כשפתחו את קפה דה מארקר, התרשמתי למדי. אפילו פתחתי שם בלוג קטן. אף לא קרא, ואיש לא התענין.
אחר כך שמעתי על התקנון האימתני, מחקתי כמעט את הכל והלכתי משם.
ככה, בשביל השעשוע פתחתי שם לאחרונה כרטיס חדש. http://cafe.themarker.com/view.php?u=78221
מצאתי תמונה יפה באינטרנט, בחרתי את השם שעלה לי בראש באותו רגע, וזהו. לא פתחתי בלוג, לא הוספתי פרטים – שום כלום.
רק כתבתי תגובה באיזה מקום, כדי שהכרטיס לא יהיה דומם לגמרי- ומה נהיה?
הרשתות החברתיות העסקיות שלי צמחו פלאים. 45 גברים הציעו לי חברות, וכל יום נוחתות בתיבת הדואר שלי שלש הצעות עסקיות מרתקות.
למשל:
אשמח לקבל טלפון ולשוחח, ניתן גם לדבר במסנג’ר
[email protected]
יום טוב
(השם שמור)
עוד מיזם שישנה את פני הכלכלה נפתח ב:
מה שלומך?
אני לא בטוח שמותר להגיד את זה לבחורות שאוהבות רוק, אבל את נראית חמודה מאוד:)
והמשך מו”מ עסקי שיבשיל לאקזיט מדהים במיוחד
היי
את מתעלמת ממני?
לא עניתי לאף אחד, לא רוצה להתחזות וליצור קשרים מזויפים עם אנשים. אבל תיבת הדואר שפתחתי לצורך זה, מלאה למדי.
מדי פעם אני שוכח לשים את הלחצן על “לא מעונין בצ’אט” ואז קופצת לי הזמנה לשיחה. זה בדיוק מה שקרה עכשיו, תוך כדי כתיבה.
אף אחד לא שלח לי הצעות החורגות מגבול הטעם הטוב, או גובלות בהטרדה חלילה. סתם ניסו את מזלם.
מה המסקנה?
מיזם דה מארקר מגוחך. עוד רשת חברתית, מוצלחת יותר או פחות, עם המון פוזה וכללים משונים.