בחודשים האחרונים אני מבלה את השעות הקסומות שבין שש וחצי בבקר לשמונה בנהיגה. בשיטוטי על פני תחנות הרדיו הגעתי אל תכניתה של מרב מיכאלי "התקווה" המשודרת ב"רדיו ללא הפסקה".
התכנית עוסקת, כמו כל אחיותיה בשעה זו, בעניני היום. פוליטיקה, חברה כותרות העיתונים וכל כיו"ב. מרב מיכאלי מדברת קצת מהגיגיה, מראיינת פאנל בענין זה או אחר, ויש גם מוסיקה.
אבל, זו לא "עוד תכנית" אחת מני רבות. מיכאלי מציגה אלטרנטיבה אמיתית. (לא, לא "אלטרנטיבה שפויה", אני מתנגד להענקת ציונים מתחום בריאות הנפש לאירועים אנשים ותופעות).
מיכאלי משדרת מתוך משנה חברתית פמיניסטית. אצלה הפמיניזם הוא מושכל יסוד – ולא גחמה או קוריוז משעשע. ויותר מזה – בתכנית הרדיו שלה היא מיישמת את עקרונותיה. ואני לא מתכוון לנטייתה של מרב מיכאלי לומר "שוטרים ושוטרות התעמתו עם מפגינים ומפגינות", או לשאול את אחיה של השרה ציפי לבני אם הם "נפגשות בשבת". (נפגשים, תיקן אותה האח המופתע). בראיונות שלה תמצאו בעיקר נשים. והנשים הללו לא מופיעות שם בתור קישוט סתם, או בתור אמא, רעיה או אחות אלא במסגרת עיסוקן, מומחיותן והקשר שלהן לנושא הנידון. הדיונים שם לא נמשכים לפטפוטים השטוחים והמובנים מאליהם של כל התחנות האחרות אלא מנסים להציג נקודות מבט אחרות, שלא זוכות לחשיפה בדרך כלל. אתמול למשל דנו בסוגית צעדיה הפוליטיים של השרה ציפי לבני, כאשר חלק משמעותי של הדיון עסק בשאלה האם פוליטיקאית אשה צריכה לפעול לפי כללי המשחק הכוחניים של הפוליטיקה הגברית. תהיה מה שתהיה דעתכם בסוגיה זו, יש בכך חידוש מרענן. ולא המשך של הדקלום המונוטוני של תכניות האקטואליה. מענין לשמוע נשים, מרתק להחשף לדעות החורגות מהרשימה הקבועה של המרואיינים האוטומטיים.
לא צריך להסכים עם כל פועלה של מרב מיכאלי כדי להגיד מילה טובה או שתיים, ו"התקווה" של מיכאלי אכן מביאה רוח רעננה לז'אנר המשמים, טרחני וכל כך שוביניסטי של תכניות המלל בבוקר. וגם זה לא מעט, הלא כן?
עדכון 18.06.07 :
מסתבר שזה טוב מכדי להיות אמיתי. מרב מיכאלי עוזבת, שי ודרור הנוראים יבואו במקומה.
אנסה להאזין. נשמע מעניין.
מרב לא מירב.
חשבתי שהיא כבר מספיק ותיקה במדיה כדי שכבר לא יטעו בשמה ככה.
מצטער, תיקנתי
ויש עוד באג'נדה:
פינה קבועה בנושאים סביבתיים , של שי אביבי (הידעתם?)
פינה כלכלית קבועה של לינדה עפרוני (לשעבר
פינת ביקורת תקשורת של אביב לביא
פינת טיפוח חתולים הזויה מעט של קמליה נרקיס
ופינת בקורת טלוויזיה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, של שחר סגל. המסווה פקצי, התכנים הארד קור.
כן, אני מסכימה מאוד שיש לתוכנית הזאת יותר אג'נדה מלמתחרות, ומיכאלי לא מתבלבלת ולא מתנצלת.
מה שממש מפוספס בפורמט הזה הוא הראיונות : בראיונות כל כך קצרים (הרבה יותר קצרים מאצל המתחרים, אגב) אין שום סיכוי, לא למרואיינת ולא למראיינת לפתח איזשהו נושא, להגיד בכלל משהו משמעותי. וזה חבל, כי למראיינת שיש לה מה להגיד יש גם מה לשאול, רק אין לה זמן.
דווקא בתור פמיניסטית מאוד חורה לי הניסיון שלה לאנוס את השפה העברית לצרכי המהפיכה. לגבי נושאי הראיונות והאג'נדה באופן כללי אני מסכימה.
צר לי לקלקל את החגיגה
אבל זו ממש תכנית אינפנטילית
השפה המגוחכת של מרב מיכאלי מרחיקה מאזינים ומרואינים כאחד.
הכי מפתיעה אותי זו מרב עצמה. הרי היא מספיק
חכמה בכדי להבין שמנהלי הרדיו (והטלויזיה – היא עושה זאת גם בחדשות הוט) לא יתנו לה להמשיך כך הרבה ואז מה היא תעשה? תהיה מובטלת?
פינגבק:yomashishi | ספר חברה תרבות