ישבנו לארוחת צהריים. א' הצעיר שהוא מומחה ליישם כל מיני דברים, ד' החביבה שמבינה בבני אנוש, א' המבוגר שיודע לעשות חשבונו של עולם ואני הק'. בחוץ היתה סערה.
דיברנו על מהות החיים וטעם הקיום.
א' הצעיר פתח ואמר – אדם יסודו מעפר וסופו לעפר, בנפשו יביא לחמו משול כחרס הנשבר. כחציר יבש וכציץ נובל, וכצל עובר, וכענן כלה, וכרוח נושבת, וכאבק פורח.
וכחלום יעוף – הוספתי אני.
אז גם אתה מרגיש ככה, אמר בהקלה א' הצעיר.
בשלחן ליד אמרה ל' – העוף ממש יבש, אבל הפירות המיובשים – מצוינים.
למה לנו כל הענין הזה, הוסיף והקשה א' הצעיר בעודו נועץ מזלג בפיסת בשר ברוטב. לשם מה אנחנו כאן, איש אינו יודע.
ד' החביבה אמרה, זיל כי לכך נוצרנו. להשיג ולרדוף, וטוב לנו ונעים. לפחות בדרך כלל, אם לא לפעמים.
אמרתי להם – תעשו כמוני, תקראו ספרים.
לא אמרתי, ואז תבינו שאין מה לחפש.
א' המבוגר שתק ולבסוף אמר, שלא צריך תמונת מסך גדולה כדי להבין את הכל.
מנכ"ל פרטנר הצטרף לשיחתנו ואמר שהוא לא מתרשם מיועצים ארגוניים. הוא יוצא לחופש עם שני טלפונים סלולאריים. (בטח יש לו מספרים מה זה מגניבים). והוא עובד 16 שעות ביום. ומעודד את אלה שעובדים רק ארבע עשרה. זו בחירה שלהם, הוא אומר.
בלילה חלמתי שקבוצה של אנשים ערכו ליד הבית שלי הפגנה. והם בכלל רצו למחות נגד פישמן (סוחר מניות ידוע ועשיר להחריד) ולא השתכנעו שאני בכלל לא פישמן. ושיסתכלו על הבית, פישמן לא היה בונה בית כזה קטן. אבל זה לא עזר. הם עשו לי משמרות מחאה.
בסוף הפעלתי את הממטרות בגינה, שכבר שנים לא פועלות, והם נרטבו וברחו.