לבנק כסף, והוא שמח על כך מאד ומשלם לך ריבית. בינתיים הוא לא יושב בחיבוק ידיים, אלא מלווה את הכסף הזה למישהי אחרת, שמשלמת יותר ריבית ממה שהוא משלם לך, ומההפרש הוא יכול לממן את הוצאותיו, ולשלם שכר מופקע למנהליו הבכירים.

העיקרון הבסיסי לפיו הבנק נותן לך ריבית הוא ככל שאתה מפקיד את הכסף  ליותר זמן, כך תקבל יותר ריבית. וגם, ככל שאתה מפקיד יותר כסף, תקבל יותר ריבית. ולא, אני לא מתכוון לעובדה המתמטית שעשרה אחוז ממאה שקל זה רק עשרה שקלים, לעומת עשרה אחוז ממאה מיליון שהם כבר נתח נאה במיוחד.  אם תפקיד יותר כסף ליותר זמן, הרבית באחוזים תהיה יותר גבוהה. למה? כי כך הבנק יותר רגוע. הוא יכול לתכנן מהלכים לטווח ארוך. וכשהבנק רגוע, הכול רגוע.

ועוד משהו – צריך להבחין בין ריבית קבועה לריבית משתנה. ריבית קבועה פירושה שמעכשיו ועד סיום העסקה הרבית נשארת. ריבית משתנה, כשמה כן היא – משתנה. מה שמוסיף אי ודאות לעסקה.

כל בנק מציע שלל תכניות ופיקדונות. אחד הפיקדונות המוכרים הוא פק"מ. ראשי תיבות של פיקדון קצר מועד. אפשר להפקיד שם פיקדון לזמן קצוב, או פיקדון מתחדש. מה היתרון בפיקדון מתחדש? שאם פתאום אתה נזקק לכסף, הרי הוא לרשותך. ואם לא, הרי הוא  מתחדש מאליו לשמחתך ולשמחת אנשי הבנק ומנהליו. היום אפשר להפקיד לפק"מ שכזה גם באמצעות ממשק האינטרנט של הבנק. ענין נוח למדי. חלק מהבנקים גם מאפשרים לך לעשות סימולציה ולראות כמה תקבל בסוף התקופה. ויש עוד פיקדונות עם שמות של עצים ופרחים שנשמעים אופטימיים. בכולם העיקרון דומה. אתה נותן לבנק כסף, הוא מחזיר לך קצת יותר.

אם אתם בגיל המתאים, אם לא למעלה מזה, אתם בוודאי זוכרים את המעשה בפינטו ומלול, ובכסף שהפקידו בבנק בתכנית "עצם לעתיד". מלול, שכל מה שיש לו זה האלף חמש מאות לירות שאין לו, חושש שמא יבואו העוברים והשבים עם החצ'קונים ויקחו הכסף, או חלילה הממטרות ירטיבו אותו. ולכן הוא מבקש מידידו פינטו שיסייע לו לחלץ את הכסף בטרם יבחר בחלופה הזמינה, דהיינו  לשרוף את הבנק. ולכן  ננסה לבחון יחד ממה צריך לחשוש מלול, ובעצם כולנו.  נפתח ברשימת הסיכונים האפשריים, לכל מי שיש לו כסף. (מי שאין לו, פטור מהם וזוכה בסיכונים אחרים מלוא חפניים.)

סיכון ראשון – אבדן הקרן – שהכסף עצמו יאבד. במקרה של שטרות, העכברים יאכלו אותם חלילה, או איש לא ישר יטפס לביתכם ויצא עם השטרות בכיסו.  או שתלוו את הכסף למישהו, והוא מה לעשות אין לו להחזיר. והלכה חמורך רבי טרפון.

סיכון שני – אבדן ערך. נגיד שתשמרו את הכסף ממש ממש טוב, ששים גיבורים מגיבורי ישראל סביב לכספת. אחרי עשר שנים תבואו לקחת את הכסף ותלכו שמחים ועליזים לקנות לעצמכם כל מיני דברים. אתם עלולים לגלות, לצערכם, שהכסף כבר לא יכול לקנות את מה שהוא היה יכול לקנות פעם. זו תופעה מוכרת, ומצערת.

סיכון שלישי – והוא קצת יותר מסובך – אבדן רווח אלטרנטיבי. נגיד שהייתם יודעים בוודאות שעסקה א' תביא לכם רווח גדול, ועסקה ב' תביא לכם רווח קטן. עשיתם את עסקה ב'. למעשה, הפסדתם את הפער שבין עסקה א' הגדולה יותר לבין עסקה ב' הקטנה יותר. נכון – יש כאלה שיגידו שאבדן רווח אינו הפסד. למעשה, רוב האנשים חושבים ככה. ובכל מקרה, גם אם לא נגדיר אותו כהפסד, עדיין הבחירה באפשרות אחת מתוך כמה טומנת בחובה את הסיכון שלו היינו בוחרים אפשרות אחרת, היינו מרוויחים יותר.

ומה הם הסיכונים בפקדון בנקאי, חוץ מהעניין ההוא עם הממטרות?

סיכון ראשון – אבדן הכסף. אמנם  אם מישהו ישדוד את הבנק, זה לא ממש בעיה שלכם כי הכסף הפיזי שהפקדתם לא ממש משנה, העיקר שזה רשום. אבל ישנה אפשרות שכל רשומות הבנק ימחקו בטייפון או שריפה, או שפקידה בבנק תעביר את הכל לאחיה המהמר הכפייתי. ויש עוד סיכונים, פחות אקזוטיים מאלה. למעשה, הבנק מלווה יותר כסף ממה שיש לו בקופתו, וזה חוקי ברוב העולם. הוא סומך על זה שלא כולם יבואו לקחת את הפיקדונות באותו זמן בדיוק. לתופעה הזו יש אפילו שם -"ריצה אל הבנק". אם כולם ירצו את הכסף שלהם באותו זמן ממש, הבנק יאלץ למכור כל מיני נכסים שיש לו בזול, או לסגור את השערים ולעבור לקיבוץ. תאמינו או לא, גם את זה יש במרי פופינס. שם, כשהילד החביב מתעקש לקחת את כספו כדי להאכיל ציפורים, נוצרת מהומה של ממש:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=lfP8__wl-_4&w=560&h=315]

כך שבסופו של דבר, העניין בטוח עד כמה שהבנק בטוח.   בישראל יש איש אחד שתואר תפקידו הוא "המפקח על הבנקים" והוא ועובדיו צריכים לשמור שהבנקים יתנהגו באחריות, ולא ירבו בעסקאות משונות ומסוכנות.  לכן אפשר לומר שהסיכון במקרה הזה נמוך באופן יחסי. מצד שני, גם המדינה יכולה להחליט שהיא לוקחת לעצמה חלק מהכסף, כי האיחוד האירופי חושב שזה ממש ראוי. זה לא קרה בסוף, אבל עדיין זה סיכון.

סיכון שני – אבדן ערך. הסיכון הזה קיים. אתם יכולים למזער אותו על ידי הפקדה בפיקדון צמוד מדד. "פיקדון צמוד מדד" פירושו שהבנק, בלי קשר לריבית, בודק כמה היה המדד ביום ההפקדה, כמה אחוזים הוא עלה מאז, ונותן לכם גם את ההפרש השווי של שינוי המדד. אלא מה, מדד המחירים לצרכן אינו משקף בצורה מלאה ומדויקת את ירידת ערך הכסף. מאחר שהוא משקלל מגוון הוצאות שלא בהכרח תואם לסוג ההוצאות שלך. אם למשל אתה טבעוני ויש בבעלותך דירה לא ממש משנה לך כמה יעלה בעתיד לשכור דירה. מצד שני תהיה מוטרד מאד מהעלייה הדרמטית במחיר העגבניות.  תוכל לשכור עוד דירה, אבל מה תעשה בה בלי סלט?

סיכון שלישי – אבדן רווח אלטרנטיבי. פה אין שאלה בכלל, פיקדונות בנקאיים הם תמיד בריבית נמוכה יותר מהאפשרות לכמעט כל רווח אחר. (אפילו אם אני כולל רק את החוקיים שביניהם)

למה הם כאלה? שאלה יפה. זה בגלל הקשר שבין סיכון לרווח. ההיגיון אומר שבהשקעות בסיכון גבוה יחסית, מאחר שהמשקיע מקבל אפשרות נאה להפסיד, הוא רוצה לאזן אותה עם אפשרות נאה שבעתיים להרוויח. ולכן, הוא יסכים לקבל ריבית נמוכה יחסית מהבנק, שעל אף הרשימה המפחידה שהזכרתי נחשב סיכון נמוך,  אבל ירצה הרבה יותר אם ילווה אותה לאיש עסקים שקונה ומוכר בנקים שוויצריים ומפוצץ מלונות בלאס ווגאס על לא עוול בכפם.

לא תמיד כולם זוכרים את החוק הזה, ואנשים טובים ושקולים מפסידים את ממונם בעניין רע.  לכן ידידי – אם מישהו מבטיח לך רווח עצום ובטוח כל חודש, מרבית הסיכויים שתפסיד את כל כספך. ומזמן לזמן זה קורה.

ובינתיים, עד הפרק הבא.  חסכו ואמצו וזכרו את הכלל הכי חשוב לשמירה על הבריאות – "כֿל, שן, תעמל וזהר מטומבילים." (ילקוט הכזבים)

ועוד משהו – לא פחות חשוב:

הכותב אינו יועץ השקעות כהגדרתו בחוק, ולכן אין בסקירה זו משום ייעוץ (כהגדרתו בחוק ייעוץ לני"ע) או המלצה כלשהי לקנייה או מכירה של ניירות ערך ו/או מכשירים פיננסיים ו/או כל נכס בסיס אחר, והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.

המטרה בסקירה זו היא להסביר מהם ניירות ערך ו/או מכשירים פיננסיים ו/או נכס בסיס ומה זה יועץ השקעות. (מה שאני לא)