קטגוריה: הלכה וחברה

האם הדרך היחידה שיש לנו להסתכל במערכות יחסי העבודה היא כאל שוק של מוכרים מרצון וקונים מרצון? האם תאגידים חיבים לחשוב רק על תועלת בעלי המניות? מחשבות בעקבות משבר מקור ראשון מעריב

קראתי את דוקינס, ולמדתי את פיטר ברגר, העפתי מבט או שניים בהוגי הנאורות, שמעתי על הכרזותיו של ניטשה,וגם את מתכוני הספגטי אני מכיר. ובכל זאת, עובדת קיומו של אלוהים ברורה לי כשם שאני נושם, חושב, קיים. מסתבר שהדתיים אינם בורים ונבערים שמחכים רק לכם שתגאלו אותם מחשכת ימי הביניים.

מדוע הוקצן כל כך הויכוח על הרב הראשי? כנסים של רבנים, ויכוחים נוקבים, המגזר כמרקחה. אני לא חושב שאפשר לטעון ש'הכל פוליטיקה' ישנה או חדשה ולפטור זאת כקבוצה של אנשים שמתקוטטים על סמכות שררה ופרנסה. אם נחזור רגע ליסודות הסוציולוגיה, אל מקס ובר, נראה כי הויכוח הזה יכול להיות מוסבר כחלק מתהליכי עומק בתוך החברה הדתית לאומית, החיה תמיד על המתח שבין מסורת לחידוש.

אני מתכנן להקים את "המכון הישראלי ל" ולהפוך את הבלוג שלי לאתר הרשמי וככה יצטטו אותי בכל העיתונים כל הזמן. על הפוסט הזה עבדתי במשך שלש מאות ארבעים ושבע שעות, וביצעתי סדרה מקיפה של תחקירים אמיצים שסיבכו אותי עם מוסדות ביטחוניים באנדורה המערבית. אז בבקשה.

יהודה בלו מספר לנו על פסק הלכה, ולא שם לב שהוא נופל בפח. שלא לומר דורך על קיפוד.

בפייסבוק הוקמה קבוצה בשם "לא מצונזרת, נלחמים ונלחמות נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי". יפה וטוב, ענין חשוב לענות בו.

מסתבר שבשעות הפנאי, או שמא כחלק מהמאבק נגד הדרת הנשים מהמרחב הציבורי הם עוסקים בדיונים תיאולוגיים בשאלת התיאודיציאה – "צדיק ורע לו". ואת זה הם עושים בטוב טעם מתוך כבוד, כמו שראוי לפלורליסטים. גם אני הצטרפתי לדיון ושמחתי על הפתיחות והסובלנות.

קראו וישמח לבבכם.

"הדבר האחרון שאבא אמר לי, המילה האחרונה ששמעתי מפיו, היתה קָמ'צַטקָה.
הוא נתן לי נשיקה שורטת, עם זיפים בני כמה ימים, ואחר כך נכנס לסיטרוֹאֶן. המכונית התרחקה לאורך פס הכביש המתפתל, בועה ירוקה שהגיחה ונעלמה מאחורי הגבעות, בועה שהלכה והצטמקה עד שלא ראיתי אותה עוד. נשארתי עומד במקומי, הקופסה של 'סיכון' נתונה תחת זרועי, עד שסבא הניח את ידו על כתפי ואמר לי הולכים הביתה.
וזה היה הכול."
על הספר הנפלא "קמצ'טקה" שכתב מרסלו פיגרס. (תרגמה מספרדית והוסיפה אחרית דבר: רינת שניידובר, הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד 2012)

תהיה קצת חיובי, אומרים לי הקוראים. כן, גם דברים טובים קורים. אז הנה, חמשה דברים נאים לשעת ערב.

עמליה רוזנבלום – את טועה. אני מאמין באלוהים, ולא כמטאפורה. קראתי את דוקינס, ולמדתי את פיטר ברגר,העפתי מבט או שניים בהוגי הנאורות, שמעתי על הכרזותיו של ניטשה, וגם את הלצת "מפלצת הספגטי המעופפת" אני מכיר. ובכל זאת, עובדת קיומו של אלוהים ברורה לי כשם שאני נושם, חושב, קיים. ולא, לא בגלל הגננת רבקה.

השבוע רגשה הארץ בענין זה או אחר, כל שבוע וסערותיו. אני מעדיף את הגשם, בכל מקרה, ולמרות הכל ממשיך לקרוא את "הארץ". בשבת קראתי שם על מסעדות גורמה כשרות. וכך מספר לנו שלמה שמיר מניו יורק: