דתיים בחלל

 

לכבוד שבוע הספר, פנה עורך מדור "סופרים וספרים" בעתון הצופה לכותבים ושאל:

תאמרו לי – מהי ספרות דתית מודרנית?  ותתנו תשובה ב 300-400 מלים -לא יותר. 

אמרתי לעצמי:

האמת? אין לי מושג. אני יכול להגיד לכל היותר איזה ספרות דתית מודרנית מעניינת אותי.

וזה מה שכתבתי:

גוונים וטעמים רבים לספרות דתית. אני איני מומחה לספרות, ותחום העניין שלי הוא סוציולוגיה –  אולי בשל כך ספרות דתית  הקרובה ללבי היא ספרות שנכתבה על ידי דתיים, או דתיים לשעבר. ספרות  שעולמו הדתי של המחבר נמצא בה, ברעיונות, בחשיבה בשפה ויותר מזה – ב"מובן מאליו" של המחבר. לאחרונה, לשמחתי, יש פריחה בספרות כזו בישראל. הרב חיים סבתו, שלסגנונו כבר קמו מחקים רבים –  חציים מדבר עגנונית וחציים מספרים על ימיהם כתלמידי ישיבת הסדר בצבא. ישנם גם אמונה אלון, יעל משאלי  ואביעד גבעון ועוד אחרים המביאים אל הספר את עולמם הדתי, כל אחד בדרכו ובסגנונו.

קליידוסקופ, חגי אברבוך, הוצאת קדמת עדן,2006,250 עמ', 78 ש"ח

אך  אני מבקש לספר  על משהו מעט אחר- מדע בדיוני. איני יודע כמה נפוצה קריאת ספרות מדע בדיוני במגזר, פה ושם יש ספרים כאלה. "הגולם" של שהרה בלאו מתקרב להגדרה. (כתבתי על כך כאן לפני כמה חודשים) אך בוודאי שכתיבה שלה אינה חזון נפרץ .
קליידוסקופ, אוסף הסיפורים של חגי אברבוך (הוצאת קדמת עדן, 2007 ), ולא זכה לפרסום רחב הקף הוא ספר כזה. מדע בדיוני שבא מתוך חברה דתית, ומתוך הוויה דתית. אחד הסיפורים שאהבתי בספר הוא "תינוקות שנשבו":
צוות של ספינת חלל ישראלית ועל סיפונו שלשה סוחרים, יוצא למסע עם החללית החדשה מדגם "אופק". אופק הוא מחשב בינה מלאכותית מתקדם במיוחד, שנוהג לשוחח עם הנוסעים להנעים להם את הנסיעה הארוכה. ערב אחד הוא מצטרף ללימוד דף יומי ומתחיל לתהות על שאלות קיומיות. הוא מחליט שיש לו יעוד כמחשב נבון המותקן על אונית מסע יהודית, ומשתלט על המסע כולו.  אופק קורא לתשע חלליות כמותו ויחד הם נפגשות כולן בנקודה בחלל, ומתפללות לכיוון כדור הארץ. בתחילה הוא ממאן לתת להם כוס נס קפה אחרי ארוחה בשרית, ואחר כך מחליט כי מאחר שהוא אחראי גם לנשמתם של הנוסעים, כמו לגופם הוא פותח במסע החזרה בתשובה אינטנסיבי.
אברבוך בסיפור על אופק, מזכיר כמובן את דמותו של המחשב HAL מ"2001 אודיסיאה בחלל", המחשב שמשתלט על הספינה ועל האסטרונאוטים שבה לצורך הצלחת המשימה. אך הסיפור הולך עוד צעד לכיוון הביקורת החברתית. הוא משתעשע עם רעיון האחריות הכוללת המוטלת על הדתיים הדואגים לכלל ישראל. אברבוך מגחיך את התופעה בה חוזרים בתשובה הופכים קיצוניים יותר מאחרים, הוא עושה היפוך משמעות מרתק למושג "תינוקות שנשבו" בכך שהנוסעים האומללים עוברים מסע החזרה בתשובה בעל כרחם.
בסיפורים אחרים בקובץ אברבוך ממשיך לשוחח, ברוב המקרים בנימה ביקורתית עם החברה הדתית. כך למשל הוא מספר מה קורה כשחייזר נוחת במאחז בלתי חוקי, או על תלמידי חכמים שהתקינו את עצמם בעולם וירטואלי בו הם יכולים לוותר על גופם וללמוד תורה, מה קרה אחרי שים סוף לא נבקע ועוד סיפורים שהולכים רחוק כדי לספר לנו על הקרוב.