על התועלת והעדרה

טרדות החיים ועניני הקיץ הרחיקו אותי מכתיבת פוסטים, והנה אני פה. בינתיים עבר חוק הספרים, אבל אני, מה אכפת לי אני תמיד קונה במאה שקל. כך או כך הצטברו אצלי כמה וכמה ספרים שראוי לספר עליהם. אפתח בסקירה של ספרי עיון. אני מודה בשער בת רבים שלא קראתי אותם מכריכה לכריכה, עקב הטרדות הנ"ל. עברתי בין בתרי אמרותיהם והם ראויים לעיון מעמיק.

הראשון שבהם יהיה ספר הרחוק ממני מרחק רב. לספר עב הכרס יש שם ארוך "המיעוט הנבחר: כיצד עיצב הלימוד את ההיסטוריה הכלכלית של היהודים 70 – 1492". כתבו אותו צבי אקשטיין ומריסטלה בוטיצ'יני. הספר ראה אור לראשונה בהוצאת פרינסטון, וכעת יצא לאור בעברית בהוצאת אוניברסיטת תל אביב (מאנגלית: אינגה מיכאלי). אצטט לכם קטע מעמוד 113 , שיסביר לכם את תפיסת העולם המחקרית של הספר, ולמה הוא גרם לי אני נחת בגלובליזציה. הפרק פותח בציטוט ממשנה פרקי אבות. אין לך דבר טוב מזה. תנו לי קצת פרקי אבות ואני רגוע לכמה שבועות. אלא מה, מיד אחר כך הוא פותח ואומר, בלי להתבייש כלל וכלל, בזו הלשון ממש:

אפשר לראות בדת מוצר צריכה.

ובכן, פה חשדתי.

מי אפשר, מה אפשר. והוא ממשיך:

הציות לנורמות ולמנהגי הפולחן מסב לאנשים סיפוק – או 'תועלת' בשפת הכלכלנים. הציות לנורמות אלה טומן בחובו עלויות מסוימות (בשל הזמן שמעבירים באתר הפולחן, במקום לעסוק בפעילויות אחרות. התרומה לאחזקת הכנסיה, המסגד או בית הכנסת. או המגבלות על התזונה). אם העלויות נמוכות יותר מהתועלת שבמניב הציות לנורמות, ימשיכו אנשים  לציית לנורמות. אם העלויות יחרגו מעבר לתועלת, יהיו אלו שיעדיפו להשתייך לדת אחרת, או לא להשתייך לדת כלשהי.

איך לומר? אני לא מקבל את זה, עם כל הכבוד. ואם נהיה קצת יותר טכניים, היא גורמת לי לעוויתות קלות בכתף שמאל ולעצבנות עזה ברגל ימין. ולא, לא בגלל שאני דתי.  נכון, אקשטיין ובוטיצ'יני לא חשבו על זה לבד. לתפיסה הזו יש  שורשים עמוקים בתולדות החשיבה החברתית פילוסופית של המערב. זו גרסה קיצונית של תיאורית התועלתנות, מבית מדרשו של ג'רמי בנתהאם, שמבקשת להעמיד את כל העולם כולו על התועלת.  התועלתנות,  נמצאת בין היסודות לתיאוריות המבקשות להצדיק את הקפיטליזם כשיטה צודקת, ולא רק יעילה.  מאחר ש/זה לא חדש כאן, הגישה הזו – הרואה את האדם כאטום חברתי הנע בחלל כשהוא מחפש לעצמו הנאות ומתרחק מנזקים, קמו מבקרים המצביעים על החסרונות הפילוסופיים שלה. אותם מבקרים, שבחברתם אני מרגיש נוח (מטאפורית – גם הם מתו מזמן)  מרחיבים בקשיים הרבים שיש לה. אחרים, גם הם לא מעטים, טוענים שהיא  עולה בקנה אחד עם תיאורים סוציולוגיים של ההתנהגות האנושית. לדעתי גם ללא ידע סוציולוגי תיאורטי נרחב אפשר לראות שקשה לתאר את העולם האנושי, בעזרת הטענה שאנשים עושים הכל לתועלתם. קשה להסביר כך  את הדתיים ולא פחות את האתיאיסטים המסכנים, השרויים במיעוט קטן בעולם מלא בדתיים. (אם תרצו להעמיק בביקורות על התפיסה התועלתנית, במיוחד כתיאוריה מוסרית תוכלו לקרוא את ספרו המרתק של מייקל סנדל – "צדק".  אפשר גם לראות את הסרט)

כך או כך, הספר הזה רציני ומעמיק, ואפילו זכה בפרס ספר העיון הטוב ביותר לשנת 2012 של ה- National Jewish Book Council. אני בטוח שתפיקו ממנו הרבה תועלת.

עוד ספר שהגיעני, הוא "מחיר האלטרואיזם – ג'ורג' פרייס והחיפוש אחר מקורות טוב הלב" שכתב אורן הרמן גם הספר הזה יצא לאור באנגלית תחילה (מאנגלית: מיכל בן-יעקב) ויצא לאור בהוצאת ספרי עליית הגג – ידיעות אחרונות-  ספרי חמד.  הספר הזה משלב בין שני סיפורים הראשון הוא סיפורו המרתק של ג'ורג' פרייס. איש מעניין שמת בחוסר כל אחרי שניסה לממש בחייו את עקרון הנדיבות הקיצונית. השני הוא מה שאורן הרמן מכנה בעקבות דרווין, "השאלה הגדולה מכולם" "אם האבולוציה היא תחרות אכזרית שבה מצליחים לשרוד "המתאימים ביותר", איך נסביר את העובדה שבטבע יש כל כך הרבה הקרבה עצמית?". הספר, כך מעידה עליו כריכתו "מעמיד בצורה דרמטית את השאלה: האם חסד אמיתי אפשר כלל בעולמנו?". טוב, אני לא חולק על מקומה החשוב של האבולוציה בתיאוריה הביולוגית על מוצא המינים והתפתחותם בעולם, אבל סבור שהשאלה הזו אינה שאלה בכלל, בטח לא חשובה. בעולמן של החיות אין מוסר, אין אכזריות ולכן מה שנקרא "אלטרואיזם" אינו ניגוד. בין אם תאמינו באלוהים ובין אם תהיו אתיאיסטים או אגנוסטים ותאמרו כך דרכו של הטבע. מצד שני, אלטרואיזם אנושי הוא תופעה קיימת, ברורה ומוכרת. ולכן לא ברור לי מדוע יש לכתוב ספר ארוך ומורכב לחפש תשובה לשאלה שלא באמת קיימת. אלא אם אתה מאמין בתועלתניות קיצונית, ואז באמת זו שאלה של ממש.

ואם כבר דיברנו על אבולוציה, בארצות הברית יש ויכוח ענף בין מה שמכונה "בריאתנים" לבין מדעני הטבע. בריאתנים אינו סוג של לויתן וגם לא חסידי המזון שלא בושל, אלא אנשים המתנגדים לתורת האבולוציה בטענות תיאולוגיות, נוצריות בעיקר המבוססות על קריאה של כתבי הקודש כפשוטם. קרובים שלהם, בבחינת מוטציה של אותו גן, הם חסידיו של מה שהם מכנים "תכנון תבוני", ומתאמצים להראות כיצד העולם כפי שאנחנו מכירים אותו הוא כולו שיר תבונה לחכמה האלוהית, ואין בו מקרה כלל וכלל. כחלק מהויכוח הזה יצא לאור בארה"ב הספר "למה האבולוציה נכונה" שכתב ג'רי א. קוין (מאנגלית: עדי מרקוזה הס) ויצא לאור בהוצאת ספרי עליית הגג – ידיעות אחרונות-  ספרי חמד. הוא מנסה, שוב, להסביר לאלה ששואלים "למה באמת?" מדוע האבולציה היא לא מה שאנשים חושבים והיא אינה רק תיאוריה אלא ממש עובדה. אני לא ביולוג, ולכן גם אם אשתדל ממש לא אצליחו למצוא טיעונים להפריך את מה שהוא מספר. (לא שזה הפריע יותר מדי לאנשים). עמדתי הדתית, בסוגיה זאת וגם באחרות, היא   "בַּאֲשֶׁר דְּבַר-מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר-לוֹ מַה-תַּעֲשֶׂה", אני לא צריך להשתכנע שמה שאנחנו רואים הוא תוצר של "תכנון תבוני", בכל הקשור לגבוה מעל גבוה. מה ששבה את לבי בספר הזה הוא הפרק האחרון. לא בגלל ששם התגלה שהחייט הוא הרוצח, אלא בגלל הטיעון החשוב כנגד "דרווניזציה של המוסר" ובכלל נגד תיאוריות פסאודו מדעיות המבקשות להצדיק  כל התנהגות קלוקלת, מהמצאת מלים בשבץ-נא ועד אונס, בשם האבולציה ושרידתם של המתאימים. קוין מסביר את הקושי בהסברים אבולוציונים, מאחר שהם מצדיקים את מה שכבר קיים. הוא מוסיף, וזה החשוב לטעמי,  שהעובדה (לטעמו) שאנחנו מושפעים מהדרך בה התפתח האדם, לא מצדיקה כל התנהגות. כי זה מותר האדם מהבהמה, הלא כן?