קיבלתי בדואר הודעה לעתונות, בזו הלשון:
|
כבכל שנה, ממשיכה עלמא את המסורת של תיקון ליל שבועות המתבסס על המנהג הקבלי של לימוד תורה כל הלילה. 'תיקון ליל שבועות' הוא האירוע המרכזי שמקיימת מכללת עלמא זו השנה התשיעית, ובו היא מציעה מענה אלטרנטיבי-חילוני-תרבותי למנהג העתיק. בעלמא מרחיבים את תבנית הלימודים לתכנים מגוונים הכוללים – ספרות, חברה, פילוסופיה, אמנות, מדע, ומסורת יהודית. הרצאות, שיחות, מוסיקה וסיורים בגלריות יועברו במקביל ובזו אחר זו משעה עשר בלילה ועד הזריחה. |
וראו נא מה התוכנית:
|
בין ההרצאות: שלמה ארצי וטל גורדון: מפגש ליעד מודריק ואורי שנער: על אנושיות וירטואלית ריקי בליך: קריאת מגילת רות ניצן הורוביץ: על הירוק הגדול מכל: האתגר הסביבתי, הפתרון העירוני נטע סובול והפייטן שי חדד: המשמעות הקבלית של תיקון שבועות אורית קמיר ורות קנר: על קריאת הפעולה ועל סולידריות נשית שירי ארצי וגיל חובב: על טעמה של ילדות ואיך מבשלים סיפור אסטבן גוטפריד ורני יגר: כפירה, תפילה והישראלי החילוני רותי דירקטור ועדי נס: רות ונעמי – על שמות, כותרות וללא כותרות רות קלדרון: על אושר באגדות חז"ל איילה שעשוע מירון: יצור מן החלל החיצון בבית המדרש שולה גלבוע ובארי צימרמן: מה מסתתר מאחורי: מקרא, מדרש, שירה אפרת טננבאום ואוטה גבאי: מהטקסט היהודי למדיטציה אוניברסלית יעקב סיניצ'קין : שיעור ברוסית, מרים שלזינגר: שיעור באנגלית |
"מענה אלטרנטיבי-חילוני-תרבותי למנהג העתיק" מציעה מכללת עלמא.
מדוע אסופת ההרצאות הזו, יחד עם סיור בגלריה היא אלטרנטיבה ל"תיקון ליל שבועות". מדוע יש צורך בכלל באלטרנטיבה? תיקון ליל שבועות,כידוע, הוא מנהג קבלי מיסטי, הכולל בעיקר לימוד ריטואלי של קטעים מתוך הזוהר. לימים נוספו להם שיעורי תורה כאלה ואחרים.
קראתי ואני מתענין לא מעט בזרם המכונה "היהדות כתרבות", או "יהדות חילונית", ולמרות הסימפטיה האמיתית שאני חש לאנשים השואפים להעמיק במקורות התרבות, גם אם אינם שותפים מלאים לערכיה, אני מתקשה להבין את האמירה התרבותית הניצבת מאחורי ערב מסוג זה, ובכלל מה הם התכנים החיוביים שיש ל"מענה חילוני-תרבותי" מעבר לשלילת האופציה הדתית. אך למרות הענין הרב שיש לי בסוגיה לא אוכל להשתתף בערב הזה ולהיווכח מקרוב בדרכה של היהדות החילונית, לשמוע גם אם לא בהכרח להשתכנע. ולא בגלל תכני ההרצאות, אלא בגלל שהתכנית כוללת מה שבעיני הוא חילול החג. סרטים המוקרנים לאורך כל הלילה ומופע של יהודית רביץ, שאני מניח שיכלול הגברה, תאורה וכל כיו"ב.
האם זו האלטרנטיבה החילונית? יצירת איזור שאינו "ידידותי לדתיים"?
קישורים
אימתה של העגלה הריקה – על הספר "תרבות היהדות החילונית"
זאב שביידל מתווכח עם אריאל לביא
אסף שגיא – עליבותה של היהדות החילונית
אגב, מעניין שיש רק הרצאה אחת על שבועות – (רות ונעמי – על שמות וכו'), ויש גם קריאה של המגילה.
והרי מגילת רות עשירה בחומרים רלוונטיים כמו ערבות הדדית, מדיניות סעד, פער מעמדות, נאמנות וגם אירוטיקה – כולם נושאים חביבים מאוד על חובבי ארון הספרים.
תיקון תיקון, אבל למה צריך לנקר???.
אני דווקא מוקסמת מרעיון התיקון החילוני.
"גם אם אינם שותפים מלאים לערכיה" –
להזכירך, לאורך כל ההסטוריה היהדות הכילה לפחות שני זרמים, אז אולי מוטב שתנסח –
גם אם שינם שותפים מלאים לערכיה כפי שאני מפרש אותם
עם כל הסימפטיה, אני סבורה שאינך קהל היעד של הפעילות הזו ואינני מבינה על מה אתה מלין, לא חסרה פעילות חינוכית התואמת את השקפת עולמך. תכנים חיוביים? מבט על עניינים שברוח לא מנקודת מבט אמונית, לא מתוך הצהרת אמונים מחוייבת ונצחית לבורא עולם, אלא מתוך סקרנות אינטלקטואלית המעמידה את האדם במרכז ומתוך רצון לחקור את השורשים שלי מנקודת מבט ביקורתית. הרי גם אתה כאדם דתי תודה בוודאי שהדת אינה מיקשה אחת והיא רצופה סתירות, אני כל כך מתקוממת כנגד הנטייה הדתית 'לתרץ' תירוצים ולפלפל פלפולים כדי להצדיק בדרכים פתלתלות את הסתירות שמתגלות לכל מי שבקיא.
הרעיון הוא במפורש לספק אלטרנטיבה. בעוד מיטב בחורינו המצויינים, ובשנים האחרונות גם בחורותינו, יתגודדו בבתי המדרשות הדתיים, יתמקמו חבורות מקבילות של חילונים ויעסקו בדיונים התואמים את השקפת עולמם.
התכנית בתל אביב נהדרת. לצערי באזור חיפה התכנית דלה משהו השנה. בכל מקרה, אם אצליח להזיז את עצמי לשם (אני גרה קצת רחוק) אספר לך איך היה.
מי שבוחר ביהדות ללא אמונה באלוהים, אינו שותף לערכי היהדות. כל אחד רשאי לבחור את אמונותיו, כמובן, אבל קשה לדבר על יהדות ללא אל
חיים יקר
לך קשה לדבר על יהדות ללא אל, לי קשה לדבר על יהודים שדורסים את הגר, שעושקים את עובדיהם על בסיס קבוע, שמשתלטים על אדמות לא שלהם, שמורדים בשלטון הנבחר, הדמוקרטי, שמפלים נשים
קשה לנו. הנה, הקושי עצמו יכול לשמש כבסיס לשיתוף. לך יש צורך בנוכחות אלוהית בחייך, זו דרך חיים מסויימת אליה נולדת ובה בחרת. אם קשה לך לדבר על יהדות ללא אל – אדרבא, שווה שתדבר ותדבר בדיוק על זה. וגם תקשיב. אולי תבין.
ועוד משהו
הכותרת
"תרבות אנשים חטאים"
מבזה ופוגענית
התיחסתי לאמירה שלך לגבי המשפט "אינם שותפים מלאים לערכיה"
ואמרתי שמי שמנסה לדבר על יהדות ללא אל אינו שותף לערכיה של היהדות
זה הכל
זה לא שקשה לי לדבר על זה. את שמה בפי דברים
לשמחתי, ולשמחת כל היהדות החילונית, היא מתקיימת לצדך אפילו מבלי לקבל את ברכתך.
נ.ב.
ותמיד התקיימה.
ראשית, החלפתי את הכותרת, לא רציתי לפגוע באף אחד.
אני לא לגמרי מבין את תגובותיך הפולמוסיות.
גלעד ידידי !
תמיהה רבה אחזתני לנוכח תלונתך
מה ליהודי מסורתי וערכי כמוך עם אלטרנטיבה רדודה להדיוטות חילוניים כמונו ?
בהוקרה
יופי שהחלפת את הכותרת
תגובותיי מלבד הראשונה התייחסו לדבריו של המגיב חיים
אכן , התכניה מציעה ערה תרבותי , רוחני משובח לעילא ולעילא . בטוחני שערב זה יסב הנאה מרובה ונחת רוח לכל אדם,שוחר תרבות, ללא תלות מהי השקפתו ו/או זהותו הדתית .
ברם, נסתר מבינתי היכן מצוייה בה "האלטרטיבה החילונית למנהג עתיק" .
כידוע תיקון שבועות הונהג בתקופת חבורת הזוהר (המאה ה-14) ובא לענות על צרכים מסוימים שהם ראו לנכון לענות אליהם בתיקון לילי זה . שלומי אמוני ישראל קיבלו מהם מנהג זה ומיסדוהו ( רמז לכך יש כבר אצל ר'יוסף קארו) ואף קבעו לו טקסטים ראויים – מי שמקיים זאת אכן מקיים את "תיקון ליל שבועות" ומי שחפץ בערב תרבותי יעשה זאת ב"עלמא" – מה לזה וליהדות פרט למועד ?? אני יכול להעלות בדעתי שום תשובה .
אני וחברותי נהיה הערב באחד מהתיקונים ה"לא ידידודיתיים לדתיים" נתחיל בבית שמואל, נמשיך משם לסיור לילה, נשמע מוסיקה בהיברו יוניון קולג' ונלמד באלול.
ואם אבוא אלייך, ואל בית הכנסת שלך האם יהיה זה ידידותי לי ולחברותי? האם נוכל כנשים לשבת ללמוד עם הגברים? להתפלל עימם ערבית או מנחה? האם תהינה נשים בין המלמדות כדי שיהיו לנו מודל?
בחרת בדרך חיים מסוימת גלעד, גם אני, חבל וצר שדרכי החיים הנפרדות שלנו יש בהם קטעים מסוימים שאינם עולים בקנה אחד עם ערכי השני. כך המוסיקה אצלי וכך הדרת הנשים אצלך.
אני מקווה ששטחי העשיה והמחיה בהם אין הדרה הדדית ילכו ויגברו
ואני מקווה שיום יבוא ונלמד כתף אל כתף בתוך בית הכנסת, ונתפלל יחד, לפני ואחרי, וילמדו אותנו אנשים חכמים ונשים חכמות ואז גלעד אוותר בשמחה על המוסיקה וההגברה והסרטים כי מה הם לעומת היכולת לצור מרחב שיהיה ידידותי עבור שנינו
לטעמי, אישה חילונית לכל דבר, הצורך באלטרנטיבה נובע מהמידע הלוקה בחסר. ל"עם" החילוני כמעט ואין ידע בנוגע לדת, הרבה עניין בנושאים רבים על רבדים שונים, אך פחות עיסוק בדברי הדת. הפער התרבותי והיומיומי שוזר בחיינו אלמנטים שאינם "ידידותיים לדתיים". אין זה מגיע ממקום של סלידה או נידוי, אלא מחשבה ריאלית – כיצד נמשוך כמה שיותר אנשים ונחשוף אותם לנפלאות התבונה?! לו היה לערב פן דתי משווע יכול להיות שהיה פחות ביקוש.
כל הכבוד על היוזמה