מסמרים לשושנה

מסמר עם ראש

"מסמרים" כתב עת לפרוזה בעברית, יוצא לאור בגליון חמישי. "מסמרים" מתפרסם מדי רבעון, וחמשה גליונות ברצף כבר יוצרים מקום ונוכחות בתרבות. לאלה מכם שעוד לא התוודעו לכתב העת הזה, אספר כי הוא יוצא לאור במימון פרטי והמו"ל שלו היא נועה גלר דנציגר. את "מסמרים" עורך אמיר רותם שמילא משרות כתיבה ועריכה בכירות בעיתונות המודפסת. "מסמרים" יוצא בפורמט הדומה לספר בכריכה רכה, וכל גיליון מוקדש  לנושא מסוים. נושא הגליון הפעם הוא "משבר".
מי ומה בגליון הנוכחי?   מואיז בן הראש ב"אוקטובר" מספר על שושנה לפקוביץ הכותבת על בן דודתה מוסה בן זמרה,שאמו קוללה על ידי הסבתא. סיפור עצוב על הגירה וגורל. נילי לנדסמן מספרת על דמעות מתחת לחופה. הרהורים נוגים של כלה בורגנית בליל חופתה. רון כחלילי מנתח ברהיטות כדרכו את סיפורה של זהבה בן, הזקוקה ליותר מטיפת מזל, כמשל ליחס לזמר המזרחי ולמזרחיות בכלל. צבי טריגר ממשיך, ואולי מסיים,  את הסדרה העצובה-משעשעת שלו "האוטוביוגרפיה של כל אחד". מירי שחם על סבתא שסורגת מחדש את סבא שהלך לעולמו, זיו עדאקי בסיפור ארוך יחסית "מנוולת". קומיקס עצוב של גלעד סליקטר עפ"י סיפור שכתבה אחותו גלית סליקטר וסיפורו של חיים לפיד, ששבה את לבי יותר מכולם הנושא את השם המוזר במקצת " If you want me you can get me"  . לפיד כותב על גורל, חלום אובססיה ורומנטיקה בפרוזה קסומה.

לפני כשנה סקרתי בהתלהבות את גליון מספר 2 של "מסמרים", ציטטתי שם ראיון בYNET עם העורך אמיר רותם, וכך הוא אמר שם –

האם הצליח העורך לעמוד בשאיפות ה"פחות יומרניות" שהציג? לי נראה שכן. קראתי את גיליונות 3 ו4 , למרות שלא כתבתי אודותם (וגם זה סוג של המלצה מכותב טור עסוק במיוחד). רותם הצליח לייצר כאן בימה נכבדה לפרוזה בעברית. יש לו כותבים משובחים, ותיקים יותר ופחות. הנושאים מעניינים, הבחירה מגוונת והכתיבה טובה ומרתקת.  בלי התחכמויות ובלי תעתועים גלר, יחד עם רותם עושים כתב עת לפרוזה בעברית, בדיוק כמו שצריך.

מסמרים 05 : משבר , כתב עת בעריכת אמיר רותם, מו"ל נועה גלר דנציגר, 2007 תשס"ז,  204 עמ', 65 ש"ח

במרחק נגיעה

חנוך פרידמן מוטל במיטתו חסר הכרה. בחדר הקטן בבית החולים התאספו סביבו האנשים הקרובים לו יותר מכולם. אשתו רונה, שופטת שלום קשוחה אך הגונה. רמי הבן הבכור, שממשיך את דרכו במשרד עורכי הדין שלו, גדי הבן הצעיר המתכונן לבחינות הבגרות. בתו נורית , אמו, ידידו הטוב ביותר,אהובתו. והרופא, שאינו מבין מדוע מר פרידמן אינו מתעורר וקורא לקרובים לנסות בדרך זו או אחרת להגיע אל חנוך,  הנמצא מעבר לערפילי חוסר ההכרה. אלה הם גיבוריה של הנובלה "גלישה" שהיא אחת מתוך היצירות המופיעות בספרה החדש של שושנה יובל "אשה לעצמה". עוד באוסף – הנובלה  "אשה לעצמה", ושלשה סיפורים קצרים.
"אשה לעצמה" הוא, כפי שמעיד הנחתום על עיסתו בגב הספר "כמו תערוכת תמונות של אותה ציירת: למרות שונותן מוטבע בהן חותמה המובהק. המתבטא בתפיסת עולמה ובשפתה האמנותית".   קשה לדבר על נושא אחד המלווה את כל הסיפורים, אך ניתן לראות ביניהם חוט מקשר. שתי הנובלות, התופסות את עיקר הספר הצנום הזה, מדברות על מבנה משפחתי וכיצד כל אחד מוצא עצמו בתוכו. "גלישה" – הנובלה הראשונה, מספרת על הפטריארכיה. המשפחה שמרכז עולמה הוא האב, ונאלצת להתמודד עם הניתוק ממנו, לאחר שנעלם אל תוך החושך. "אשה לעצמה" הולך אל  המטריארכיה, למשפחה שכולה אמא. תמרה, אשה צעירה שהסיפור מובא בקולה, מתמודדת עם מקומה של האם בעולמה. זו האם שבחרה לחלוק את חייה עם גבר אחר בכל פעם, וילדיה גדלו ללא אב, וללא ידיעה בטוחה מי הוא אביהם. תשובתה הייתה – מה שבטוח, אני אמכם, ותסתפקו בכך.  גם תמרה וגם בני משפחת פרידמן, מכוננים את עצמם למול דמות דומיננטית וכוחנית ומבקשים לצאת ממנה לקיום עצמאי.
שני הסיפורים "פגישה" ו"גם לאנשים האלה יש שמות" מתארים כל אחד בדרכו התמודדות עם המורכבות של הקיום האנושי. הסיפורים מדברים על רגעים משמעותיים בחיים. "פגישה" מתאר עמידה מול סופיותו האכזרית של המוות, שבא באמצע החיים. "גם לאנשים האלה יש שמות" מתאר מסיבת יום הולדת לאם שמאבדת את הזיכרון ואינה מזהה עוד איש, אך מנסה בדרך מעוררת רחמים לשמור על שארית כבודה העצמי, סיפור זה בוחן את הקוטב השני, חיים ארוכים המסתיימים בגלישה אל תוך האין.
הסיפור האחרון, "מסיבת יום ההולדת האחרונה", קצת משונה, לא קשור לכאן, לא קשור בכלל.הוא מספר על לבטיו של חייל הפועל ב"שטחים" ונראה כמו מס שפתיים פוליטי ל"מחאה נגד הכיבוש". כך גם דמותה התמוהה של עדה פרידמן בסיפור "אשה לעצמה" שמופיעה ונעלמת וכל תפקידה, כך נראה, הוא להשמיץ את המתנחלים שגרים בבתים ענקיים עם בריכת שחייה, בתים המבוססים על עוול נורא. עניין מיותר ספרותית, לא תורם מאומה.

ספרה של שושנה יובל אינו ספר מטלטל הבוחן מחדש אמיתות יסוד, כוחו ביכולתה של יובל להאיר ברגישות פינות בחיי משפחה, ולתאר רגשות ומחשבות. יובל אינה מכה בקוראיה במקל חובלים אלא נעה איתם בנועם, יחד עם דמויותיה הרכות. הסיפורים בקובץ אינם עתירי התרחשויות דרמטיות והמתח נוצר מתוך הסיטואציה והיחסים המורכבים בין הדמויות המאוירים בנגיעות מכחול קלות, ללא צבע עז.

אשה לעצמה, שושנה יובל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007 תשס"ז, 144 עמ', 72 ש"ח