ליפא העגלון אומר

בשבח האיטיות – על תנועה עולמית הקוראת תיגר על תרבות המהירות , קרל אונורה, מאנגלית: אורי בלסם, הוצאת דביר, 2006 תשס"ו, 255 עמ', 84 ש"ח

"זמנים מודרניים", סרטו הקלאסי של צ'רלי צ'פלין נפתח בצילום של שעון המתקרב לשעה שש. מיד כשמגיעה השעה ממלאת את המסך תמונה של עדר בקר המתנהל במהירות. מיד אחר כך נראים גברים רבים אצים רצים לעבודתם במפעל. באחת הסצנות בפתיחה מנסה הפועל לתפוס כמה רגעים של מנוחה בחדר השירותים ומתיישב לעשן סיגריה. על הקיר שמאחוריו מופיע המנהל הנוזף בו שישוב לעבודה. סרטו של צ'פלין יצא ב 1936 ונראה כי מאז אין צורך בשעון גדול המוצב בככר העיר, ובמנהל נוזף. השעון המנהל את החיים והמנהל הנוזף במתעכבים הפכו לקולות פנימיים הקוראים להאיץ ולרוץ.
קרל אונורה מתאר כיצד בעודו ממתין בחוסר סבלנות לתורו בשדה התעופה, הוא נתקל בכתבה על "ספרים של ששים שניות". מהדורות מקוצרות במיוחד של אגדות ומעשיות קלאסיות שנועדו להורים ממהרים במיוחד המבקשים לספר סיפור לילד ולהמשיך משם אל שאר אירועי הערב. אונורה מספר שבאותו רגע הבין כי "כל חיי הפכו לתרגיל במהירות, בדחיסת יותר ויותר לכל שעה. אני קמצן עם שעון עצר, חסכן כפייתי של כל פיסת זמן אפשרית, דקה פה, כמה שניות שם. ואני לא לבד. כל הסובבים אותי – עמיתים, חברים, משפחה – לכודים באותה מערבולת". תובנה זו הייתה הבסיס לספר " בשבח האיטיות – על תנועה עולמית הקוראת תיגר על תרבות המהירות". אונורה מבקש להזהיר אותנו מהחיים על הכביש המהיר, תאוצה וריצה ממקום למקום המכלה את ימינו ושעותינו. בספרו הוא בוחן היבטים שונים של החיים ומציע להאט אותם. כך למשל הוא דן ביתרונותיו של האוכל האיטי המוגש בארוחה ארוכה הנמשכת בנחת.  הוא מספר על ניסיונות לבניית ערים איטיות יותר, ומספר בשבחה של האיטיות בקשרים בין בני זוג. הוא מספר על תרומת האיטיות לבריאות הנפש והגוף, ועל נזקה של המהירות הנגרמת מסגל רפואי הקוצב שלש דקות לבדיקה.
עצוב לראות, הוא אומר, מה אנחנו מעוללים  לילדינו בכך שאנחנו מכניסים אותם למסלול המואץ כבר בגיל הרך. לרדוף,להשיג,לחלק שלל. עד לפני שנים לא מעטות, אומר אונורה, חשבו כולם כי עם התפתחות הטכנולוגיה, יעמדו לרשות האדם העובד שעות רבות יותר של פנאי. כידוע, זה לא קרה. אמנם השבוע התקצר, אך היום ארוך יותר מתמיד. עובדי הייטק נוהגים לומר כי יש להם גמישות בעבודה, הם יכולים לבחור מתי לעבוד את עשרים השעות היומיות שלהם. אתוס המהירות והיעילות מורה לתרבות שלנו לדחוס כמה שיותר לכל פרק זמן. לקצוץ את הזמן לנתחים קטנים ומואצים. אנשים  ונשים בעולמנו עובדים הרבה יותר מדי שעות, כדי לשרת את הכלכלה הקפיטליסטית הבנויה על צריכה  אינסופית של מוצרים.
 
אונורה טוען שלעשות את הדברים לאט  יותר אין פירושו הזמנה לחיי בטלה ואפס מעשה. במקרים רבים האיטיות רק משביחה את איכות העבודה. אני עצמי חושב שאין כל רע בלעשות פחות, מדי פעם פשוט לעצור, לשבת עם חבר טוב ליד הים, לשתות קפה, להתבונן בגלים ולדבר על החיים.

יתפרסם ביום ב' בטורי "קראתי ספר" בעתון הצופה