למוסד הבינלאומי לתקינה בחשבונאות אין יכולת לאכוף את התקנים הנכתבים בו, והוא תלוי בהחלטות של מוסדות לוקאליים במדינות השונות שיכולות להחליט מה יהיה יחסם לתקינה זו.
בעולם ישנם כמה אופנים להתייחסות לשאלת אימוץ התקינה הבינלאומית וניתן למיין אותם לחמש קבוצות (הרשות לנירות ערך 2013):
1. אימוץ מלא – מוסדות התקינה המקומיים מוותרים על עצמאותם בתחומים אלה ומאמצים את התקינה הבינלאומית כפי שהיא מתפרסמת ובהתאם להנחיות המוסד הבינלאומי לתקינה חשבונאית.
2. אימוץ לאחר אישרור ( Endorsement ) – המוסדות המקומיים בוחנים כל תקן טרם מימושו, ובמידת הצורך ליצור שינויים מסוימים והחרגות, או לדחות את התהליך.
3. התכנסות (Convergence) מוסדות התקינה המקומיים ממשיכים לפעול בעצמאות מלאה, תוך שהם בוחנים ומשנים את התקנים הקיימים על פי רוח התקינה הבין לאומית החדשה, ופועלים לצמצום פערים אם ישנם.
4. התכנסות הדדית – בשל עוצמתה הפוליטית והכלכלית של ארצות הברית ניאותו מוסדות התקינה הבינלאומית לפעול להתאמה הדדית בין התקינה הבינלאומית לתקינה האמריקאית. בפרסומים שונים גישתה של ארה"ב נקראת אף היא "התכנסות", אך זהו המקרה היחיד בו התקינה הבינלאומית מוכנה להשתנות לטובת גוף תקינה אחר.
5. הימנעות מאימוץ – כוללת מספר אפשרויות – שמירה מלאה על המסורת החשבונאית המקומית, התייחסות לתקינה הבינלאומית כחלופה לדיווח, או אימוץ USGAAP.
בישראל הוחלט לפעול בגישה המחמירה ביותר ולאמץ באופן מלא את התקינה הבינלאומית. משמעותו של אימוץ מלא, הוא שאין לרשויות המקומיות כל שיקול דעת בשאלת אימוץ הכללים, והתקינה הבינלאומיים מחייבת מרגע פרסום תקן, עוד בטרם תירגומו לעברית. אמנם, בדרך כלל תקינה חשבונאית אינה מופעלת מיד עם פרסומה, וניתן זמן להערכות, אך היא בתוקף ולא ניתן להתעלם ממנה. במקרים מסוימים ניתנת אפשרות לאימוץ מוקדם, דהיינו הפעלת התקן באופן וולונטרי עוד בטרם הפך למחייב. עוד יש לזכור כי למוסדות התקינה הבינלאומית ישנם פרסומים נוספים שאינם תקנים, וגם הם מחייבים.