כשאני חושב על ספרות בלשית, אני רואה לנגד עיני את ז'אנר "הבלש האפל". ספרות המתארת את הבלש הבודד, הנע בשולי החברה וחושף את הצדק, גם אם לא תמיד הוא משתלב עם החוק. אנטי גיבור היוצא לחקור את האמת בבארים אפופי עשן, ונלחם בבריונים רחבי לסת חמוש ב 0.38 קצוץ קנה. ריימונד צ'נדלר, למשל, שספרו הקלאסי "השינה הגדולה" תורגם לא מזמן, כתב בז'אנר ונחשב לאחד מהכותבים הבולטים בו.
הז'אנר הזה זכה להתייחסויות רבות, בספרות ובקולנוע, למחוות ולפרודיות. אך גם הוא לא ממצה את כל מה שנדפס תחת "ספרים בלשיים". תחת הכותרת הזו אפשר למצוא גם היום לא מעט ספרים, קרובים יותר ופחות לבלש הקלאסי. את תקופת החגים וחופשותיהם העברתי בקריאת ספרי מתח, חלקם טובים, אחרים טובים יותר. ולא, לא קראתי בנשימה עצורה עד לסוף המותח, זה נשמע לי מסוכן לבריאות.
התחלתי את המסע בספר עברי מקורי, המתרחש כאן ועכשיו בתוך משטרת ישראל:
מפכ"ל המשטרה חולה וימיו בתפקיד ספורים, כשניצב בן ציון שמיר, המפכ"ל המיועד, נמצא ללא רוח חיים במכוניתו שנחבטה בסלע בקצה שדה, מתחילות לעלות התמיהות. האם מת בתאונה? או שמא נרצח? למי היה עניין במותו, האם זו רעיה נבגדת או שמא פקוד מתוסכל?
בספרו החדש "רצח אופי" משלב יוסף שביט קצת מכותרות העיתונים, יחד עם ערימות של פוליטיקה ארגונית ותככים בצמרת. יוסף שביט מתאר את משטרת ישראל באופן ריאליסטי למדי, למרות שלפעמים נדמה שעודף הפרטים מטרתו להרשים את הקורא בבקיאותו של המחבר. דבר שפוגע ברמת העניין ובזרימת העלילה. כך או כך ניכר שהוא מכיר את המשטרה או למצער ערך תחקיר מקיף. הספר פועל בז'אנר של "מה היה קורה אילו" ולוקח את המציאות כמה צעדים לתוך הבדיון, באופן שיראה לקורא אפשרי. כתיבה בכיוון זה יכולה להעשיר את הקורא ולספק לו תובנות על העולם בו הוא חי אך למרבה הצער ספרו של שביט הוא ספר מתח תבניתי. הצגת הגיבורים, תעלומת רצח, כמה חשודים אפשריים, מהלך מתפתל ועד לפתרון. שאותו כמובן לא אחשוף. אצל שביט הרעים רעים באופן מובהק, והטובים טובים. הנשים ערמומיות ומתקדמות בזכות כפתור פתוח בחולצה, והפוליטיקאים נכלוליים. בכירי המשטרה דואגים כל אחד לקידום עצמו, ורק הגיבור שומר על האמת הפנימית כנגד כל הסיכויים. שביט פועל בתוך הז'אנר ולא מחדש מאומה, אבל בסך הכל מדובר בספר לא רע בכלל, הרי לא כולם ריימונד צ'נדלר. אין מה לעשות.
רצח אופי, יוסף שביט, הוצאת אריה ניר, 2007 תשס"ז, 270 עמ', 79 ש"ח
השנה היא 1985 והחיים באנגליה נראים רגועים כתמיד. אמנם מלחמת קרים כבר נמשכת יותר ממאה שנה, הממותות הגדולות ממשיכות לנדוד, ותאגיד "גולית" הזדוני שולט במדינה. אבל הצפלינים ממשיכים לשוט בשקט בשמים, הניאנדרתלים נוהגים ברכבת, והספרות היא הדבר החשוב ביותר. נכון, אומרת לעצמה תרזדיי נקסט סוכנת הלשכה למבצעים מיוחדים. בדיוק עכשיו חזרתי ממסע בתוך "ג'ין אייר" והצלחתי להציל את עולם הספרות האנגלי מסחטן זדוני שמצליח להיכנס אל תוך הספרים ולשנות את עלילתם, אבל אני לא רוצה להיות סלבריטאית. רוצה לחיות עם אהובי ולטפל בציפור הדודו שלנו. פה ושם לבדוק כתבי יד חדשים של שייקספיר המתגלים לפתע. קצת שקט, זה הכל.
תרזדיי נקסט מצליחה להתמודד עם מסע יחסי הציבור ללשכה שלה הנכפה עליה, ואיכשהו ממשיכה את חייה כרגיל למרות הקול שהיא שומעת בראשה ומזמין אותה למשפט ביום חמישי. אבל כשהיא חוזרת הביתה ומגלה שבעלה מעולם לא היה קיים,היא מבינה שמשהו מוזר קורה.
תרזדיי נקסט (שמשמעות שמה בעברית הוא "יום חמישי הבא") היא גיבורת הספר "לשקוע בספר טוב" מאת ג'ספר פורד. ספר ההמשך ל"פרשת ג'ין אייר". "לשקוע בספר טוב" הוא מותחן הומוריסטי, מז'אנר ההיסטוריה האלטרנטיבית. באנגליה של "לשקוע בספר טוב" העולם והספרות מתערבבים לבלי הכר, מסעות בזמן הם דבר יום ביומו. ג'ספר פורד שוזר ציטוטים והתייחסויות לקלאסיקות ספרותיות בתוך עלילה מסובכת ומופרכת אך עקבית בהגיונה הפנימי. מתח בדיוני משעשע במיטבו והמון אהבת ספרים.
לשקוע בספר טוב, ג'ספר פורד, מאנגלית: אביעד שטיר, מודן הוצאה לאור, 2007, 342 עמ', 78 ₪
גיבורו האומלל של "מבוך הזיתים" של אדוארדו מנדוסה, שמו אינו ידוע, והוא מאושפז בבית חולים לחולי רוח. מעת לעת הוא מוצא משם בעל כרחו כדי לעמוד לשירותו של פלוסיו – מפקח המשטרה הנכלולי. אחרי שיצא לחפש נערה חטופה (בספר"תעלומת הקבר המכושף") הוא מתבקש להעביר מזוודה מלאה בשטרי כסף, כחלק מעסקת כופר בינלאומית משונה. במלון הזול ששכרו עבורו, המלצר שמגיש לו פפסי קולה נרצח, וזוהי רק תחילתה של העלילה הפרועה. לגיבור חסר המזל מצטרפים שחקנית בפרוטה, עוזרת בית מתחזה והיסטוריון הנוהג להציץ לשכנותיו בשעות הפנאי. קו העלילה מופרך, וקשה לעתים לעקוב אחריו. אם בספר הראשון הגיבור חיפש באופן נואש מקלחת, כאן הוא מאבד את בגדיו כמעט בכל הזדמנות. "מבוך הזיתים" כמו קודמו בסדרה הוא סיפור בלשי המלעיג על כללי הז’אנר בהתפתלויות המשונות של העלילה ובדמויות המגוחכות הממלאות אותו.
ההגיון הפנימי של האירועים והדמויות עקלקל, והניגוד בין תוכן דבריהם לבין ההקשר מייצר את האפקט הקומי. כך למשל האדון שר החקלאות ששולח אותו למשימה – דון סרגומיו רפת – מסביר: "נא לא לטעות: אף על פי שאני מחזיק בתיק החקלאות, אני עוסק בעניני משרד הפנים. מי שדואג לחקלאות הוא שר הימאות. זה מין טכסיס קטן שנקטנו כדי לחמוק מאחריות". הדובר בסיפור, הבלש חסר השם מתאר את מחשבותיו לאורך כל העלילה. כביכול כאיש נאיבי שאינו מודע לעצמו, אך באותו משפט מגיעה תובנה עמוקה ומפוכחת על דרכיהם הנלוזות של בני אנוש, או סתם שנינה קולעת. מתח של ממש אין פה, ו"מבוך הזיתים" אינו סאטירה חברתית מושחזת כמו קודמו, והוא בעיקר מצחיק.
מבוך הזיתים, אדוארדו מנדוסה, מספרדית: טל ניצן, הספריה החדשה – הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007, 235 עמ', 82 ₪
בספרה של קייט אטקינסון "אקדח במערכה הראשונה", האקדח יירה גם יירה במערכות הבאות. לפסטיבל הסרטים באדינבורו מגיע פול בראדלי (שם בדוי) ונקלע לתאונת דרכים משונה פותחת סדרה של אירועים אלימים, שהקשר ביניהם נראה בלתי מובן, אם לא בלתי אפשרי. הספר מרובה גיבורים שחייהם נשזרים זה בזה. שוטר לשעבר שבזכות ירושה שקיבל מזקנה ערירית הפך למיליונר המסתובב בעולם חסר נחת, גופה אלמונית, קצינת משטרה המתקשה להתמודד עם בנה המתבגר והליכותיו הפרועות. גלוריה האטר הנשואה לאיל נדל"ן ושונאת כל רגע בחייה, מרטין קאניג, סופר מותחנים ידוע – חברו הבלתי נסבל ונערה בלונדינית מרוסיה, עובדת נקיון לכאורה.
"אקדח במערכה הראשונה" למרות שמו, אינו ממש ספר בלשי קלאסי. אין כאן גיבור אחד החותר בכל כוחו לגלות תעלומות, והוא מרובה גיבורים שלכל אחד מהם מקום משלו. העובדות מתבררות כמעט מאליהן בלי שהגיבורים יפעלו במישרין. המניפה נפרשת ומתארת את החוטים הנסתרים הקושרים אדם לרעהו, גם אם מעולם לא נפגשו. אטקינסון תוהה על הגיבורים ומניעיהם ומנסה לייצר סיבה ומשמעות בסדר הכאוטי של העולם האישי והחברתי. סוג מתוחכם של דרמה חצי רומנטית עם בלש, במובן העמוק של הביטוי.
אקדח במערכה הראשונה, קייט אטקינסון, מאנגלית: עפרה אביגד, הוצאת כתר – הוצאת עברית, 2007 תשס"ז, 428 עמ', 88 ש"ח
גופתו המשוסעת של טרמכוס נמצאת ביער מחוץ לאתונה. טרמכוס הוא בן למשפחה מיוחסת באתונה, והוא מטובי תלמידיו של אפלטון. דיאגורס, מורו של טרמכוס הנאה סבור כי לא ניתן לתלות את הכל במעשי הזאבים ופונה להרקלס פונטר, מפענח התעלומות שיגלה מה גרם למוות האכזרי. כמו בכל ספר מתח טוב, הגופות מתחילות להערם. החשוד המרכזי מסתבך והולך, וגם הבלש מוצא את עצמו בסכנה. העלילה המסובכת ב"מערת האידיאות" נמצאת בתוך סיפור מסגרת לפיו "מערת האידיאות" שאותה אנחנו קוראים, היא טקסט קדום שנמצא על גבי פפירוסים דוהים מיושן, ומתורגמים על ידי חוקר נלהב החפץ לעשות לעצמו שם. המתרגם כותב בשולי הספר הערות, הפונות אל הספר ואל הקורא ויוצאות עלילת מתח נוספת, ליד הספר ובתוכו.
מערת האידיאות הוא לכאורה עוד רומן מתח היסטורי, על כתב יד נושן המתגלה ומשמעותו לחיים. אך כל זה רק למראית עין, "מערת האידיאות" הופך עלילת רצח לדיון פילוסופי. סומוסה מתעמת עם תיאורית האידיאות של אפלטון, ועם שאלת מקומו של הקורא בתהליך הפרשנות. מהי האמת, האם בכלל יש כזו – כל אלה רבדים בתוך סיפור העלילה, ולא מודבקים אליו במסר פשטני. ועם המורכבות הרעיונית, "מערת האידיאות" מחזיק בקורא ואינו נותן מנוחה, עד לסופו המורכב, שגם הוא לא נופל לקלישאת הסוף המפתיע הצפוי כל כך. ספר מצוין, לא פחות.
מערת האידיאות, חוסה קרלוס סומוסה, מספרדית: גליה הירש, הוצאת מעריב, 2007 תשס"ז, 240 עמ', 84 ₪
יוסף שביט כותב לא רע בתוך הז'אנר ומייצר עוד ספר אחד מני רבים, ג'ספר פורד לוקח את המתח לזמנים אחרים בקריצה, אדוארדו מנדוסה לועג לסכימת הבלש, וקייט אטקינסון משתמשת בה כדי לתאר אנשים וחייהם המורכבים. חוסה קרלוס סומוסה ב"מערת האידיאות" משתמש בפלטפורמה של ז'אנר ספרי המתח כדי לפרוץ גבולות חדשים ונועזים. כל אלה פועלים בתוך אותה סכימה תרבותית, אך לוקחים אותה כל אחד לכיוון משלו ומראים שהבלש לא נס ליחו ולא נמר טעמו.