שבוע הספר העברי מגיע – האלך לי בין הדוכנים?

-חוץ מזה ספרים זה גם תענוג, בפירוש ספרים תענוג. בן אדם הולך לבית הבראה של ההסתדרות  לא ייקח איתו שנים, שלושה ארבעה חמישה ששה ספרים? -אבל לא רק בעניין הבריאות, יש גם להיטים, בן אדם הולך למסיבה ישאלו אותו "האם קראת את "הממונה" של מיקי בר קיקי?"  מה יגיד? – יגיד – ראיתי את הסרט – לא! יגיד "קניתי – אך טרם הספיקותי לעיין בו". למחרת בא בליינד קונה את הספר.   (הגשש החיוור במערכון "שוק הספרים" שכתב דן בן אמוץ)

שבוע הספר כבר כמעט כאן. כמו כל שנה באביב. השנה אין גביע העולם, שום מלחמה לא נראית בינתיים, אין סיבה לא ללכת. כמו כל כותב טור על ספרים, הכנתי גם אני רשימת המלצות לשבוע הספר. (תתפרסם ביום ששי הקרוב בעיתון "הצופה" – דרשו ממוכר העיתונים שלכם).

אחרי שהמלצתי כהנה וכהנה, סיימתי במשפט הזה:

את הטיוטה לפני פרסום נתתי כתמיד לקוראת הבכירה להעיר הערות. היא אמרה " מעניין שהפכת לסוכן רעיוני של קריאת ספרים וקנייתם." מחקתי את הפסקה, שלחתי לעורך  את ההמלצות, כי הבטחתי לו כבר, ואף אחד לא רוצה דף לבן בעיתון. וחשבתי מה היה לי.
לפני שנתיים או שלש, הייתי קונה ספרים. ספר זה ממש אוצר, אבל ספר זה עניין יקר. הייתי עובר ורושם לי מה לקנות ומה לא, ולבי נחמץ. והיו שנים שלא קניתי כלום.
והיום? מבקר ספרים הוא אחד שהספרים מבקרים אצלו. אין לי מחסור, תודה לאל. הם באים להם הספרים. לפעמים גם בלי שביקשתי.
ולקרוא זה טוב. אין חכמתו של אדם מגיעה אלא עד מקום שספריו מגיעין . כך אמר  גאון התורה הספרדי ר' יצחק קנפטון, שחי בין השנים 1360-1463. (בספרו "דרכי התלמוד").
אני לא צורך ספרים. אני קורא אותם. אני לא צרכן תרבות, אני מנסה להיות איש תרבותי. השימוש במלה צרכנות גורם לי בחילה (מצחיק אתה עם הקטע שאתה כועס על מילים – אומרת הקוראת הבכירה). והטורים שלי אינם טורי צרכנות.

אבל מצד שני, לכל ספר יש מחיר. ויש מי שמוכר, ויש מי שמרוויח. ויש כאלה שאין להם כסף לקנות אוכל. לא כל שכן ספר.