פרשת יוסף ואחיו היא כר נרחב לפרשנים ברוח פסיכולוגית. מה הוא חשב כשהוא ראה אותם, מה עבר במוחו ובלבו, ולמה הוא בכה כל כך. בעיני זו נקודה חשובה לדבר על העל תיאוריות של פרשנות והחיבור שלהם עם תיאוריות בסוציולוגיה של הרגש.
לדעתי, בכל טקסט ובמיוחד בכאלה שהקוראים מייחסים לו חשיבות וקדושה, צריך להקפיד קודם כל להבין את הרובד הבסיסי. מה כתוב כאן. יש לנו שני מסכים שמפריעים. הראשון – העברית. בתקופה בה התחדשה העברית, נלקחו ממנה מלים שהיו קיימות ברבדים קדומים יותר, ונטענו במשמעויות חדשות. קל להבין ולהסכים כשמדובר ב"חשמל" וב"אקדח". קשה יותר כאשר עוסקים במושגים מופשטים יותר. איני מומחה לעניין זה, אך אני סבור שכשחושבים על ברית בין עם ישראל לאלוהיו, חשוב להבין מה המשמעות של "ברית" במונחי הסביבה החברתית והפוליטית בה נכתב הטקסט, לעומת המשמעות שאנחנו מייחסים לה היום. יש שמתנגדים לגישה כזו מאחר שהיא שונה מפרשנותם של חז"ל, או בגלל שהיא קשורה בעיניהם למה שהם מכנים "ביקורת המקרא". העניין נעשה מורכב שבעתיים כשמתחילים לדון ברגשות ובתפיסת ה"עצמי". מעבר לבעיה הספרותית המייחסת פסיכולוגיה לדמויות 'עשויות', לדעתי להסביר את נפתולי נפשו של הגיבור כאילו הוא בן זמננו, ענין שיכול להיחשב אנכרוניזם. ממש כמו להסביר שהוא מודאג ממצב המשכנתא על הבית שלו, או משער הביטקוין המקפץ. שהרי עצם המחשבה על היכולת הרפלקסיבית של אדם להתבונן אל "עצמו" היא רעיון חדש ויש שיאמרו משונה. ובכלל ההפרדה בין "גוף" לבין "נפש" לא הייתה קיימת כלל בזמן המקרא. המילה "נפש" שימשה במשמעות אחרת.
אלא מה? על אף שבחינה היסטורית וגם בהשוואה בין תרבותית אפשר לראות שהתפיסות של העצמי, משתנות בין קהילות וחברות, הנחות היסוד של הפסיכולוגיה קנו להם שביתה חזקה כל כך בלבם של בני התרבות בה אנו חיים, עד שלעתים הם מתקשים להאמין שאפשר שיהיה זה אחרת. זו הנחה תרבותית שיש (מעטים, אני מודה) החולקים עליה וטוענים שתפיסת העצמי והמוטיבציות האישיות של אנשים, היא ענין תלוי תרבות ותלוי זמן. רבים מניחים באופן בלתי ביקורתי את הנחת אחדות האדם הפסיכולוגי. הנחה זו, שרבים מקבלים אותה כאמת עובדתית, טוענת שהדרך בה אנחנו מפרשים ומבארים היום לעצמנו את עצמנו היא כלי ניתוח תקף היסטורית משחר האדם. הם סבורים כי אין טעם לדבר על "שיח פסיכולוגיסטי" – הפסיכולוגיה מתארת את המציאות, ומי שלא מבין הוא עיוור, מתכחש לעצמו ולעולם. ביקורת כזו נשמעת כמו ככפירה בכך שכדור הארץ עגול.
כך או כך, המקרא לא היה יכול להשתמש בתפיסות שהיו זרות לכל מי שקרא אותו.