הספר הזה נראה מוזר, חשב המבקר לעצמו. הוא צר וארוך, וכריכתו קשה. דפיו מושחרים בקצותיהם. כמו בספרים של פעם. נראה כמו קופסה של בונבוניירה. או קלטת וידיאו גדולה במיוחד. הוא פותח את הספר, בעמוד מקרי. וקורא:
|
"אילו היה לכם ספר מקולל, הייתם קוראים אותו? אם הייתם שומעים שקיים ספר מקולל, והייתם מוצאים אותו בחנות ספרים, הייתם מוציאים את פרוטותיכם האחרונות כדי לקנות אותו? אילו שמעתם שבמקום כלשהו נמצא ספר מקולל, הייתם יוצאים לחפש אותו גם אם איש לא מאמין שקיים עותק שלו?" (עמ' 60 ) |
סופו של מיסטר Y, סקרלט תומס, מאנגלית: ג'ודי שבא, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2007, תשס"ח, 427 עמ', 98 ₪
"סופו של מיסטר Y" שכתבה סקרלט תומס (בתרגומה הנעים של ג'וד שבא) מובא בקולה של הגיבורה – אריאל מאנטו. אריאל היא דוקטורנטית במחלקה לספרות באוניברסיטה בריטית המנסה לכתוב עבודת מחקר על ניסויי מחשבה בפיזיקה. אריאל סובלת מיצר הרס עצמי מפותח, ונטייה למערכות יחסים בעיתיות עם גברים נשואים. היא גרה בדירה שכורה ללא חימום, המלאה בעכברים. המנחה שלה נעלם בנסיבות מסתוריות, ובנין ניוטון, הניצב תמיד ממול משרדה שבאוניברסיטה- קורס. מה שגורם לה לחלוק חדר עם ביולוגית אבולוציונית ומרצה לתיאולוגיה שאיבד את אמונתו באל. להפתעתה היא מוצאת בחנות ספרים משומשים את הספר "סופו של מיסטר Y" שכתב ל.מ. תומאס, ספר נדיר במיוחד שככל הידוע נותר לו רק עותק אחד בכספת אי שם בגרמניה. וזה הוא הספר שהביא אותה אל האוניברסיטה, מלכתחילה, הספר שהאגדה מספרת שמי שיקרא אותו, ימות. אריאל, שחושבת כי "החיים האמיתיים הם פיזיים. תנו לי ספרים במקום זה: תנו לי את האי נראות של תוכן הספרים, המחשבות, הרעיונות, התמונות. תנו לי להפוך לחלק מהספר, אעשה הכל בשביל זה" (עמ' 131). אינה יכולה לוותר כמובן, ומתחילה לקרוא. היא קוראת את סיפורו של מיסטר Y ומנסה ללכת בעקבותיו אל עולם המחשבות. הסיפור מסתבך והולך, והגבורה שוקעת בצרות. סוכני CIA , ילדים רצחניים ואל עכברי המעבדה, כולם מצטרפים לסיפור. ברקע דיונים פילוסופיים על דת, גבולות הידיעה ופיזיקה קוואנטית. הספר עתיר ברמזים המטשטשים את הפער שבין המציאות הסיפורית לבדיון האמיתי. כך למשל שם משפחתה של המחברת, תומס – הוא שמו הפרטי של המחבר בסיפור שבתוך הסיפור. וכפי שבמהלך הסיפור מתוארת קריסתה של הפיזיקה הניוטונית, המעשה כולו יוצא לדרך אחרי קריסתו של בנין ניוטון.
"סופו של מיסטר Y" הוא ספר אינטליגנטי, ותומס מצליחה לייצר סיפור של ממש, קריא ומותח, יחד עם דיון מעניין בנושאים מורכבים. הספר הוא בין המדע הבדיוני לפנטסיה. המורכבות של דרידה ובודריאר הופכת בו לסיפור עלילה המתרחשת בתוך יקום שחוקיו הם צירוף של דקונסטרוקציה עם סימולקרה. סקרלט תומס יוצרת עולם שהמציאות בו היא כביכול מימוש בפועל של ההגדרות המעורפלות והעמומות של ההוגים הללו. אין זה סיפור המד"ב הראשון המסתמך על מדעי החברה והרוח, אבל ספרים מסוגו אינם נפוצים במיוחד. אסימוב כתב את סדרת "המוסד", ובה מדעני ה"פסיכו היסטוריה" חוזים את העתיד בדייקנות כמעט מוחלטת באמצעות ניבוי ומיפוי רצף של תהליכים חברתיים-הסטוריים. סדרת המוסד נכתבה תחת השפעתה של הסוציולוגיה של שנות החמישים, הימים בהם האמינו שהסוציולוגיה יכולה לתת הסבר לכל ההתנהגויות החברתיות, כאילו הייתה פיזיקה ניוטונית.
הפער בין העולם המסודר של הפסיכו-היסטוריה של אסימוב, לעולם המתעתע של סקרלט תומס, מייצג את מה שקרה לבטחון הנאיבי של מדעי החברה שאבד ללא שוב, כחללית שאיבדה את הדרך, כמסמן המחפש לשווא את המסומן שנעלם.
יתפרסם בטורי "ספר חברה תרבות" במדור "סופרים וספרים" בעתון "הצופה" בסוף השבוע (בנוסח מעט שונה)
דיון עם ג'וד שבא אודות הספר והביקורת