בעיני המאמץ למצוא את ""המקום המיוחד שלך" הוא נסיון לא מוצלח כל כך להטמיע בתוך הניו אייג' את אשלית האינדיבידואליזם המודרנית. אנחנו דומים זה לזה הרבה יותר ממה שנוח לנו לחשוב, גם בעולמנו הפנימי (העשיר!!) שהוא במידה רבה תוצר של החברה והתרבות בה אנחנו חיים. לא אשפוט את עמרוסי אבל נראה לי, לפחות מנקודת מבטי על עצמי, יומרני לחשוב שאני כל כך מיוחד.
אני לא יכול לקבל שיש גוף כלשהו שפועל בחשאיות ומבקש אמון מלא בלי שום מסגרת כלשהי שמבקרת את פעולותיו.
ולא, ביקורת על פתרון אינה הזדהות עם מטרידים אנסים ושאר אנשים רעים.
הרב אבינר כותב נגד הסמארטפונים ומביא כתנא דמסייע את מקס הורקהיימר. ובכן, אפשר להסכים עם הרב אבינר ואפשר לקרוא את הפוסט הזה בסמארטפון שלכם. אבל יש פה ענין מפתיע, ועליו אני רוצה לדבר
ראו נא את ההספד קורע הלב. שילוב מיוחד של הז'אנר "כמה יצא ארסנל" יחד עם "יצחק כל כך אהב אותי"
הרפלקס האידיאולוגי הקפיטליסטי מבקש להציג כל דבר כ"שוק". הכשל הראשון הוא הערבוב בין יכולת הבחירה האנושית למנגנון של השוק. אנחנו כבני אדם ניחנים ביכולת להעדיף ולבחור בין חלופות שונות, במידה כזו או אחרת של הצלחה. אך בחירה אינה זהה למנגנון השוק הקפיטליסטי, אלא להפך. השוק הוא מקום שבו יש ביטוי מסוים לבחירה. הפיכת כל פעילות אנושית שיש בה ממד של בחירה לפעילות של שוק, היא טעות תפיסתית וניסיון להצדיק שיטה מסוימת של קבלת החלטות ולא אחרת. כמו שנכתב בספר דברים, משה נואם לפני קהל עדת בני ישראל ואומר – הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּווֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ. משה רבנו אינו מציג את סחורתו למכירה בפני לקוחות מעוניינים ומקווה שיקנו את מה שהוא מוכר. ההיגיון של השוק מציג את הכול כסחורה המועמדת לבחירה, שאין לה שום יתרון חוץ מהערך והסיפוק שהיא משיאה לאנשים הקונים אותה. ההיגיון של השוק הופך את כל יחסי האנוש ליחסים מסחריים, על פי הגיון מסחרי. ולא, דמיון איננו זהות. נישואין, על אף ההיבט החוזי שבהם אינם רק "הסכם לאספקת שירותי מין בלעדיים וטיפול בצאצאים וכביסה". תגובה למאמרו של הרב חים נבון בענין הפרטת "שירותי הדת"
והיום בפינתנו "קריאה ביקורתית של עתונות כלכלית" נדבר על תוכן שיווקי ואחריות תאגידית הכוללת בלונדיניות בביקיני שרצות באופן נואש