יוני, סטודנט ירושלמי לספרות, מגלה שאינו מצליח לקרוא דרך חלון האוטובוס את השורות התחתונות במודעות הקיר בכיכר השבת ומחליט שהגיע הזמן להכיר במציאות ולהזמין לעצמו משקפיים. בביקורו אצל ד"ר זילבר שמרפאת העיניים שלו נמצאת בפתחה של מאה שערים הוא מאבד ספר ישן, אותו שאל מספרית האוניברסיטה.
למחרת, מצלצל הטלפון וקול נשי אומר לו "זה בקשר להשבת אבידה". מטעמי צניעות המוצאת אינה מוכנה לפגוש אותו ומשאירה לו את הספר בתא טלפון ציבורי אחד בו הטלפון מקולקל זה מכבר. כהכרת תודה, יוני משאיר בתא הטלפון את "אליס בארץ הפלאות", שקנה ברח' קינג ג'ורג'. ספר רודף ספר וכך נוצר קשר בין רחל, נערה מבית חרדי, ליוני שבא מרמת גן ללמוד בירושלים. סיפור אהבה ירושלמי שגיבוריו הם קו 9 ספרים ותא טלפון בודד.
אבי גרפינקל מחבר הספר "אמונה עוורת" שיצא בימים אלה בהוצאת זמורה ביתן הוא מבקר ועורך בעיתון "הארץ" ובאתר YNET, זהו לו ספרו הראשון. הספר, מעין סיפור התבגרות, נכתב בגוף ראשון וכולל מחשבות מעשים ותיאורים מבעד לעיני יוני המספר. יוני, שלפרנסתו רוקד בחתונות, מתמודד עם שותפה כעסנית לדירה, אבא נגר שהופך נרגן ודוד אחד המאבד את אחיזתו במציאות. בחן ובכישרון טווה גרפינקל סיפור ריאליסטי עם ממדים קסומים. "אמונה עיוורת" הוא ספר על אהבות לא ממומשות. על אנה הגדולה, שלא ידע איך למצוא את הדרך אליה ונישאה לאחר, והאישה בתמונה – אהובתו האבודה של הדוד מנשה ורחל, משאילת הספרים. הספר עתיר בדימויים ובמטאפורות של אהבה בלתי מושגת. יוני לפרנסתו רוקד בחתונות של אחרים, ונפצע כשמבקש לרקוד בעצמו בשביל עצמו. גם שמות הגיבורים סימבוליים – יונתן, עליו נאמרה קינתו של דוד, ורחל, האהובה בה עבד יעקב ארבע עשרה שנה. ואפילו נתיב התקשורת בין יוני לבין רחל הרי הוא תא של טלפון ציבורי מנותק.
איני יודע מה מידת היכרותו של המחבר עם עולמם של החרדים הירושלמים. אין פרט בביוגרפיה שלו המעיד על כך. ואכן דמותה של רחל בסיפור, נראית יותר כמו דימוי ופחות כמו אשה ממשית. לזכותו של גרפינקל יש לומר שהוא נוהג כבוד בדמויותיו ואינו הופך אותה לקריקטורה נלעגת של חרדים, עניין נפוץ למדי בימינו.
"אמונה עיוורת" הוא ספר ירושלמי, כולו מתרחש בתוך רחובות מוכרים, האוניברסיטה העברית שבהר הצופים על מבוכיה. רחוב קינג ג'ורג', שכונת תלפיות וככר השבת שקירותיה מרוצפים פשקווילים. מעט מדי סיפורים נכתבים על ירושלים של ימינו, לדידם של רוב המחברים הרי תל אביב היא טבורו של עולם. אך יותר מתיאורי הנוף המוכר, זהו ספר עדין ומתון, שעלילתו זורמת בנחת ובמתינות ללא רעש וצלצולים. ירושלמי כזה, כבר אמרנו?
כבר שנים שקו 9 אינו נוסע מגבעת רם דרך רחביה ומאה שערים להר הצופים. חברת אגד ללא כל חוש להיסטוריה ולזיכרונות אבודים, שינתה את מסלולו. ועם כל הכבוד – קו 30, ואפילו קו 19 אינם נושאים את אותן איכויות מיתולוגיות. "אמונה עיוורת" הוא ספר נעים הנוגע בך ומשאיר אחריו עצב מתוק כסתיו ירושלמי, עת הרוח מנשבת במדרכות רחוב עזה, וסטודנטים לספרות בחולצה משובצת וסוודר, אוחזים ספרים בידיהם ומיטיבים את צווארונם כשהם מחכים לאוטובוס בתחנה של קו 9.
| אמונה עיוורת, אבי גרפינקל, הוצאת זמורה ביתן, 2006 תשס"ו, 190 עמ', 84 ש"ח |
הטור יתפרסם ביום שני 07/08/06 במדורי "קראתי ספר" בעתון הצופה
כירושלמי לשעבר אני זוכר את קו 19 להדסה עין כרם, אני זוכר את קו 18, ואת קו 45 לאוניברסיטה בגבעת רם, שם למדתי בעברי הרחוק מאוד.
אולי אקרא את הספר. ספרים על ירושליים לא מעוררים בי געגועים ו/או זכרונות למעט ספריו של דוד שחר, ובעיקר היכל הכלים השבורים, בפורמט הקטן, בטרם הפך לסדרת ענק, שיש בה עליות ומורדות אינסופיות.
מאוד נעים לקרוא את ההערות שלך ואת הביקורות שלך.