גירץ, מרוקו, וטרוריסט בפוטנציה

כך כותב האנתרופולוג הנודע קליפורד גירץ (1926-2006 ) במבוא לספרו עיונים באיסלאם – התפתחות דתית במרוקו ובאינדונזיה שיצא בשנת 1968  ותורגם כעת לעברית. במבוא זה מנסה גירץ ליצור בסיס תיאורטי לניתוח אנתרופולוגי השוואתי של דת..
אז, כמו היום –  אנתרופולוגיה של הדת היא עניין טעון מנקודת מבטם של קוראים דתיים. הקבלת מנהגים והשוואת טקסים יהודיים לדתות אחרות נחשבת פסולה בעיני יהודים מאמינים  שהרי "אלה משתחווים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע, ואנחנו כורעים ומשתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים". ובכלל, ניתוח טכני של אירועים דתיים נתפס כמהלך מחלן המפרק את התוכן הדתי של הפעולה והופך אותה לאירוע ריק. אני סבור שניתן לעסוק בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של תופעות דתיות כמעט כפי שאפשר להתפלל תפילת הגשם בכוונה מרובה, ובה בשעה לדעת מה הם התהליכים הפיסיקליים היוצרים את הגשם. ההשוואה אינה מלאה, כמובן, אך אפשר להחזיק את שתי  הדרכים – האנתרופולוגית והדתית –  בו זמנית.

כך או כך, גירץ אינו מבקש לתת תיאור פרטני של מנהגים של דת מסוימת אלא מבקש לשאול – "כיצד מגיבים אנשים בעלי רגישות דתית כאשר מנגנון האמונה מתחיל להשחק? מה הם עושים כאשר המסורת מתערערת?"
בעת כתיבת הספר "תיזת החילון" היתה בשיא כוחה. "תיזת החילון" היא הרעיון ששורשיו בפיסות הנאורות לפיו עם תהליכי המודרניזציה הדת הולכת ומאבדת מכוחה וסופה להעלם בכלל, או לכל היותר להפוך לחלק מהספירה הפרטית. גירץ שלא הלך בתלם חיפש תשובות אחרות.

הפתרון שמציע גירץ היא  מעבר מ"דתיות" ל"חשיבה דתית". כלומר מחיים המתנהלים באורח בלעדי על ידי פרקטיקות דתיות להשקפת עולם כללית יותר, שהדת נמצאת בבסיסה. הוא מראה כיצד במרוקו נוצרה חשיבה דתית חדשה סביב דמותו של המלך חסן, ששאב מהמסורת המרוקאית את מודל המרבוט –  קדוש מוסלמי מרוקאי שניחן ב"באראכה" – ברכה אלוהית המעניקה לו כחות. באינדונזיה נוצר מודל אחר של דתיות סביב הנשיא סוקרנו, שגם הוא השתמש במודלים דתיים קדומים של חצר מכלות והתאים אותם לצרכיו.
השנים חלפו, ואיש אינו מאמין עוד ב"תיזת החילון", לבד אולי מאתיאיסטים להכעיס. כוחה של הדת עלה, ברוסיה חזרו לכנסיות עם הסרת הקומוניזם, בארצות הברית נבחר נשיא המאמין שהוא פועל בשליחות האל, וכמובן עינינו הרואות את התחזקות האסלאם בארצות ערב ובכל העולם. גירץ כמובן לא יכול היה לנבא את העתיד, אך נראה שתובנותיו מאז יכולות לסייע בהבנת המציאות החברתית הדתית של היום.

ספרו החדש של מוחסין חאמיד, "פונדמנטליסט בעל כרחו",  אינו ספר עיון העוסק בניתוח ובחינה של רעיונות דתיים, אך אפשר לומר שהוא משלים את מה שקרה מאז כתב גירץ את ספרו.  "פונדמנטליסט בעל כרחו",   מאיר לקוראים מערביים, כיצד נראים החיים מהצד השני, מנקודת מבט של חבר בציוויליזאציה האיסלאמית של היום. מוחסין חאמיד הוא סופר יליד פקיסטן שהתחנך בניו יורק  ומתגורר כיום בלונדון. הספר הוא מונולוג מפיו של צ'אנגז – צעיר פקיסטני אל תייר אמריקאי שפגש בבית קפה. צ'אנגז נולד בלאהור, העיר השנייה בגודלה בפקיסטן, היגר לארצות הברית ושם זכה למלגה ללימודים בפרינסטון. אחרי שסיים בהצטיינות יתירה התקבל לעבודה במשכורת גבוהה בפירמת ראיית חשבון. הלימודים בפרינסטון היו עבורו חלום שהתגשם. "יש לי גישה לקמפוס היפהפה הזה, אמרתי לעצמי, לפרופסורים שהם נפילים איש בתחומו, ולחברים לספסל הלימודים שהם מלכים-פילוסופים בהתהוות". גם העבודה היתה מבחינתו השג בל יתואר. משכורת גבוהה ועוצמה רבה. הוא מתאהב באריקה – נערה מקומית, בת למשפחה מיוחסת.  צ'אנגז יודע שהוא זר בארץ לא לו, אך מרגיש חלק מהחלום האמריקאי, וכמעט נוטש מאחוריו את עברו בפקיסטן, את הריחות והנופים.
הכול השתנה עם התקפת הטרור של אל קעידה ונפילת המגדלים התאומים. ארצות הברית פלשה לאפגניסטן, המדינה האחות והייתה מעורבת בתככים שהביאו את פקיסטאן אל סיפה של מלחמה גרעינית עם הודו. צ'אנגז מאבד את אמונו בחלום האמריקאי ונקרע בין זהותו החדשה לזו הישנה. מערכת היחסים המורכבת של צ'אנגז, עם אריקה, הצעירה שעדיין מאוהבת בחברה המת, היא משל לתחושותיו כלפי ארצות הברית. עם התקדמות הספר, עד לסופו הפתוח, הבלתי מוגדר, אנו רואים כיצד פועל עליו השינוי ומבינים יותר את הפער העצום הנמצא בין ראיית העולם האמריקאית, של השוטר הטוב הדואג לסדר עולמי, לבין זו של נמעניה-קורבנותיה הרואים את ארה"ב כבריון שלוח רסן הזורע הרס בכל מקום שהוא נמצא בו. צ'אנגז אינו מוסלמי אדוק, אך הוא חי בתוך התודעה הדתית עליה דיבר גירץ ופועל במסגרת הקטגוריות המחשבתיות שלה.
מאז נפילת המגדלים התאומים, ואפילו קודם, זוכה האסלאם ליחסי ציבור רעים למדי. הספר המרתק הזה אינו מצדיק אלימות, לא תמצאו בו שירי הלל למחבלים מתאבדים מכל זן שהוא. הוא גם אינו תומך בג'יהאד לטיהור העולם מן הכופרים הארורים. אך הוא נותן קול לאוכלוסיה שאנחנו נוהגים בה כגוף עוין אחד, שכל מטרתו היא להרוג להשמיד ולאבד.
אינני בא להמליץ כאן על פתרון פוליטי כזה או אחר, למצב באזורנו או לסכסוכים בינלאומיים אחרים. אך קריאת שני הספרים הללו, כל אחד מזווית אחרת, מראים לנו שוב  שהדרך בה רואה המערב את האסלאם והמוסלמים היא הכללה גורפת אודות עשרות מיליוני אנשים, ותפיסה פשטנית מדי של פסיפס מורכב של  גוונים שונים היוצרים את הדת והתרבות האסלאמית.

עיונים באסלאם- התפתחות דתית במרוקו ובאינדונזיה , קליפורד גירץ, תרגום: נעם רחמילביץ', הוצאת רסלינג, 2007 תשס"ז, 178 עמ', 84 ₪

פונדמנטליסט בעל כורחו, מוחסין חאמיד, תרגום: מרינה גרוסלנר, הוצאת כתר, 2007 , תשס"ז, 179 עמ', 84 ₪

מתפרסם בסוף השבוע בטורי "ספר חברה תרבות" בעתון הצופה