אחרי הפסקה ארוכה מדי, פוסט חדש בסדרה הכלכלית של "ספר חברה תרבות". אזכיר כי נושא הסדרה הזו אינו כיצד להתעשר,כי לו הייתי יודע זאת, אולי לא הייתי כותב פוסטים בבלוג אלא מממש את הרעיונות שלי, ופורש לפנסיה בגיל צעיר. (וכותב על זה בלוג). המטרה היא לנסות ולהבהיר את המושגים המרכזיים והאפשרויות העומדות בפני כל אחד בעולמנו הכלכלי. להסביר בשפת בני אדם, ללא מורא וללא משוא פנים, ובלי להאמין יותר מדי לתעמולה. והכל לטובתכם. כמובן שאין בכך המלצה להשקעה בעניין זה או אחר, הכותב (שזה אני) אינו יועץ השקעות כהגדרתו בחוק, ולכן אין בסקירה זו משום ייעוץ (כהגדרתו בחוק ייעוץ לני"ע) או המלצה כלשהי לקנייה או מכירה של ניירות ערך ו/או מכשירים פיננסיים ו/או כל נכס בסיס אחר, והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד, ויזהר הקורא. במיוחד אם הוא לא יודע מה זה נכס בסיס ומה עושים אם אתה קם בבוקר מהמיטה והאצבע הקטנה של הרגל נתקעת לך במכשירים פיננסיים שלא שמת במקום אתמול בלילה.
תקציר הפרקים הקודמים
בפרק הפתיחה, בו היה גם סרטון חביב מ"מרי פופינס" הסברתי למה זה חשוב. הפרק השני עסק בפקדונות בנקאיים, וגם בו היה קטע ממרי פופינס. הזכרתי את המעשה המופלא בפינטו ומלול, ובכסף שהפקידו בבנק בתכנית "עצם לעתיד". מלול, שכל מה שיש לו זה האלף חמש מאות לירות שאין לו, חושש שמא יבואו העוברים והשבים עם החצ'קונים ויקחו הכסף, או חלילה הממטרות ירטיבו אותו. ומבקש מידידו פינטו שיסייע לו לחלץ את הכסף בטרם ילך לשרוף את הבנק. וממנו יצאנו לדיון בשאלת הסיכונים הכרוכים בניהול כספים, ובחיים בכלל. אמרתי שבכל השקעה כספית ישנם כמה סיכונים. הראשון – אבדן הקרן. או במלים אחרות "הלך הכסף". השני – אבדן ערך. תגלו שמה שהספיק פעם לקילו עגבניות, יספיק היום למלפפון בקושי. הסיכון השלישי הוא אבדן רווח אלטרנטיבי. יש כאלה שלא רואים בזה סיכון. העובדה שהיו יכולים להרוויח יותר לא מטרידה אותם. אבל אלה בני עלייה והם מעטים. עוד הזכרתי את העובדה העצובה שיש קשר בין הסיכון לרווח. בפרק השלישי, בו לא היה סרטון של מרי פופינס, הסברתי על אגרות חוב. למי חייבים ומי משלם, ומה קורה אם הוא לא משלם, המַלְעוּן.
והיום? היום נדבר על מניות.
מניות הן בעיקרון אחוזים מסוימים מבעלות על פירמה כלשהי. אם למשל ישנן בשוק מאה מניות, וברשותך אחת מהן, הרי שבבעלותך אחוז אחד מהחברה. (הערה קצרה למומחים שכותבים לי טוקבקים – אני יודע שלא כל המניות שוות, אבל לצורך ההסבר כאן אניח שכך הוא הדבר).
איך קונים מניות? אפשר לקנות אותן בהנפקה, כלומר ביום שהן יוצאות לראשונה, ואפשר לקנות אותן ממישהו שהיו ברשותו, והוא החליט למכור. הקניה והמכירה נעשות באמצעות אנשים שהורשו לעסוק בפעילות כזו. מקום המסחר העיקרי נקרא "בורסה", ויש כל מיני כאלה בעולם. בארץ יש כרגע רק אחת, ולכן היא נקראת, שלא במפתיע, "הבורסה".
ומה יוצא לי מהחזקה במניות? אתה יכול לקנות הרבה מניות, ולהפוך ל"בעל שליטה", ואתה יכול לרכוש לעצמך כמה, ולהיות מרוצה מהעובדה שבעצם מרק צוקרברג עובד אצלך. בדרך כלל אנשים קונים מניות משתי סיבות. הראשונה – הם מקווים ומצפים שערכן יעלה, ובבוא היום הם ימכרו אותן ברווח נאה. השניה – הם שואפים לקבל חלק מרווחי החברה. יש חברות שעושות את זה, ענין יפה מצידן. לחלוקה הזו קוראים "דיבידנדים". שזה כמו דובדבנים, רק ירוק.
מה שיפה במניות, כך אומרת ההלצה המשעשעת כל כך – בהשקעה במניות אפשר להרוויח אלפי אחוזים. אבל להפסיד? מאה אחוזים לכל היותר. כן, מצחיק נורא. אבל יש פה רעיון מעניין, שחשוב להתעכב עליו. אם החברה תשגשג ותעלה מעלה מעלה, ונכסיה יהיו מוצלחים וקרובים לעיר, אשריך. אבל, אם החברה תלווה כסף ולא תחזיר, ה' ישמור, או שסתם תשקיע בייצור משהו שאף אחד לא באמת צריך ותישאר איתו במחסנים, אף אחד לא יבוא אליך בטענות. לכל היותר, ייקחו ממך את האחוז שלך בחברה. הסיבה לכך היא שהחברות הללו הן "חברות בע"מ". כלומר חברות בערבון מוגבל. האחריות של הבעלים מוגבלת לשווי המניות. וזהו. ולכן, אין לך להיות מוטרד יותר מדי. כלומר יש, אבל לא מחשש שמישהו יתבע אותך ותפסיד את כל ממונך עד דור אחרון.
אבל, כמה באמת שווה מניה? מה הערך שלה ואיך הוא עולה? לכאורה, היינו צריכים להסתכל בדוח הכספי האחרון שיצא, לחלק את שווי החברה במספר המניות, וזה מה שהמניה שווה. אז זהו שלא. המסחר במניות נעשה על פי המחיר שהמוכרים והקונים מסכימים עליו באמצעות הבורסה. אמנם יש קשר בין המחיר לבין מצב החברה, אבל הוא לא פשוט כלל ועיקר. כך למשל ישנן חברות שמפסידות כסף מיום היווסדן, ובכל זאת נסחרות בבורסה באין מכלים. ויש אחרות שעל אף רווחיהן הצנועים שוויין נוגע בשמים.
מה הסיכונים הטמונים בהשקעה במניות?
לכאורה, כל שלשת הסיכונים שרירים וקיימים. ישנה אפשרות להפסיד את כל הקרן, או חלקה. ישנו חשש לאבדן הערך, גם במקרה שהמניה לא ירדה אלא רק נשארה בערכה מיום הקנייה. וכמובן, אם יש חשש להפסיד הכל, ברור שיש סיכון לאבדן רווח אלטרנטיבי.
יופי, אתם אומרים לעצמכם. אם זה כל כך גרוע למה לי בכלל להתקרב לדבר הזה. ובאמת, ישנם לא מעט אנשים שחושבים ככה. בעיקר אחרי משברים גדולים, אנשים לא רוצים לגעת במניות גם עם מקל של שני מטר. אבל, הנסיון מלמד שאחרי זמן רב או מעט הם חוזרים.
אז בהנחה שלא כל האנשים טפשים כל הזמן, למה משקיעים בכל זאת במניות? האם אפשר לצמצם את הסיכונים? ומה אתה חושב על זה? ומה יהיה עם הבורסה? ואיך ככה?
על השאלות הללו נענה בפרק הבא, שיתפרסם ממש כאן בימים הקרובים, בחסדי ה' ובישועתו.
יפה מאד. גם מצחיק וגם מועיל. מחכה לפרק הבא…
פינגבק:אגרות חוב « ספר חברה תרבות