קראתי בעיתון ששני מיליון איש ניגשים לכספומט בממוצע בכל חודש. אז הלכתי לפגוש אותם. יום חמישי, שבע בבוקר, תחנה מרכזית ירושלים. קצת קר בחוץ, בדיקה ביטחונית והנה חדר הכספומטים. לצלילי המוזיקה אני בוחן את החדר. חלון גדול, רצפת שיש, אסתטיקה של קניון. לכספומטים כאן קוראים בנקט. וכתוב עליהם "בנקט זה משרת את לקוחות כל הבנקים". יפה מצידו, אני אומר לעצמי, יהיו הרבה לקוחות, מכל מיני בנקים. בחדר גם מסך טלוויזיה עם שערי מטבע, ועוד מסך מידע שבאמצעו הודעת שגיאה. בוקר טוב גם לך ביל. לא נשארתי לבד הרבה זמן. בחור אחד מגיע ומנסה את מזלו בכספומט הימני. הוא אינו פועל לשביעות רצונו, והבחור מסנן קללה חרישית ועובר לכספומט השני. זה כבר משתף פעולה והוא יוצא מרוצה. חיילת נכנסת לחוצה ולוחצת. "אין באפשרות הבנקט לבצע את בקשתך". אין לנו כסף בשבילך, חברה, לא היום. "אוי", פניה מתכרכמות והיא יוצאת. חיילת אחרת באה. הרבה חיילות וחיילים יש כאן הבוקר. מבקשת 20 שקל. הכספומט משיב "כפולות של חמישים שקל בלבד". היא מוותרת והולכת. איש מבוגר עם מקל נכנס. פונה אל הכספומט הימני. בדרך כלל מעדיפים הנכנסים את הימני, למרות שמול פניהם נמצא עוד אחד. האיש עם המקל לוחץ בחוזקה על כפתורי הכספומט. ידעתם שלהתקין כספומט בבניין שלכם יעלה ארבעים וחמישה אלפי שקלים לשנה?
התרוקן, הכיתוב על הכספומטים מתחלף מעת לעת. עכשיו כתוב באנגלית
Israeli curency can be obtained from this atm by use of your credit card
מסתבר שבאנגלית הוא פחות ידידותי. ואחר כך "שלום, להפעלת הבנקט נא הכנס את כרטיסך". אשה מכניסה את כרטיסה להפעלת הבנקט. היא רגילה לקבל הוראות בלשון זכר (מטעמי נוחות בלבד). פעם ראיתי חפיסת גלולות עם הוראות כמו "הקפד ליטול גלולה בכל יום". יצאתי לרגע לראות כיצד נראה החדר מבחוץ. אי אפשר לראות מאומה, השמש משתקפת בחלונות הגבוהים והופכת אותם למראה. חזרתי פנימה ומצאתי שם זוג מתווכח. היא אומרת, אין לנו בכלל כסף בחשבון הזה. הוא עונה לה המכשיר הזה לא רציני. היא מוסיפה now we are broke. עוד ועוד חיילים מבקשים עשרים שקל ונדחים. רובם מוותרים והולכים. אחד משך יותר ממאה שקלים וסופר את הכסף שוב ושוב.
לפעמים תור אחד לשני המכשירים, לפעמים תור כפול. אין עומס, שניים-שלושה אנשים לכל היותר. כולם ממהרים, אף אחד לא מביט לאחור. שני תיכוניסטים שקועים בשיחה נכנסים, ותוך כדי השיחה מפעילים את הכספומט, וממשיכים משם בשיחה ללא הפסקה. פעולה זו התבצעה ללא פתקית, צפצופים. יד מושטת אל פתח יציאת הכרטיס, כמו מעודדת אותו לצאת. זוג מתנשק. שתי נערות מדברות בסלולארי. לא, אני לא בתור, אני רק מחכה כאן למישהו. אשה צעירה מנסה את מזלה יתרתך היא 373 – אומר לה הבנקט, טוב תן 20 שקל, היא אומרת, אי אפשר, משיב המסך בקול אילם, היא מוותרת והולכת במבט מודאג. הרבה עצב בחדר קטן עם רצפת שיש ומסכים מצפצפים. אין זהב בכרטיסים.
(נכתב לפני כשנתיים – לא זוכר בדיוק)