מבחר הסיפורת הבדיונית, עורך: רוברט סילברברג, מאנגלית: עמנואל לוטם, עם עובד, 2007, תשס"ח, 646 עמ', 94 ₪
כאשר רוצים לשפוט ז'אנר ספרותי, כך שמעתי פעם, אפשר לבסס את השיפוט על מרבית היצירות בז'אנר, או לחילופין על מיטב היצירות באותו ז'אנר.
ספרות המדע הבדיוני תכשל בקלות בקריטריון הראשון. תחת הכותרת 'מדע בדיוני' יוצאות לאור יצירות רבות שאינן ספרות טובה, וזאת בלשון המעטה. לעומת זאת, בתוך הז'אנר יש יצירות נפלאות. כי כשזה טוב, זה טוב מאד.
אם את שיאי הז'אנר תחפשו, קחו לכם את האסופה "מבחר הסיפורת הבדיונית", שיוצאת עכשיו בהדפסה מחודשת. הקובץ שיצא לאור אי אז בשנות ה 70 של המאה הקודמת הוא אוסף סיפורים שנבחרו על ידי אגודת סופרי המדע הבדיוני בארה"ב. הספר נערך על ידי סופר המד"ב החשוב רוברט סילברברג, ותורגם על ידי עמנואל לוטם המצוין, שאף הוסיף במהדורה העברית הקדמה לכל סיפור, המציגה את הסופר ומיקומו בז'אנר. כך למשל תוכלו לדעת מה משותף לקליפורד סימאק (שכתב את "עיר" שנסקר בטור זה לפני כמה חודשים) ולחיים נחמן ביאליק.
מדע בדיוני שנכתב לפני ארבעים שנה? לא נשמע כל כך אטרקטיבי. ובכל זאת, הסיפורים שבאוסף הזה טעמם עדין איתם. כמו קלאסיקה אמיתית. כוחם של סיפורי מדע בדיוני משובחים, אינו בתיאור התפתחות טכנולוגית סבירה יותר או פחות. סיפורת מד"ב מוצלחת בונה מציאות דמיונית, שגם אם אינה סבירה במבט ראשון יש לה תוקף פנימי שגבוריה רואים אותו כמובן מאליו, בדרך המטלטלת את החשיבה על העולם שלנו. "מבחר הסיפורת הבדיונית" הוא אכן מבחר שכזה.
קודם כל – "שקיעה" של אסימוב. אולי יצירתו הטובה ביותר, יש רואים בו את סיפור המד"ב הטוב ביותר בכל הזמנים. הסיפור הוא אודות כוכב לכת בעל חמש שמשות, שתושביו לא יודעים חושך מהו, ומעולם לא ראו את הכוכבים. פעם באלפיים וחמשים שנה, נוצר ליקוי חמה לכל חמש השמשות גם יחד, והעולם מתכסה בעלטה. "שקיעה" מראה את מגבלות התודעה האנושית לפרוץ מחוץ לגבולות המוכרים, את חוסר היכולת להבין שמה שנראה כקטסטרופה נוראה שאין תקומה ממנה, היא דבר יום ביומו במקומות אחרים.
למד"ב היו מאז ומעולם הבטים חברתיים. "הדרכים חייבות לנוע", של היינליין, שידוע כסופר בעל רעיונות קפיטליסטיים ליברליים הקרובים מאד ברוחם לאיין ראנד, מביא כאן את סיפורם על שביתה של טכנאים האחראים לדרכים בעולם בו התעבורה מבוצעת באמצעות מסועים הפרושים ברחבי הארץ ומחליפים את תעבורת המכוניות. בסיפור כמעט פשיסטי, היינלין מצליח לבטא את סלידתו העמוקה מארגוני עובדים. אגב, למרות חיבתם הרבה של סופרי מדע בדיוני לטכנולוגית המסועים, היא לא מומשה באופן נרחב, כידוע.
דרך אחרת לראות את הניגוד שבין רצון אישי של אדם ועובד, למחויבותו לכלל האנושות אפשר לראות בסיפור "הסורקים חיים לשווא" של קורדווינר סמית. "הסורקים חיים לשווא" מספר על גורלם של אלה שמרצונם החפשי פועלים בהקרבה עצמית קיצונית למען הכלל, ומתברר להם שקרבנם לא נרצה, או גרוע מכך, הכל היה לשווא ואפשר גם בלעדיהם. דומני שיש לא מעט אנשים גם כאן ועכשיו שמרגישים עצמם במצב שכזה. גם "חנות הנשק" של א.א. וואן ווגוט מציגה רעיונות קפיטליסטיים ליברטיאיניים, על מקומה של היוזמה החופשית והזכות להחזיק נשק כדרך לגיטימית, אם לא היחידה, להלחם בעריצות.
שאלת מקומה של הדת בחיי האדם מעסיקה את ספרות המד"ב. הדיון בטיבם של האלים שהאדם סוגד להם, ובמקום ובתפקיד שממסדים דתיים תופסים בעולם הוא תשתית הספר הקלאסי "חולית". כאן בקובץ ישנם שני סיפורים, מנוגדים אך משלימים ביחסם המורכב לדת ולקשר שלה לטכנולוגיה מעשה ידי אדם. "החיפוש אחר אקווינס הקדוש" של אנתוני באוצ'ר, לעומת "תשעת מיליארדי השמות של אלוהים" שכתב ארתור סי קלארק. הסיפור רומז לדמותו של תומס אקווינס, פילוסוף ותיאולוג (1225-1274 ) שהוכרז כקדוש על ידי הכנסיה הקתולית. אקווינס עסק בשאלות התיאולוגיות הנוגעות לקשר שבין הפילוסופיה כמייצגת את הידע, והאמונה באל כביטוי רגשי. באוצ'ר מדגיש את מקומם של הידע והחשיבה הרציונלית כבסיס לאמונה. "תשעת מיליארדי השמות של אלוהים" נע בכיוון ההפוך ומראה מה קורה במקום שבו ההגיון נגמר והדת פועלת בדיוק באופן לו ציפו המאמינים.
"פרחים לאלג'רנון" של דניאל קיז הוא סיפור ידוע – לא בהכרח תחת כותרת המדע הבדיוני, הסיפור הומחז והוסרט תחת השם "צ'רלי". צ'רלי, גיבורו של הסיפור, מקבל טיפול חדשני שמשפיע על חייו באופן קיצוני. בעלילה פשוטה לכאורה מצליח קיז לתאר את עולמו הפנימי של צ'רלי, כמשל לכולנו.
לא מניתי את כל הסיפורים הנפלאים שבאוסף עב הכרס הזה. אסיים בציטוט מתוך המבוא לספר שכתב המתרגם, עמנואל לוטם: "אין ספר טוב מזה שלפניך להציג ז'אנר זה, המיוחד והשונה כל כך, לפני הטירון בשטח, או מלהעניק שדה רחב להשתרע בו לוותיק, לבקי ולרגיל."
יתפרסם בטורי "ספר חברה תרבות" במדור "סופרים וספרים" בעתון "הצופה" בסוף השבוע