לא אכתוב כאן את הכותרת גסת הרוח שנתן אורי משגב לטורו על הדיסק של מאיר בנאי ב7 לילות. הוא בנה התחכמות כזו, הכוללת בתוכה את השם המפורש, זה שנכתב ואינו נהגה.
ולא, לא מדובר ב"פגיעה ברגשות". מדובר בסתם גסות רוח, אבל לא אחת שנובעת מאיזה תעלול כזה שובב ושנון, אלא אידיאולוגיה של בוטות.
עיקר טענתו של אותו משגב היא ששירים כמו "לך אלי" הם ענין לא רלוונטי. לא רלוונטי למי? לשנים וחצי המכרים שלך? מין התנכרות כזו לכל מה שהוא לא אתה, אבל בדיוק.
הוא גם אומר "אלוהים לא עושה ממש טוב ליצירה האמנותית" שזו כבר בורות בקנה מידה ראוי לציון. לא צריך להיות מומחה גדול לתולדות האמנות לגווניה ולסוגיה כדי להכיר במקומה של היצירה הדתית בהיסטוריה.
למשל השיר הנפלא הזה – שכתב רבי אברהם אבן עזרא.
לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי
לְךָ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי
לְךָ יָדַי לְךָ רַגְלַי וּמִמָּךְ הִיא תְּכוּנָתִי
לְךָ עַצְמִי לְךָ דָמִי וְעוֹרִי עִם גְּוִיָּתִי
לְךָ עֵינַי וְרַעְיוֹנַי וְצוּרָתִי וְתַבְנִיתִי
לְךָ רוּחִי לְךָ כֹחִי וּמִבְטַחִי וְתִקְוָתִי
לְךָ לִבִּי וְדַם חֶלְבִּי כְּשֶׂה אַקְרִיב וְעוֹלָתִי
לְךָ יָחִיד בְּלִי שֵׁנִי לְךָ תוֹדֶה יְחִידָתִי
לְךָ מַלְכוּת לְךָ גֵאוּת לְךָ תֵאוֹת תְּהִלָּתִי
לְךָ עֶזְרָה בְּעֵת צָרָה הֱיֵה עֶזְרִי בְּצָרָתִי
לְךָ אוֹחִיל בְּעֵת אָחִיל כְּיוֹלֵדָה בְּאַנְחָתִי
לְךָ שִׂבְרִי רְפָא שִׁבְרִי וְאֶת צִירִי וּמַכָּתִי
לְךָ אֶהֱמֶה וְלֹא אֶדְמֶה עֲדֵי תָּאִיר אֲפֵלָתִי
לְךָ נֶצַח בְּךָ אֶבְטַח וְאַתָּה הוּא אֱיָלוּתִי
לְךָ אֶזְעַק בְּךָ אֶדְבַּק עֲדֵי שׁוּבִי לְאַדְמָתִי
לְךָ אֲנִי בְּעוֹדִי חַי וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי
לְךָ אוֹדֶה וְאֶתְוַדֶּה עֲלֵי חֶטְאִי וְרִשְׁעָתִי
לְךָ יִשְׁעִי סְלַח רִשְׁעִי וְאֶת פִּשְׁעִי וְאַשְׁמָתִי
לְךָ אִכַּף וְאֶפְרֹשׁ כַּף שְׁמַע נָא אֶת תְּחִנָתִי
לְךָ אֶבְכֶּה בְּלֵב נִדְכֶּה בָּרֹב שִׂיחִי וְתוּגָתִי
לְךָ חֶסֶד לְךָ חֶמְלָה חֲמֹל עַל כָּל תְּלָאוֹתִי
וְגָדוֹל מִנְּשׂוֹא חֶטְאִי וְגָדְלָה יַד מְשׁוּבָתִי
וְלָכֵן גָּדְלוּ צִירַי וְקָצַרְתִי זְרִיעָתִי
וְאוֹי עָלַי וְהָהּ לִי אִם תְּדִינֵנִי כְּרִשְׁעָתִי
וְיִצְרִי צוֹרְרִי תָמִיד כְּמוֹ שָׂטָן לְעֻמָתִי
יְעָצַנִי וּפִתָּנִי בְּמוֹעֵצוֹת לְרָעָתִי
וְעָלָיו לֹא עֲלֵי בִּלְתּוֹ חֲמָסִי עִם תְלוּנָתִי
וְעֵת יַעֲלוּ עֲלֵי לִבִּי עֲוֹנוֹתַי בְּמִטָּתִי
מְאֹד אֶפְחַד וְגַם אֶרְעַד מְאֹד יִגְדַּל מְהוּמָתִי
וְאֶרְגַּז עֵת אֱהִי זוֹכֵר לְפָנֶיךָ מְעֻוָתִי
וְאֶעֱמֹד נֶגְדְּךָ עֵרוֹם וּמַה תִהְיֶה תְשׁוּבָתִי
בְּיוֹם בִּי יַעֲנֶה כַּחְשִׁי וְאֹכַל מִפְּרִי דָתִי
וְיָבוֹאוּ יְמֵי שִׁלוּם וְתִקְרַב עֵת פְּקֻדָתִי
וְשִׁמְעָךְ עֵת שְׁמַעְתִּיהוּ מְאֹד זַעְתִּי וְיָרֵאתִי
וּמִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ וּמִי יִהְיֶה תְמוּרָתִי
וְאֵיךְ חֶשְׁבּוֹן לְךָ אֶתֵן וְאֵיךְ אֶצְדַּק בְּטַעֲנָתִי
וְאָשַׁמְתִּי וְאָרַבְתִי וּבָגַדְתִּי וּבָזִיתִי
וְגָזַלְתִּי וְגָנַבְתִּי הֲרֵעוֹתִי וְהִרְשַׁעְתִּי
וְגַם זַדְתִּי וְחָמַסְתִּי וְחָטָאתִי וְהֶחְטֵאתִי
וְטָעִיתִי וְיָעַצְתִּי וְכִזַּבְתִּי וְכָפַרְתִּי
וְלוֹצַצְתִּי וְגַם לַצְתִּי וּמָרַדְתִּי וּמָרִיתִי
וְנִאַצְתִּי וְנִאַפְתִּי וְסָרַרְתִּי וְסָרַחְתִּי
וַעָוִיתִי וְהֶעֱוֵיתִי וּפָשַׁעְתִּי וּפָגַמְתִּי
וְצָרַרְתִּי וְצִעַרְתִּי וְקִלַּלְתִּי וְקִלְקַלְתִּי
וְרָשַׁעְתִּי וְשִׁחַתְתִּי וְתִעַבְתִּי וְתָעִיתִי
וְסַרְתִּי מִדְּרָכֶיךָ וְכִסַּתְנִי כְלִמָּתִי
וְהִגְדַּלְ
כעורך, מוזר לי תמיד כשחושבים שהכתב נתן את הכותרת. יכול להיות שכאן זה קרה, אבל בדרך כלל האחראי לטוב ולרע הוא העורך
כדאי גם להתייחס לשימוש שעשתה להקת ישראל בשם המפורש באחד מאלבומיה.
על כל פנים, כותרת שנונה או פוגענית, הרווחנו שיר יפהפה של בן עזרא
בגוף הכתבה, אז אני מנחשת שהכותב כן אחראי עליה.
ומעבר לזה-גלעד, אני לגמרי מסכימה.
יש משהו מאוד מוגבל, סגור ומסתגר בנטייה הזאת להתרגש רק משיר שמדבר על חוויות שלך. מביקורת של אורי משגב אפשר לחשוב שבלי לחוות במדוייק את חייו של היוצר אי אפשר להתרגש מיצירתו.
מה לעשות- כשאביתר בנאי כתב על "לחץ באוזניים וסרטים כחולים בראש" ועל "עראק ופסנתר" הצלחתי להתרגש מהשיר בלי אף אחד מהאלמנטים שנזכרו בו, ואני עדיין מצליחה להתרגש מהשירים שלו ושל אחיו ושל יוצרים אחרים (למשל שולי רנד בשירו החדש ורב העוצמה) גם בלי לחזור בתשובה. מה הקשר בכלל?